בר"מ 6925/10 אמאל חנא נ. עיריית נצרת עילית

1.

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיא, השופט א' אברהם ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לצו ביניים שימנע מהמשיבה לנקוט בהליכי עיקול והצאת מיטלטלין מביתה של המבקשת.

2.

המבקשת הגישה עתירה מינהלית נגד עיריית נצרת עילית ובה השיגה על הליכי גבייה שמבצעת כלפיה העירייה בגין חוב נטען של 1,527 ש"ח שנוצר, ככל הנראה, עקב אי תשלום דו"ח חנייה. לטענת המבקשת, לראשונה נודע לה על אותו חוב נטען עת הגיעו לביתה מעקלים מטעם המשיבה, המועסקים על ידי חברה פרטית, והודיעו כי בכוונתם לבצע עיקול והוצאה של מיטלטלין אם לא ישולם החוב במלואו. לבסוף בוצע רק עיקול ברישום של המיטלטלין, אך לטענת המבקשת המעקלים מסרו לה כי ישובו לביתה בזמן קרוב לשם השלמת הליך העיקול. המבקשת השיגה בעתירתה על עצם קיום החוב, על האצלת סמכות הגבייה לחברה פרטית ועל הנקיטה באמצעי העיקול כאמצעי גבייה ראשוני על ידי המשיבה. במקביל ביקשה צו ביניים שימנע את המשך הליכי העיקול, ואף הודיעה בפתח בקשתה כי תהיה מוכנה להפקיד את סכום החוב הנטען – 1,527 ש"ח – בקופת בית המשפט, וזאת כדי לאיין כל נזק אפשרי שעשוי להיגרם למשיבה כתוצאה ממתן צו הביניים.

3.

כעולה מן הבקשה שלפני, בית המשפט הנכבד קמא דחה את בקשתה של המבקשת לצו ביניים בקובעו: "בידי המבקשת לשלם את הקנס (סכום אותו מסכימה/מציעה להפקידו בקופת בית המשפט), ולהמשיך בבירור העתירה שלפני". על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שלפני, בגדרה שבה ומעלה המבקשת את הטענות שהעלתה בפני בית המשפט הנכבד קמא.

4.

דין הבקשה להידחות . בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים בעתירה מינהלית נדרש לשקול את סיכויי העתירה ואת מאזן הנוחות. במקרה שלפנינו, מבלי להידרש אפילו לשאלת סיכויי העתירה, הרי שמאזן הנוחות נוטה בבירור לעבר דחיית הבקשה. המבקשת מעלה טענות רבות בבקשתה כנגד הליכי העיקול ולנזק שייגרם לה כתוצאה מהם. ואולם, המבקשת כלל איננה טוענת כי אם תשלם את הקנס השנוי במחלוקת, ובהמשך תתקבל עתירתה לא תוכל להיפרע מן המשיבה, וטוב שכך, שהרי אין חשש אמיתי כאמור. בנסיבות אלה, הברירה בידי המבקשת לשלם את הקנס למשיבה ולהמשיך בניהול ההליכים המשפטיים כנגד החוב, ככל שהיא חפצה בכך. ככל שתתקבל עתירתה – מובן מאליו כי היא תוכל לדרוש בחזרה את הסכום ששילמה. כדי להפיס את דעתה של המבקשת אציין כי הצעתה להפקיד את הסכום בקופת בית המשפט לא פורשה לרעתה, כפי שנטען בבקשה, אלא שהוסבר כי אם המבקשת יכולה להפקיד את הסכום האמור בקופת בית המשפט – הרי שאין כל מניעה שתשלם, תחת מחאה ותוך שמירת זכויותיה, את החוב לעירייה (בכך נבדל מצבה מסיטואציה שבגדרה אין באפשרות החייב לשלם את החוב מסיבות של מצוקה כלכלית, למשל, שאז עומד הוא מול שוקת שבורה בכל הנוגע להליכי העיקול).

5.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.