בר"מ 6791/21 נווה ירושלים סמינר לבנות נ. מנהל הארנונה של עיריית ירושלים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 19.7.2021 (עמ"ן 56462-06-20, השופטת ת' בזק רפפורט ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית ירושלים (להלן: ועדת הערר ) מיום 21.4.2020.

2.

הבקשה נסבה על מחלוקת בין המבקשת, עמותה המפעילה סמינר המכשיר תלמידות להוראה בירושלים, לבין מנהל הארנונה של עיריית ירושלים, הוא המשיב, בכל הנוגע לסיווג לצרכי ארנונה של מבני הפנימייה המשמשים את תלמידות הסמינר. המבנים סווגו על-ידי המשיב בקטגוריה של "מגורים סוג 1". לעומת זאת, המבקשת סבורה כי יש לשנות את סיווגם ל"מגורים סוג 2"

ולחלופין ל"מגורים סוג 3" (שהתעריף הקבוע בצדם הוא נמוך יותר). כמו כן לשיטתה של המבקשת יש ליתן לה פטור מארנונה ביחס לחללים המשותפים במבני הפנימייה ובגין שטח המשמש לטענתה כבית כנסת. המבקשת הגישה השגה למשיב על חיוב הארנונה שנקבע לה, ובה העלתה את הטענות האמורות, אך ההשגה נדחתה.

3.

המבקשת הגישה ערר על כך לוועדת הערר, וזה נדחה גם כן. ועדת הערר קבעה כי המבנים מצויים בשליטתה המלאה של המבקשת ולכן סיווגם כ"מגורים סוג 1" הוא המתאים. עוד נקבע כי לא הוכח שהשימוש העיקרי בשטח שביחס אליו הועלו הטענות לפטור הוא לצרכי בית כנסת, ואף נדחו טענות הפטור שהעלתה המבקשת ביחס לחללים המשותפים.

4.

המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה האמורה לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי סיווג המבנים כ"מגורים סוג 1" הוא כדין וכי המבקשת לא הצליחה להצביע על פגם בקביעתה של ועדת הערר לפיה המבנים מהווים מתחם אחד הנמצא בשליטתה. בכל הנוגע לטענותיה של המבקשת לפטור בגין שטח בית הכנסת קבע בית המשפט המחוזי כי הנטל להוכיח שהשימוש העיקרי בו הוא לצרכי בית כנסת מוטל על המבקשת והיא לא הצליחה לעמוד בו. כמו כן דחה בית המשפט המחוזי את טענותיה של המבקשת לעניין הפטור בגין החללים המשותפים.

5.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר המבקשת שבה ומעלה בה את כלל טענותיה, ובכלל זה טענות שביסודן השוואה בין עניינה לבין סיווגם של מבנים השייכים למוסדות אחרים לצרכי חיוב בארנונה. כן נטען כי הבקשה מעלה שאלות עקרוניות בכל הנוגע לסיווגם של מבנים המשמשים כפנימייה לצרכי ארנונה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובתו של המשיב. לא התרשמתי כי הבקשה עומדת באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וביתר שאת כאשר מובאת בחשבון מידת ההתערבות המוגבלת בשאלות יישומיות של סיווג ארנונה (ראו למשל: בר"ם 8447/19 חצרי אלף בית קידום פרויקטים בע"מ נ' מנהל הארנונה של עירית ירושלים , פסקה 7 (22.1.2020)). כמו כן לא התרשמתי כי נגרם למבקשת עיוות דין. על כן אני דוחה את הבקשה בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בהליך דנן מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.