בר"מ 6883/21 אליהו מיכאלי נ. עיריית אור יהודה

1.

בין המבקש לבין המשיבה, עיריית אור יהודה (להלן גם: העירייה ), סכסוך בנוגע לחוב ארנונה. בקצרה יאמר כי במסגרת הליך משפטי קודם בין הצדדים נקבע, בשנת 2011, כי על המבקש לשלם חלק מחיוב ארנונה שהוטל עליו בגין החזקתו בנכס בשטח המשיבה (להלן: ההליך הקודם ו- החוב ). ביום 13.7.2021 הגיש המבקש עתירה מינהלית נגד הליכי גביית החוב על ידי המשיבה. בתמצית, כנטען בעתירה, המשיבה השתהתה בגביית החוב; סירבה להחיל רטרואקטיבית הנחה שלה זכאי המבקש; והתנהלותה מפלה ולא סבירה. בד בבד עם הגשת העתירה, הגיש המבקש בקשה למתן צו ביניים שיורה למשיבה להימנע מביצוע כל הליך גבייה של החוב, לרבות הסרת עיקולים שהוטלו על חשבונות המבקש ועל משכורתו והשהיית האפשרות לממש שעבוד שהוטל על דירת מגוריו.

2.

ביום 25.8.2021 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' נחליאלי חיאט ) את הבקשה. תחילה, עמד בית המשפט על כך שבבקשתו, עותר המבקש גם להורות לעירייה לחדול מהליכי גבייה שהיא מנהלת אך גם ל"צו עשה" לה סרת עיקולים שהוטלו על נכסיו. בית המשפט ציין שהגשת הבקשה לצו ביניים לוקה בשיהוי ממשי, מאחר שפעולות הגביה שבבסיס הגשת העתירה בוצעו בחודש מאי 2020 – למעלה משנה לפני הגשת העתירה. השיהוי, כך נקבע, שומט את הקרקע מהדחיפות שמתחייבת כסיבה להענקת סעד זמני עובר לדיון בעתירה לגופה. עוד נקבע שאין מקום ליתן צו עשה להסרת עיקולים שהעירייה הטילה לפני למעלה משנה. בית המשפט הוסיף כי גם שיקולי סיכויי העתירה ומאזן הנוחות מוליכים לדחיית הבקשה. כך, אשר לסיכויי העתירה, ציין בית המשפט כי מקרא הבקשה והתגובה לה מעלה "תהיות של ממש", וזאת בשים לב לכך שבעתירה מתבקשת למעשה מחיקת החוב – חוב שנקבע בפסק דין בגדרי ההליך הקודם. בכל הנוגע למאזן הנוחות, ציין בית המשפט כי בעיקולים יש יסוד שמגביל את המבקש, אך אין בהותרתם משום נזק בלתי הפיך – ולמצער לא הוצג נזק כזה. בית המשפט הוסיף כי המבקש עצמו השתהה בהגשת הבקשה, וזאת באופן שמלמד שאין חשש מנזק בלתי הפיך.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שהוגשה ביום 14.10.2021 – למעלה מחודש וחצי לאחר החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים. לטענת המבקש, בית המשפט לא נתן משקל מספק לכך שהבקשה למתן צו ביניים הופנתה גם נגד הכוונה לממש שעבוד שהוטל על ביתו. כוונה זו עולה כנטען ממכתב ששלחה העירייה לבא כוחו של המבקש ביום 14.6.2021 – חודש עובר להגשת העתירה (יוער כי המכתב נושא את התאריך 8.6.2021; להלן: מכתב העירייה ). עוד טוען המבקש כי העיקולים שהוטלו בשנת 2020 הם עיקולים מתמשכים, ואך לאחרונה הגיעו המבקש ומשפחתו למצב כלכלי קשה ומשכך הוגשו העתירה והבקשה למתן צו ביניים במועד שהוגשו. לדבריו, אין מקום לקבוע כי התנהלותו לוקה בשיהוי, וזאת בפרט בשים לב להשתהות העירייה בנקיטת הליכים לגביית החוב. בהקשר זה, מדגיש העותר כי סיכויי עתירתו טובים, וכי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים בהערכת סיכויים אלה.

למען שלמות הדברים יצוין כי ביום 14.9.2021 – עובר להגשת הבקשה דנן – הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מינהליים בקשה לעיון חוזר, שבמסגרתה העלה את הטענות שמועלות גם בבקשה דנן. בית המשפט דחה את הבקשה בו ביום, וקבע כי לא ראה לשנות מהחלטתו, גם מאחר שמקומן של טענותיו בהליך ערעורי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על פי אמות המידה המקובלות (בר"ם 6096/21 מזאוי נ' רשות התמרור המקומית – עיריית נצרת , פסקה 4

(6.10.2021); בר"ם 4342/20 שוקר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה , פסקה 3 (28.6.2020) ). בית המשפט לעניינים מינהליים בחן את השיקולים השונים שנדרשים לעניין ובכלל זאת את מאזן הנוחות – שהוא ככלל אבן הבוחן המרכזית לבקשות מהסוג דנן – ומצא שאין עילה להורות על מתן הסעדים המבוקשים.

בכלל זאת, קבע שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, בין היתר נוכח ההשתהות הממושכת בהגשת העתירה ובהגשת הבקשה למתן צו ביניים – שכן העיקולים על חשבון הבנק והמשכורת של המבקש הוטלו כבר בחודש מאי 2020. בבקשה דנן חידד המבקש כי הגם שעיקולים אלה הוטלו לפני למעלה משנה, הליך גבייה זה הביא את המבקש ומשפחתו אך לאחרונה למצב כלכלי קשה. עם זאת, לא מצאתי כי טענה זו בדבר שינוי שארע אך בעת האחרונה מצדיקה להתערב באיזון שערך בית המשפט לעניינים מינהליים, וזאת גם מאחר שהיא נטענה בעלמא ומבלי שהובאו לה תימוכין מספקים. לכך יש להוסיף כי דיון בעתירה קבוע למועד קרוב יחסית, בעוד כשלושה חודשים.

5.

לא מצאתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי גם נוכח טענת המבקש בדבר כוונת המשיבה לממש את השעבוד על דירתו. המבקש מפנה בהקשר זה למכתב העירייה, שבו צוין שעל דירתו של המבקש נרשם עיקול וכי מדובר ב"שלב אחד לפני מימוש הדירה בהוצל"פ" (סעיף 2 למכתב זה). איני סבור כי האמור לעיל מעיד על כוונה קונקרטית של המשיבה למימוש השעבוד על הדירה (ונראה שאף המבקש סבור כך, ראו סעיף 20 לבקשה) ולפיכך לא מצאתי שקיימת עילה להורות – בנקודת זמן זו – על מתן צו הביניים המבוקש. אעיר שככל שהעירייה תנקוט בצעדים ממשיים למימוש דירת המגורים של המבקש, ממילא תהיה פתוחה לפניו הדרך לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה מתאימה. משאלה הם פני הדברים, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.