בר"מ 6930-22 בר"מ 6930-22

1.המבקש, אזרח בורקינה פאסו יליד 1968, נכנס לישראל בחודש מאי 2008 ברישיון תייר מסוג ב/2 שתוקפו פג ביום 11.8.2008. במהלך שהותו בישראל הגיש המבקש בקשה לנציבות האו"ם לפליטים (להלן: נציבות האו"ם) לקבלת מקלט מדיני. ביום 24.3.2009 ערכה נציבות האו"ם ריאיון למבקש שבסופו ניתנה חוות דעת שלפיה הנציבות ממליצה להכיר במבקש כפליט. ביום 23.8.2009 הגיש המבקש בקשה למקלט (להלן: בקשת המקלט), ובו ביום ערכה לו המשיבה ריאיון. בהמשך לכך, ביום 27.12.2009 הגישה היחידה לטיפול במבקשי מקלט (RSD; להלן: יחידת הטיפול) חוות דעת, שלפיה קיימים פערים בגרסאות שמסר המבקש בראיונות שנערכו לו, וכי המבקש לא עמד בנטל להוכחת פחד מבוסס היטב מפגיעה בו ככל שישוב למדינת מוצאו. נוכח מסקנות חוות הדעת של יחידת הטיפול, ביום 26.7.2011 המליץ יו"ר הוועדה המייעצת לענייני פליטים לדחות את בקשת המקלט, וביום 28.8.2011 אימץ מנכ"ל המשיבה את ההמלצה ודחה את הבקשה. ביום 27.9.2011 שלחה המשיבה מכתב למבקש שבו נכתב כי בקשתו למקלט נדחתה, וביום 9.10.2011 הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו (להלן: הבקשה לעיון מחדש). ביום 19.11.2019, כ-8 שנים לאחר הגשת הבקשה לעיון מחדש, ערכה המשיבה למבקש ריאיון נוסף. בהמשך לכך, ביום 1.12.2019 ערכה יחידת הטיפול חוות דעת נוספת בעניינו של המבקש, שבמסגרתה נכתב כי המבקש לא הציג שינוי נסיבות או טענות רלוונטיות שיש בהן להביא לשינוי ההחלטה בעניינו, וביום 2.9.2020 שלחה המשיבה למבקש מכתב שבו דחתה את בקשתו לעיון מחדש.

2.ביום 11.10.2020 הגיש המבקש ערר על החלטות המשיבה לדחות את בקשת המקלט ואת הבקשה לעיון מחדש, וביום 1.11.2021 דחה בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין) את הערר בהיעדר עילה להתערבות בהחלטות המשיבה. בית הדין עמד על חוות הדעת של יחידת הטיפול שעמדו בבסיס החלטות המשיבה, וקבע כי הן מהימנות ושתוכנן לא נסתר על ידי המבקש. בנוסף, בית הדין דחה את טענות המבקש לפגמים שנפלו בבחינת הבקשות (לרבות טענתו לשיהוי בבחינת הבקשה לעיון מחדש), והדגיש כי במסגרת בחינת הבקשה לעיון מחדש נערך למבקש ריאיון נוסף שבו יכול היה להציג את טענותיו, אשר לא הועלו במסגרת הריאיון בשנת 2009. עוד נקבע כי המבקש לא הצביע על שינוי נסיבות רלוונטיות שיש בכוחו להשפיע על החלטת המשיבה לדחות את בקשת המקלט או להעביר את בחינת עניינו לוועדה המייעצת. לגופו של עניין, בית הדין קבע כי בנסיבות העניין ובהן, העובדה שמשפחתו של המבקש ממשיכה להתגורר במדינת מוצאו; פרק הזמן שחלף מיום כניסת המבקש לישראל ועד להגשת בקשת המקלט; והיעדר ראיות והסברים לטענת המבקש להיותו נרדף במדינת מוצאו (בפרט נוכח חילופי השלטון במדינת מוצאו); המבקש לא עמד בנטל להוכיח את קיומו של פחד מבוסס להיותו נרדף במדינת מוצאו, הן ברמה האובייקטיבית, הן ברמה הסובייקטיבית. משכך, הורה בית הדין למבקש לעזוב את הארץ תוך 30 ימים, וחייבו בהוצאות המשיבה בסך 4,000 ש"ח.

