בר"מ 6934/16 בר"מ 6934/16

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 23.6.2016 (עמ"ן 27623-07-15, השופטת צ' צפת ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו (להלן: ועדת הערר ) מיום 13.5.2015.

רקע והליכים קודמים

2.המבקשת היא בעלת הזכויות בנכס המצוי ברחוב יצחק שדה בתל אביב-יפו (להלן: הנכס ). הנכס עמד ריק החל מחודש אוגוסט 2013 ועד לחודש נובמבר 2015, עת הושכר כמשרד. המחלוקת בין הצדדים נסבה על חיוב הארנונה בגין הנכס בתקופה שקדמה להשכרתו ושבה עמד כאמור ריק. בתחילה, ניתן למבקשת פטור מתשלום ארנונה למשך ששה חודשים, עד ליום 4.3.2014. החל מיום זה ועד לתום התקופה האמורה נדרשה המבקשת לשלם דמי ארנונה בהתאם לסיווג של "תעשייה ומלאכה".

3.המבקשת הגישה ערר על הסיווג האמור לוועדת הערר בטענה כי יש לסווג את הנכס כ"סטודיו של ציירים ופסלים". לשיטתה, כאשר מדובר בנכס ריק שלא נעשה בו שימוש, יש לסווגו בתעריף הנמוך ביותר מבין השימושים המותרים בו לפי הייעוד התכנוני החוקי. ביום 13.5.2015 דחתה ועדת הערר את מרבית טענותיה של המבקשת, בקבעה כי לא נפל פגם בהחלטה לסווג את הנכס בהתאם לסיווג של תעשייה ומלאכה. ועדת הערר ציינה בהחלטתה כי כאשר נבחן הסיווג המתאים לנכס ריק יש להתייחס לייעוד המקורי הבסיסי של הנכס ולא לשימושים תיאורטיים אפשריים. עוד צוין כי הסיווג של "סטודיו לציירים ופסלים" מתייחס לנכס שבו קיים ופועל סטודיו כאמור, וזאת כהטבה לאומנים במטרה לעודד את פעילותם ברחבי העיר, בשונה מסיווג של תעשייה ומלאכה, שהוא כללי באופיו.

4.המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתה של ועדת הערר. בערעור חזרה המבקשת על טענתה בנוגע לסיווג נכס ריק בהתאם לתעריף החוקי הנמוך ביותר. המבקשת טענה עוד כי ייעודו של הנכס לפי התב"ע שחלה עליו הוא ל"תעסוקה" ועל כן מתאפשר בו מגוון שימושים, ובכלל זה השכרתו כסטודיו של ציירים ופסלים. מנגד טען המשיב כי לא ניתן לסווג את הנכס בסיווג המבוקש שעה שלא פועל בו, ואף לא פעל בו בעבר, סטודיו של ציירים ופסלים.

5.בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שהשאלה כיצד יש לסווג נכס ריק אשר לא נעשה בו שימוש בפועל נדונה בעבר בפסיקתו של בית המשפט העליון (בהפניה ל עע"ם 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו (4.9.2012) (להלן: עניין חלקה 6 )) , ובה נקבע כי יש לסווגו בהתאם לייעודו התכנוני והחוקי, וכן כי כאשר ישנם כמה שימושים אפשריים המותרים על פי דין יסווג הנכס לפי הסיווג אשר התעריף הצמוד לו הוא הנמוך ביותר. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם קיימת מחלוקת בשאלה מהו אותו "שימוש אפשרי על פי דין" וכיצד נקבע הייעוד התכנוני של הנכס, והוסיף כי הובעו בעניין זה גישות שונות בבתי המשפט המחוזיים ובוועדות הערר השונות. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי אין צורך להידרש לשאלה האמורה שכן במקרה דנן המבקשת לא הוכיחה כי התב"ע החלה על הנכס היא כזו המאפשרת להפעיל סטודיו לציירים ופסלים במקום (בשים לב לכך שהיתר הבניה של הנכס מציין שימוש לתעשייה בלבד). בית המשפט המחוזי ציין כי אפילו הייתה מתקבלת עמדת המבקשת לפיה סטודיו של ציירים ופסלים הוא שימוש אפשרי בנכס לפי הוראות התב"ע, עדיין לא ניתן היה לסווג כך את הנכס שכן סיווג זה דורש שימוש בפועל בנכס בהתאם לו. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי מדובר בסיווג ייחודי המבטא רצון לעודד את פעילותם של אמנים בעיר ועל כן הוא יחול רק על נכסים שמשמשים בפועל למטרה זו. נוכח האמור, נקבע כי החלת הסיווג האמור על נכס ריק שלא פועל בו (ואף לא פעל בו מעולם) סטודיו מן הסוג הנדון מחטיאה את המטרה בבסיסו, ועל כן אין מקום להתערב בהחלטתה של ועדת הערר.

