בר"מ 6752/17 אבי יפרח נ. הועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית ת"א

1.

במוקד הבקשה שלפניי ניצב היתר בניה שנתנה המשיבה 1 – הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב (להלן: הוועדה ) – ביום 19.6.2017 "לתוספת מעלית הידראולית פנימית עם שינוי מהלך המדרגות" בבניין ברחוב רש"י בתל אביב, שהמבקש הוא בעלים ומחזיק – כטענתו – של שלוש דירות בו (להלן: ההיתר , הבניין ו המעלית ). ההיתר האמור הוא חידוש של היתר בניה קודם שניתן בשנת 2013 (להלן: ההיתר המקורי ). המבקש הגיש עתירה מינהלית נגד ההיתר, ובצידה בקשה לצו ביניים למניעת המשך עבודות הקמת המעלית. ביום 22.8.2017 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ברקאי ) את בקשת המבקש ליתן סעד זמני. זאת לאחר שנקבע כי ההיתר האמור מאריך את תוקפו של ההיתר המקורי, שניתן כאמור כבר בשנת 2013, ושבעניינו לא הגיש המבקש כל התנגדות; וכי חידוש ההיתר התבקש לאחרונה לבקשת רב דיירי הבניין בשל "התיישנות" ההיתר המקורי משנת 2013, שנגרמה עקב הימשכות הליכים משפטיים שהתנהלו בין דיירי הבניין לבין המבקש לפני המפקחת על המקרקעין. כעולה מהחלטת בית משפט קמא, אלה הסתיימו בפסק דין שניתן ביום 15.6.2017 ושערעור בעניינו תלוי לפני בית המשפט, מבלי שהמבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע עבודות הקמת המעלית . לכך הוסיף בית המשפט כי עבודות הבניה להתקנת המעלית החלו בטרם הגיש המבקש את העתירה, ולפיכך זו נגועה בשיהוי ניכר. לבסוף, עמד בית המשפט על כך שהמבקש לא הצביע על סיכויי הצלחה גבוהים בעתירתו, שכן טענותיו מופנות לעצם הוצאת היתר הבניה המקורי בשנת 2013; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת דיירי הבניין המבקשים להתקין את המעלית.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצידה הגיש המבקש בקשה ליתן סעד זמני למניעת המשך עבודות הבניה; וכמו כן בקשה להוספת ראיות. לדברי המבקש, היתר הבניה הוצא שלא כדין, ומשכך יש להורות על הפסקת העבודות לבניית המעלית. נטען כי ההיתר הוצא על יסוד תקנות תכנון ובניה שאינן עוד בתוקף; והוא עומד בסתירה לתקנות התקפות. אשר למאזן הנוחות טוען המבקש כי זה נוטה לטובתו, שכן אם יבוצעו עבודות הבניה ותותקן מעלית בבחינת "מעשה עשוי" – לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בקשה ליתן צו ביניים מוכרעת על יסוד שני שיקולים מצטברים – סיכויי ההליך העיקרי ומאזן הנוחות – המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" (בר"ם 5249/15 עליאן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים , פסקה 4 (2.8.2015); בר "ם 5376/13 רשת דובדבן – רשת מרגלית נ' עיריית תל אביב , פסקה 5 (1.10.2013)). ער אני לטענות המבקש בכל האמור במאזן הנוחות, ואולם, איני סבור כי – בעת הנוכחית – זה נוטה לטובתו של המבקש. ההיתר שעניינו הקמת מעלית ניתן, כאמור, עוד בשנת 2013. מאז ממתינים דיירי הבניין כ-4 שנים לשפר את איכות חייהם על ידי הקמת המעלית בבניין, ורק כעת יכולים הם להחל בעבודות הבניה. אל מול האינטרס של דיירי הבניין והצורך הציבורי ביצירת ודאות תיכנונית, המבקש לפניי ישב על המדוכה משך תקופה ארוכה – כאמור בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים – בכך שנמנע מהגשת העתירה נושא הבקשה דנן בסמוך למתן ההיתר, והגישהּ רק לאחר תחילת ביצוע העבודות. לכך יש להוסיף כי השגות שהעלה המבקש באשר לחוקיות ההיתר המקורי נדחו על הסף בשל שיהוי בפסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת העמיתה י' שטופמן ) מיום 1.9.2015 – עניין שיש בו כדי להעיד על סיכויי טענותיו בהקשר זה בהליך נושא הבקשה דנן. על יסוד כל האמור, לא ראיתי ליתן רשות לערער לפני בית משפט זה.

הבקשה נדחית אפוא ומשכך מתייתרות מאליהן גם הבקשות למתן סעד זמני ולהוספת ראיות. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.