בר"מ 6952/17 אברה בהראט נ. מדינת ישראל- רשות האוכולוסין וההגירה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 10.8.2017 (עמ"ן 7142-08-17, השופט ת

צ' צפת ) ומיום 17.8.2017 (עמ"ן 7142-08-17, השופט ח' ברנר ). בית המשפט המחוזי דחה בהחלטותיו בקשות לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית הדין לעררים בתל-אביב הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 19.7.2017 (ערר (ת"א) 3304-16 ו-2792-16, הדיין מ' זילברשמיד ).

תמצית העובדות וההליכים עד כה

2.

המבקש, יליד 1986, אזרח אריתריאה, נכנס לישראל ביום 15.7.2010 דרך גבול מצרים. עם כניסתו, המבקש נעצר על-ידי כוחות הביטחון והועבר למשמורת. בהמשך, הוא שוחרר ממשמורת מכוח ההגנה הקולקטיבית אשר הוענקה לנתיני אריתריאה, והונפק לו רישיון ישיבה על-פי סעיף 2א(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

3.

המבקש זומן על-ידי המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה, לצורך שימוע טרם הוצאת הוראת שהייה במרכז השהייה חולות (להלן: חולות ). בתום השימוע שהתקיים ביום 19.7.2016 הורה ממונה ביקורת הגבולות על הוצאת הוראת שהייה כאמור למשך 12 חודשים.

4.

המבקש הגיש ערר על החלטת המשיבה לבית הדין לעררים ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה, שבו טען כי מצבו הרפואי אינו מאפשר שהייה בחולות. ביום 5.10.2016 עיכב בית הדין לעררים את ביצוע החלטתה של המשיבה עד להחלטה בערר, אך בסופו של דבר דחה את הערר וקבע כי על המבקש להתייצב בחולות לא יאוחר מיום 2.8.2017 בשעה 16:00. בית הדין לעררים הוסיף כי מיד עם התייצבותו בחולות המבקש ייבדק על-ידי רופא אשר יוודא כי כל צרכיו הרפואיים נענים.

5.

ביום 1.8.2017 המבקש הגיש בקשה לבית הדין לעררים לעיכוב ביצוע של פסק דינו, וביום 2.8.2017 דחה אותה בית הדין לעררים. בקשה דומה נוספת שהגיש המבקש לבית הדין לעררים בו ביום, בצירוף חוות דעת נוספת, נדחתה אף היא, ובהתחשב במועד בו ניתנה ההחלטה נקבע כי על המבקש להתייצב בחולות ביום 3.8.2017 בשעה 16:00.

6.

בהמשך לכך, ביום 3.8.2017 המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית הדין לעררים, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית הדין לעררים. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו כבר בהחלטתו הראשונה בציינו כי "קיימת מרפאה במקום ואיוש רופא במשך 6 ימים בשבוע ... ככל שיעלה הצורך ייבדק [המבקש] על ידי הגורמים המוסמכים לכך במתקן וככל שיתברר כי קיימת מניעה להמשך שהותו במתקן, ישוחרר [המבקש] ללא דיחוי בהתאם להוראות הדין". המבקש לא השלים עם החלטה זו והגיש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי לעיכוב כניסתו לחולות עד למיצוי ההליכים המשפטיים בערכאת הערעור, ולחלופין לדחיית ההתייצבות למשך 14 ימים לצורך "התארגנות". בית המשפט המחוזי דחה גם בקשה זו בהחלטתו השנייה בציינו כי "נוכח הצהרת המשיבה בדבר בדיקות שנערכו וייערכו למבקש, לא שוכנעתי שייגרם למבקש נזק שאינו בר תיקון אם לא יינתן לו סעד ארעי כאמור".

הבקשה דנן ותגובת המשיבה

7.

הבקשה דנן נסבה על החלטותיו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי הוא אובחן כסובל מקשיי נשימה ולכן שהות בחולות תסכן את בריאותו. לתמיכה בטענותיו צירף המבקש חוות דעת מטעם מומחים רפואיים. המבקש הוסיף כי שיקולים שעניינם מאזן הנוחות מטים את הכף לטובתו, וכי אם לא תעוכב כניסתו לחולות עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך. בהקשר זה מוסיף המבקש כי העברתו לחולות עוכבה במשך זמן רב, ולכן לא ברור מהי הדחיפות לבצעה כעת, מבלי לאפשר לו למצות את זכות הערעור על פסק הדין שניתן בעניינו. כן טוען המבקש כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי הוא מעולם לא נבדק על-ידי מי מנציגי המשיבה, וכי ראוי היה להורות על בדיקתו על-ידי נציגיה לפני כניסתו לחולות, ולא לאחריה, תוך העמדתו בסיכון ממשי.

8.

לצד הבקשה דנן הגיש המבקש גם בקשה למתן סעד זמני בגדרו תעוכב כניסתו לחולות ויחודש רישיון הישיבה שלו בישראל עד למתן החלטה אחרת בבקשת רשות הערעור.