בקשת רשות הערעור

6.הבקשה דנן מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת סבורה כי מוצדק ליתן לה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" נוכח קיומן של פסיקות סותרות באשר לשאלת סיווגו של נכס ריק שקיימים בו כמה שימושים אפשריים. היא מצביעה על כך שבית המשפט המחוזי ציין אף הוא כי שאלות מסוימות בעניין זה טרם הוכרעו מפורשות על ידי בית משפט זה, ומוסיפה כי מדובר בשאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה.

7.לגופו של עניין, המבקשת סבורה כי ההכרעה הנכונה בשאלה זו היא כי יש לסווג את הנכס בהתאם לסיווג הזול האפשרי בין השימושים המותרים בנכס על פי דין – סטודיו של ציירים ופסלים, וזאת מבלי להידרש לשאלת השימוש בפועל. המבקשת מוסיפה כי לשיטתה אין לרשות המקומית סמכות למנוע מנישום סיווג בתעריף מוזל בטענה שתעריף זה מיוחד אך ורק לשימוש קיים בפועל לשם קידום אינטרסים שהרשות בחרה בהם, וזאת כל עוד הסיווג המבוקש על ידי בעל הנכס עומד בתנאי הייעוד התכנוני. בהמשך לכך, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי אין צורך להכריע בשאלות האמורות במקרה דנן.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בטענות המבקשת אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצומצמות החלות על בקשות בגלגול שלישי בהליכים מינהליים (ראו: בר"ם 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל (1.5.2012); בר"ם 2237/11 הוועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות" נ' גרמנוב , פסקאות 14-13 (23.9.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 600 (מהדורה שלישית, 2012)). אף אם ההלכה שנקבעה בסוגית סיווגו של נכס ריק בעניין חלקה 6 מעוררת שאלות יישומיות הנדרשות להכרעה, אין צורך להכריע בהן במקרה שבפני נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי שהמבקשת כלל לא הרימה את הנטל להוכיח שהנכס יכול לשמש על פי דין לסטודיו של ציירים ופסלים, שהוא הסיווג המבוקש על-ידה. זוהי קביעה עובדתית קונקרטית אשר איני רואה מקום להתערב בה בשלב זה, ולא כל שכן כאשר אני מביאה בחשבון את העובדה שמדובר בשאלה יישומית מתחום דיני הארנונה, שבו הגישה להענקת רשות ערעור צרה במיוחד (ראו: בר"ם 1114/14 יוסף נ' עיריית באר שבע , פסקה 13 (13.4.2014), וההפניות המובאות שם).

9.למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות, אעיר כי אני סבורה שגישתה של המבקשת באשר לאופן יישומה של ההלכה לעניין סיווגו של נכס ריק מעוררת קשיים. דומה כי פרשנות נכונה של הקביעה לפיה נכס ריק יסווג על פי התעריף הזול מבין אותם "שימושים אפשריים על פי דין" מכוונת לשימושים כלליים (כגון "תעשייה", "תעסוקה" או "מגורים") ולא לשימושים קונקרטיים ומצומצמים בהגדרתם, שלגביהם יש לתת משקל רב יותר למבחן השימוש בפועל. עמדה זו אף תואמת את האמור בעניין חלקה 6 , שם נקבע כי מלבד ייעודו התכנוני של הנכס הריק, ניתן ללמוד על פוטנציאל השימוש בנכס מהשימוש האחרון שנעשה בו עובר לפינויו, ממאפייניו של הנכס ומאינדיקציות המעידות על שימוש שבעל הנכס עתיד לעשות בו – ולחייב אותו בהתאם לכך, אף אם מדובר בסיווג בעל תעריף גבוה יותר (ראו: שם, בפסקה 17).

10.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.