3.למעלה מחודש לאחר החלטת בית הדין לעררים, ביום 16.12.2021, הגיש המבקש ערעור על החלטת בית הדין ולצדה בקשה למתן צו ביניים. ביום 27.12.2021, בהיעדר התנגדות מצד המשיבה, הורה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים על איסור נקיטת הליכי אכיפה והרחקה נגד המבקש עד להכרעה בערעור. ביום 26.6.2022 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת ע' אבמן-מולר) את הערעור, וקבע כי אין עילה להתערבות בהחלטת בית הדין לעררים. עוד נקבע, בין היתר, כי לא נפל פגם בריאיון שערכה המשיבה למבקש בשנת 2009, וכי למבקש ניתנה ההזדמנות להציג את טענותיו בהרחבה במסגרת הריאיון בשנת 2019. ביחס לשיהוי במתן ההחלטה בבקשה לעיון מחדש, קבע בית המשפט כי אכן מדובר בהתנהלות לקויה, אולם בשל חלוף הזמן ערכה המשיבה ריאיון נוסף עם המבקש, אשר לא הצביע על שינוי נסיבות שמצדיק את קבלת בקשתו לעיון מחדש. בית המשפט קבע כי קביעותיו של בית הדין לעררים לעניין אי הוכחת חשש מפני רדיפה במדינת המוצא, מעוגנות בראיות (ובפרט לעניין קיומו של חשש אובייקטיבי); וכי חרף חוות הדעת הראשונה של נציבות האו"ם, הגורמים המקצועיים ביחידת הטיפול, אשר ראיינו את המבקש, מצאו כי עדותו מעלה סתירות ואי התאמות. בית המשפט לעניינים מינהליים הורה למבקש לצאת מן הארץ עד ליום 31.7.2022, תוך שחייב אותו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ש"ח.

לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 14.7.2021 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין, וכי ביום 27.7.2022 ניתנה החלטה שלפיה נוכח כוונתו של המבקש להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין, יוארך המועד האחרון ליציאתו של המבקש מן הארץ עד ליום 20.10.2022.

