בר"מ 6759/12 פוני קואקו נ. משרד הפנים

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 5445-08-12 מיום 20.8.2012 (כבוד השופט ר' כרמל ), שבמסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש להורות על שחרורו ממשמורת עד שתתקבל החלטה בעתירה מנהלית שהגיש.

כפי שעולה מהחלטת בית המשפט, המבקש, אזרח חוף השנהב, הגיש בשנת 2002 בקשה למקלט מדיני שבמסגרתה טען כי הוא נרדף בארצו בשל פעילותו של אביו במפלגת RDR . בקשתו נדחתה בשנת 2008, אך הוא המשיך לשהות בישראל מכוח ההגנה הזמנית שניתנה לאזרחי חוף השנהב. עם סיום ההגנה הזמנית, נודע לו כי עליו לעזוב את ישראל. בפברואר 2012 הגיש המבקש, יחד עם אחרים, עתירה מנהלית נגד ההחלטה שהורתה על הפסקת ההגנה הזמנית לנתיני חוף השנהב, ועתירה זו נדחתה בחודש מרץ 2012. במסגרת ערעור שהוגש לבית משפט זה, נדחתה בקשה לסעד זמני בערעור ונקבע כי ניתן יהיה לפעול להרחקת המבקש והאחרים החל מיום 1.7.2012 (עע"ם 3231/12). בעקבות זאת, הגיש המבקש בקשה חדשה למקלט מדיני שבה טען כי כעת הוא פעיל במפלגת FPI , מפלגה שהפכה למפלגת אופוזיציה, ולכן הוא מבקש כי בקשתו תיבחן באופן אינדיבידואלי. בקשה זו נדחתה ביום 29.7.2012 והמבקש נעצר למחרת היום. המבקש הגיש עתירה מנהלית שבמסגרתה ביקש שלא ירחיקו אותו למדינת מוצאו, כי ההחלטה שבה סורבה בקשתו להגיש בקשה חדשה למקלט מדיני תבוטל, וכי הוא ישוחרר ממשמורת. בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז נתן צו ארעי האוסר על הרחקת המבקש מהארץ עד למתן החלטה אחרת, והורה על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים.

ביום 20.8.2012 דחה בית המשפט, כאמור, את בקשת המבקש לשחררו ממשמורת עד לקבלת החלטה בעניינו. זאת, על סמך הקביעה כי סיכויי העתירה לגופה נראים כקלושים ונוכח הקושי שייווצר אם הוא ישוחרר ממשמורת. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, התייחס בית המשפט בהחלטתו לכך שבשנת 2003 טען המבקש כי הוא פעיל במפלגת RDR וכי הגיע לישראל במטרה לחפש עבודה. לעומת זאת, כעת הוא טוען שהפך להיות חבר במפלגת FPI ולכן אינו יכול לשוב לארצו. עוד התייחס בית המשפט להחלטת משרד החוץ לפיה לא נשקפת סכנה לנתיני חוף השנהב, וכן לכך שהמבקש לא הצביע על טעם ממשי המעיד על כך כי חייו יועמדו בסכנה אם יגורש.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את בקשתו לשחרור ממשמורת עד למתן הכרעה בעניינו. לטענתו, אין לעצור אותו אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש ואין להשתמש במעצר על מנת להענישו או להרתיע מסתננים אחרים. משכך, הוא טוען כי החזקתו אינה מידתית ואינה כדין אלא מדובר במעצר שרירותי וכי למעשה הוא ימשיך להיות מוחזק במשמורת במשך תקופה ארוכה ללא כל סיבה. עוד טוען המבקש כי הוא לא שהה בישראל שלא כדין וכי אחרים במצבו אינם נמצאים במשמורת בעת ניהול ההליכים המשפטיים בעניינם. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי סיכויי העתירה שהגיש גבוהים וכי אין זה בלתי סביר ששינה את דעותיו הפוליטיות בעת ששהה בישראל. לבסוף, טוען המבקש כי אין כל אינדיקציה לכך שהוא צפוי להיעלם במידה וישוחרר ובכך להקשות על הרחקתו במידה ועתירתו תידחה. זאת, שכן הוא שהה בישראל כדין תקופה ארוכה ויש בידו כתובת מגורים קבועה.

מנגד, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים באשר לצו הביניים. זאת, שכן סיכויי העתירה שהגיש המבקש קלושים ומאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. עוד טוענים המשיבים כי המבקש לא פעל לקידום יציאתו מישראל למרות שידע כי עליו לעוזב את הארץ עד ליום 1.7.2012 וכי לטעמם יהיה קושי לאתרו אם ישוחרר ממשמורת. מעבר לכך, טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה שכן מדובר בסעד זמני מסוג "צו עשה", אשר לרוב לא מוענק במסגרת בקשה לצו ביניים.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים ובתשובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שניים, את סיכויי העתירה ואת מאזן הנוחות. עוד נקבע, כי ככל שסיכויי העתירה להתקבל גבוהים כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך. בענייננו, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט לעניינים מנהליים לפיה סיכוייה של העתירה אינם נחזים להיות כגבוהים. זאת, בין היתר, שכן המבקש לא סיפק הסבר מספק לכך שלא שב לארצו לאחר ששינה את דעותיו הפוליטיות והצטרף כחבר למפלגה שהייתה באותה העת בשלטון. בנוסף, מדובר בבקשה למתן סעד זמני מסוג של "צו עשה". בעניין זה כבר נפסק כי "צו כזה אינו ניתן כדבר שבשגרה, ובמקרה זה אין הצדקה לחרוג מן הכלל, שכן אי מתן צו הביניים המבוקש איננו מונע מן המבקשים סעד אפקטיבי בעתירה העיקרית, אם יימצא כי קיימת עילה לכך" (בר"ם 2038/12 באקאיוקו נ' משרד הפנים (טרם פורסם, 15.4.2012). כך גם בענייננו. ואדגיש, כי לא מדובר בבקשה למנוע את הרחקתו של המבקש מישראל עד למתן הכרעה בעניינו, שאז ייתכן ומאזן הנוחות היה נוטה לטובתו, אלא בבקשה להוציאו מהמשמורת שבה היה נתון עוד בטרם הגשת העתירה, עד לבירור עניינו. לפיכך, מכל הטעמים שפורטו לעיל, שוכנעתי כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין לא יינתן צו להוצאות.