בר"מ 6875/21ויקטוריה בורוביק נ. משרד הפנים- רשות האוכלוסין והגירה

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 31.8.2021 (עמ"ן 8077-03-21, השופטת ת' בזק רפפורט ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 21.1.2021 (ערר (י-ם) 2265/20, הדיין ח' גוגנהיים ).

2.המבקשת 1 (להלן: המבקשת ), ילידת 1972, עלתה לישראל בשנת 1993 על-פי חוק השבות, התש"י-1950. זאת, כשנתיים לאחר שאחותה עלתה לישראל בדרך זו. בשנת 2002 ביקשה גם אמה של המבקשת לעלות לישראל, ובמסגרת בחינת בקשתה של האם מצאה המשיבה כי תעודת הלידה שהגישה על מנת להוכיח את יהדותה מזויפת. בעקבות זאת, ביום 6.6.2005 החליטה המשיבה לבטל את מעמד העולה של המבקשת ואחותה. המשך הדברים יעסוק בעניינה של המבקשת בלבד. אולם, להשלמת התמונה יצוין, כי לאמה ואחותה של המבקשת ניתן במרוצת השנים מעמד בישראל, כל אחת בשל נסיבותיה הקונקרטיות (כאשר לאם ניתן מעמד קבע ואילו לאחות ניתנה בסופו של דבר אזרחות). יתר על כן, יצוין כי למבקשת בן יחיד, יליד 1995, המתגורר בישראל אף הוא.

3.

ביום 21.9.2006 ניתן למבקשת רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 מטעמים הומניטריים, וזה הוארך מעת לעת עד לשנת 2014. באותה שנה, ולאחר שבנה התגייס לצה"ל, ניתן למבקשת מעמד של תושבת קבע מכוח נוהל מס' 5.2.0036 שעניינו "מתן מעמד להורים לחייל/ים", ובו היא מחזיקה עד היום.

4.

במרוצת השנים, המבקשת הגישה בקשות מתוקף סעיף 5 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות ) המאפשר למי שהוא תושב קבע לבקש להתאזרח, אך אלה נדחו.

5.

ביום 25.9.2017 המבקשת נישאה למבקש 2 (להלן: המבקש ), אזרח ישראלי. ביום 22.10.2018 נדחתה עתירה שהגישה המבקשת בעניין דחיית בקשותיה להתאזרחות. בפסק הדין צוין כי למבקשת שמורה זכות לפנות למשיבה בבקשה חדשה להתאזרחות לפי סעיף 7 לחוק האזרחות, בשים לב לכך שנישאה בשנת 2017 לאזרח ישראלי, הוא המבקש 2 (בג"ץ 9602/17, המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופטים מ' מזוז ו- י' אלרון ).

6.

ביום 11.3.2019 המבקשת הגישה בקשה חדשה להתאזרחות מכוח סעיפים 5 ו-7 לחוק האזרחות, בציינה שהיא נשואה לאזרח ישראלי. בקשה זו נדחתה נוכח הוראת סעיף ג.3 לנוהל "הטיפול בבקשה להתאזרחות לתושבי קבע הנשואים לאזרחים ישראלים" הקובע כי אין לאשר בקשת התאזרחות של מי שרכש את אזרחותו בעבר במרמה על סמך פרטים כוזבים. בעיקרו של דבר, המשיבה סברה כי אין די בנישואיה של המבקשת למבקש כדי לחרוג מן הכלל האמור. המבקשת הגישה ערר פנימי על ההחלטה, אך הוא נדחה.

7.

בשלב זה, המבקשים הגישו ערר לבית הדין לעררים, וזה נדחה. בית הדין לעררים עמד על כך שסעיף 7 לחוק האזרחות קובע כי ככלל, אין זכות לקבלת אזרחות בישראל למי שקיבל בעבר מעמד של אזרח במרמה, והוסיף כי שיקול הדעת של המשיבה האם לחרוג מן הכלל הוא רחב. בית הדין לעררים מצא כי אין עילה להתערב בשיקול הדעת של הרשות במקרה זה. בית הדין לעררים דחה את טענות המבקשים לפיהן פסק הדין שניתן בבג"ץ 9602/17 הקנה למבקשת זכות לקבלת אזרחות, וציין כי אך נקבע בו כי המבקשת רשאית להגיש בקשה חדשה שתיבחן על-ידי המשיבה. כמו כן, בית הדין לעררים דחה את הטענה כי המבקשת הופלתה לרעה בהשוואה לאחותה, בקבעו כי עניינה של האחות היה חריג בנסיבותיו, והצדיק חריגה מן הכלל. לבסוף, בית הדין לעררים הבהיר כי לא נשלל מהמבקשת מעמד הקבע שלה, לרבות זכויות סוציאליות מלאות.

8.המבקשים הגישו ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו כי המבקשים לא הצביעו על פגם שנפל בהחלטת המשיבה או בהחלטתו של בית הדין לעררים, באופן שמקים עילה להתערבות. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אין מקום בשלב זה להרהר אחר ביטול האזרחות של המבקשת משנת 2005, שלא נתקף כלל בערכאות בזמנו. אשר על כן, כך נקבע, זו צריכה להיות נקודת המוצא לבחינת טענותיהם של המבקשים, ועל רקע זה – ההחלטה שהתקבלה היא סבירה. כמו כן, בית המשפט המחוזי אימץ את המסקנה שאליה הגיע בית הדין לעררים לפיה מתקיים שוני רלוונטי בין נסיבותיהן של בקשות האזרחות שהגישו המבקשת ואחותה, המצדיק את דחיית טענת האפליה שהעלתה המבקשת.

9.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במישור העקרוני המבקשים טוענים כי המקרה דנן מעלה שאלה עקרונית הנוגעת להפרה של עקרון השוויון. במישור הקונקרטי, המבקשים טוענים כי החלטתה של המשיבה אינה סבירה, בין השאר נוכח העובדה שבקשת ההתאזרחות של אחות המבקשת, שהוגשה לפי הנטען בנסיבות דומות, התקבלה.

10.לאחר שבחנתי את הבקשה אני סבורה כי דינה להידחות, מבלי להידרש לתגובה. הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית, אלא נוגעת ליישומו של הנוהל בעניין מתן מעמד לזר מכוח נישואין, מקום שמעמדו נשלל בעבר בשל מרמה. על כן, הבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת שחלה על בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כאשר הערכאה הראשונה היא בית הדין לעררים (ראו: בר"ם 1686/18 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הפנים , פסקה 23 (13.5.2018)). טענת המבקשים בדבר אפליה בינה לבין אחותה, שהוצגה לכאורה כעקרונית, נטועה אף היא בנסיבות העניין. טענה זו נדונה באריכות בהחלטתו של בית הדין לעררים ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי, תוך התייחסות להבחנות מסוימות בנסיבותיהן האישיות והמשפחתיות. גם אם ניתן היה להכריע בעניינה של המבקשת באופן שונה אין בכך בלבד כדי להצדיק הענקתה של רשות ערעור. כמו כן, לא התרשמתי שההחלטה מסבה למבקשת עיוות דין, בהתחשב בדיון המפורט שנערך בערכאות הקודמות וכן בשים לב לכך שלמבקשת מעמד קבע בישראל. ניתן להוסיף, מבלי לקבוע מסמרות, כי אין בהחלטה שהתקבלה כדי למנוע הגשת בקשה נוספת בעתיד, אשר תידרש לנסיבותיה של המבקשת באותה עת ככל שיחול בהן שינוי.

11.סוף דבר: הבקשה נדחית. במכלול הנסיבות ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.