9.

המשיבה הגישה תגובה לבקשה בהתאם להחלטתי מיום 7.9.2017. בתגובה נטען כי יש לדחות את הבקשה, שכן עניינו של המבקש כבר נבחן בכמה הזדמנויות על-ידי שתי ערכאות, וכל ההחלטות שהתקבלו על-ידן גרסו כי אין לעכב את ביצועו של פסק הדין של בית הדין לעררים. כן נטען כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור.

10.

המשיבה מדגישה עוד כי כל המסמכים שהציג המבקש הועברו לבדיקת הגורם המקצועי מטעם משרד הבריאות אשר בחן אותם וקבע כי אין מניעה רפואית לשהותו של המבקש בחולות, וכי הוא יוכל לקבל שם מענה לכל בעיותיו הרפואיות. כמו כן, לטענת המשיבה, מן השימוע שנערך למבקש עלו אי-דיוקים אשר מטילים ספק במהימנותן של חוות הדעת הרפואיות שהציג, וכי עצם עבודתו של המבקש במטבח בבית קפה שעות ארוכות בכל יום אינה מתיישבת עם טענתו לפיה הוא אינו יכול לשהות במקומות עם ריחות חזקים. המשיבה אף מדגישה בתגובתה כי המבקש השתהה בהגשת הבקשה דנן, כשלושה שבועות לאחר שניתנה ההחלטה השנייה בעניינו, וכל זאת בעת שהמבקש עושה דין לעצמו ונמנע מלהתייצב בחולות בניגוד להוראת בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי.

11.

לבסוף, שבה המשיבה וטוענת כי ההחלטה אינה בלתי-הפיכה, ואם יתברר שקיימת מניעה רפואית להמשך שהייתו של המבקש בחולות, גורמי הרפואה במתקן יפעלו בהתאם לכך.

12.

ביום 10.9.2017 הוריתי למשיבה להגיש השלמה לתשובה שבה תבהיר מיהו הגורם המקצועי מטעם משרד הבריאות אשר בחן את מסמכי המבקש כאמור בתשובתה, וכן תצרף מסמכים התומכים בטענה זו. בהתאם לכך, ביום 11.9.2017 הגישה המשיבה הודעה ובה הבהירה כי חוות הדעת שהציג המבקש נבחנו הן על-ידי ד"ר עידית סגל, מ"מ סגן ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות ביום 2.8.2017, והן על-ידי ד"ר יהונתן דובנוב, עוזר רפואי לראש מינהל הרפואה ביום 8.9.2017. להודעה אף צורפו צילומי המסמכים המעידים על כך. שניהם גם יחד ציינו כי אין מניעה רפואית לשהותו של המבקש בחולות, תוך התייחסות לתנאים השוררים במתקן ולשירותי הרפואה בו.

דיון והכרעה

13.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

14.

כידוע, על בקשות מן הסוג דנן חלה אמת מידה מצמצמת (ראו למשל: בר"ם 6698/15 וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 3

(19.10.2015); בר"ם 8095/15 פרננדס נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (6.12.2015) (להלן: עניין פרננדס ); בר"ם 4632/17

Stephen Ikechukwu Nwankwo

נ' משרד הפנים , פסקה 5 (7.6.2017)). יתר על כן, עניינה של הבקשה הוא בהחלטה שלא ליתן סעד זמני, החלטה שבית המשפט אינו נוטה להתערב בה (ראו: עניין פרננדס , בפסקה 7). בנסיבות העניין, לא מצאתי בנימוקיו של המבקש טעם המצדיק סטייה מהאמור.

15.

מאחר שהבקשה נסבה על שאלה של בריאות, תחום שלו עשויים להיות אף היבטים של פיקוח נפש, אני מוצאת לנכון לציין, במידה לא מבוטלת למעלה מן הצורך, כי התרשמתי שטענותיו של המבקש זכו להתייחסות מקצועית ומכבדת. חוות הדעת שצירף נבחנו על-ידי גורמי מקצוע, ובכלל זה בחינה נוספת שנעשתה אך לאחרונה לאחר שניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי. על רקע זה, לא שוכנעתי כי נדרשת התערבות בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי. לא למותר להוסיף כי חזקה על גורמי הרפואה בחולות שיתנו מענה מלא לצרכיו של המבקש, ככל שיהיה בכך צורך, כפי שהובהר גם בתשובה.

16.

אין צריך לומר כי החלטה זו עוסקת רק בשאלת הסעד הזמני שהתבקש עד להחלטתו של בית המשפט המחוזי בערעור, ואין אני מביעה כל עמדה ביחס לערעורו התלוי ועומד של המבקש ש במסגרתו יוכל להציג את טענותיו פעם נוספת ואף לעדכן במצבו הרפואי ככל שיהיה צורך בכך.

17.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני שהוגשה בצידה. על המבקש להתייצב במרכז השהייה "חולות" עד יום

17.9.2017, בשעה 16:00.