4.מכאן הבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום שבו נקבע כי על המבקש לצאת מן הארץ (20.10.2022), ולצדה הוגשה בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקתו של המבקש מן הארץ. במסגרת בקשת הרשות לערער טוען המבקש, בעיקרם של דברים, כי הערכאות הקודמות שגו בקביעתם כי אין עילה להתערבות בהחלטות המשיבה לדחות את בקשת המקלט ואת הבקשה לעיון מחדש. המבקש טוען כי מתקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות שעולות כדי עיוות דין, ושמצדיקות מתן רשות לערער ובהן, חוות הדעת של נציבות האו"ם שלפיה הוא עומד בתנאים להכרתו כפליט, והתעלמות המשיבה מכך; פגמים שנפלו בראיונות ובהליך שערכה המשיבה במסגרת בירור בקשותיו; אי הבאת עניינו לפני הוועדה המייעצת כמתחייב מן הנוהל שחל על בקשת המקלט של המבקש; והתבססות המשיבה על מידע לא עדכני בנוגע למדינת מוצאו. עוד טוען המבקש כי טענותיו לגבי היותו נרדף במדינת מוצאו מעוגנות בראיות ובחוות הדעת של נציבות האו"ם; וכי לא היה מקום לדון בבקשתו למקלט בסדר דין מקוצר לפי הנוהל הרלוונטי בעת הגשת הבקשה. בנוסף, המבקש טוען כי המקרה דנן מעלה שאלות עקרוניות שחורגות מעניינם של הצדדים ונוגעות, בעיקרן, למשקל שעל המשיבה להעניק לחוות הדעת של נציבות האו"ם בהחלטות שעניינן מבקשי מקלט.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים שדן בערעור על החלטה של בית הדין לעררים תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית שחורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות שמצדיקות זאת – כמתחייב מאופי המאטריה שבה עסקינן (בר"ם 2530/22 פרידנטל נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 6 (19.7.2022) (להלן: עניין פרידנטל); בר"ם 5811/20 Grigorenko נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 5 (10.12.2020) (להלן: עניין Grigorenko)). הבקשה דנן לא עומדת באמת המידה האמורה. בית הדין לעררים, כמו גם בית המשפט לעניינים מינהליים, קבעו כי אין עילה להתערבות בהחלטות המשיבה לדחות את בקשת המקלט והבקשה לעיון מחדש, לאחר שמצאו כי אלו מעוגנות בראיות, וכי המבקש לא עמד בנטל לביסוס בקשתו. מסקנותיהם של בית הדין לעררים ובית המשפט נטועות בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן, ואינן מצדיקות רשות לערער ב"גלגול שלישי" (עניין Grigorenko, פסקה 5; בר"ם 2163/20 יוהנס נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 20 (14.5.2020)). כאמור, המבקש טוען כי המקרה דנן מעורר שאלה עקרונית שעניינה במשקל שעל המשיבה ליתן לחוות הדעת של נציבות האו"ם, בפרט במצב שזו פועלת לטובת המבקש. בפסק דינו התייחס בית המשפט לעניינים מינהליים לעניין זה וקבע כי "ב"כ [המבקש – ע' פ'] הפנה בדיון היום לחוות הדעת הראשונה של [נציבות האו"ם – ע' פ']. אמנם בחוות דעת זו הומלץ להכיר [במבקש – ע' פ'] כפליט, אך הריאיון הנוסף שנערך [למבקש – ע' פ'] בשנת 2009 (בחלוף אך חודשים ספורים מהריאיון הראשון) חשף הבדלי גרסאות משמעותיים, והגורמים המקצועיים [ביחידת הטיפול – ע' פ'] מצאו כי עדותו של [המבקש – ע' פ'] היתה רצופה באי התאמות וסתירות בפרטים מהותיים וקבעו [שהמבקש – ע' פ'] נמצא לא אמין" (סעיף 6 לפסק הדין). הנה כי כן, בית המשפט לעניינים מינהליים התייחס לטענת המבקש לעניין חוות הדעת של נציבות האו"ם, ודחה אותה. חרף ניסיונו של המבקש לשוות לדברים אלה נופך עקרוני, הלכה למעשה מדובר בטענות "ערעוריות" שנוגעות למשקל שהעניק בית המשפט לחוות הדעת של נציבות האו"ם, ואין בהן כדי להקים עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (ראו: בר"ם 7106/20 ליטבין נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 5 (20.10.2020); בר"ם 5189/19 פנחסוב נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 7 (5.8.2019) (להלן: עניין פנחסוב)).

6.אשר לטענותיו של המבקש בנוגע לשיהוי שבטיפול בבקשותיו, אעיר כי הגם שהתנהלות המשיבה בענייננו לא חפה מקשיים (הן לעניין בקשת המקלט, הן לעניין הבקשה לעיון מחדש), איני סבור כי הדבר מגלה עילה לבירור נוסף לפני ערכאה זו. כפי שציינו בית הדין ובית המשפט, המשיבה ערכה למבקש ריאיון נוסף בשנת 2019 שבו יכול היה להציג את טענותיו לעניין שינוי הנסיבות, וכן את הראיות לביסוס חשש מפני רדיפה במדינת המוצא. ואולם, אף לאחר הריאיון האמור, לא נמצא כי ישנן ראיות שמצדיקות את קבלת הבקשה או שינוי נסיבות מיום שנדחתה בקשת המקלט של המבקש. משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי השיהוי בטיפול בבקשות כשלעצמו, מקים עילה לקבלת הבקשה דנן. יתר טענות המבקש משיגות על יישום הדין בנסיבות המקרה וחוזרות, בעיקרם של דברים, על טענותיו לפני הערכאות הקודמות והן לא מקימות עילה למתן רשות לערער (עניין פרידנטל, פסקה 6; עניין פנחסוב, פסקה 7).

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.