בר"מ 6967/14 יוסף עזרא נ. רשם העמותות

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 20.10.2014 (עת"מ 22285-10-14, השופטת נ' בן-אור ). בהחלטה זו דחה בית המשפט המחוזי בקשה למתן צו ביניים שיאסור

על קיום אסיפה כללית של ועד עדת הספרדים ועדות המזרח בירושלים, הוא המשיב 2 (להלן: הוועד ), עד למתן החלטה אחרת.

2.

האירוע העומד במרכזה של הבקשה הוא קיומה המתוכנן של אסיפה כללית של הוועד, שהוא עמותה רשומה. אסיפה זו קבועה למחר, יום 22.10.2014. עוד בטרם אעמוד על השתלשלות העניינים והטיעונים העומדים בלב הבקשה, מן הראוי לעמוד בקצרה על הרקע להגשתה, כפי שהוא עולה מהחומר שצורף לה.

3.

בין המבקש, חבר באסיפה הכללית של הוועד, לבין גורמים אחרים בוועד קיימים חילוקי דעות הנוגעים להתנהלות השוטפת של הוועד ושל מוסדותיו. ברקע הדברים עומד דו"ח "ביקורת עומק" (להלן: דו"ח הביקורת ) שנערך בעניינו של הוועד בחודש יולי 2013. הדו"ח נערך מטעם רשם העמותות, הוא המשיב 1 (להלן: רשם העמותות ). מתברר, כי הדו"ח הצביע על ליקויים חמורים בפעילותו של הוועד על מוסדותיו השונים. בעקבות ממצאי הדו"ח, חתם הוועד בחודש מרץ 2014 על תוכנית לתיקון הליקויים שלשם ביצועה מונה חשב מלווה מטעם רשם העמותות, הוא המשיב 4 (להלן: החשב ).

4.

כאמור, המבקש אינו שבע רצון מדרך התנהלותו של הוועד, ומעלה טענות שונות כנגד האנשים המכונים על-ידו "ההנהלה הנוכחית" של הוועד, כמו גם כנגד החשב והיועץ המשפטי של הוועד, הוא המשיב 3. מרבית טענותיו אלה של המבקש אינן בפני בהליך מצומצם זה, שבו המבקש ממקד את התייחסותו לשינויים שנעשו במצבת החברים בוועד, לטענתו שלא כדין, באופן שמשפיע על הרחבתה של האסיפה הכללית.

5.

המבקש פנה בעניין זה ובסוגיות אחרות הנוגעות לוועד לרשם העמותות. במכתב מטעם רשם העמותות מיום 7.10.2014 צוין כי הוחלט לדחות טענותיו אלה של המבקש, ובכלל זה את הטענה כי ההליכים בעניין הגדלת מספר החברים באסיפה הכללית התבצעו שלא כדין. במכתב אוזכרו סימוכין שונים המצביעים על הצורך בהרחבת האסיפה הכללית בוועד, ובכלל זה דו"ח הביקורת אשר המליץ לעבות את האסיפה הכללית באמצעות צירוף חברים שאינם קרובי משפחה של חברי הוועד הקיימים. במכתב צוין גם כי "ככל שהעמותה מקדמת הליך זה כיום, הדבר מתבצע כחוק ותחת פיקוח הדוק של החשב המלווה ומטעמנו". כן נקבע בו כי אין מקום למנוע את כינוס האסיפה הכללית ביום 22.10.2014, כינוס אשר עליו הוחלט עוד ביום 2.10.2014. לבסוף, צוין במכתב כי בהחלטה בדבר מועד הכינוס הובאו בחשבון מספר אילוצים, וביניהם התיאומים שנעשו לצורך נוכחותו של הרב הראשי לישראל באסיפה.

6.

ביום 19.10.2014 הגישו המבקש וחבר נוסף בוועד, מר אברהם שלום, בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר העלתה טענות נגד האמור במכתב מטעם רשם העמותות. הבקשה הוגדרה כ"בקשה דחופה לסעד זמני ולקיום דיון מהיר ככל האפשר" ובמסגרתה עתרו השניים לכך שיוצא צו האוסר על כינוסה של האסיפה הכללית ביום 22.10.2014, יוטל איסור על צירוף חברים נוספים לוועד מעבר למניין הקיים של 126 חברים, תימנע הוצאתם של חברים מהוועד עד למתן החלטה אחרת, וכן יינתן צו לגילוי מסמכים הנוגעים לצירופם של חברים חדשים לוועד.

7.

הטענה המרכזית בבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי הייתה שהאסיפה המתוכננת ליום 22.10.2014 צפויה להתקיים במניין הכולל גם חברים אשר צורפו לוועד שלא כדין. כן נטען בה כי רשם העמותות "מסרב לברר את העובדות ולנקוט בצעדים המתבקשים" בהתייחס לטענות בעניין השינויים במצבת החברים בוועד.

8.

ביום 20.10.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו ביניים. לשם קבלת החלטתו זו, ולמרות סד הזמנים הצפוף, בית המשפט המחוזי נדרש לתגובתו של רשם העמותות בעניין.

9.

בראשית הדברים ציין בית המשפט המחוזי כי דין הבקשה להידחות על הסף כבר מן הטעם שהיא הוגשה מבלי שהוגשה עתירה מנהלית, וזאת בניגוד לתקנה 9(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. בית המשפט המחוזי הוסיף על כך כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה. בעשותו כן הוא הצביע על כך שמגישי הבקשה היו מיודעים בדבר עמדתם של כל הגורמים הנוגעים בדבר זמן משמעותי בטרם פנו לבית המשפט. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הם אף נכחו בישיבה, שהתקיימה בחודש אוגוסט 2014, שבה נדונה התוכנית לכנס את האסיפה הכללית במתכונתה המורחבת, ואף על פי כן פנו לבית המשפט אך ימים ספורים טרם מועד כינוסה של האסיפה. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי גם מאזן הנוחות אינו מצדיק את דחיית קיומה של האסיפה הכללית. הוא הצביע על כך שאם יתברר – במסגרת הליך מתאים – כי צירוף החברים החדשים לאסיפה הכללית נעשה שלא כדין, וכי צירופם השפיע על קבלת ההחלטות באסיפה, המבקשים יוכלו לעתור לביטולן של החלטות אלה. בית המשפט המחוזי ציין כי בשלב זה לא ייגרם למבקשים כל נזק אם האסיפה תתקיים במועדה, ולא כל שכן בשים לב לעלויות הכרוכות בביטולה של האסיפה בשלב זה.

10.

הבקשה דנן נסבה על החלטה זו של בית המשפט המחוזי. היא הוגשה היום, ה- 21.10.2014, והסעד המרכזי שהתבקש בגדרה הוא מניעת כינוסה של האסיפה הכללית של הוועד ביום המחרת, היינו ביום 22.10.2014. בהתייחס לכך שהבקשה לצו הביניים הוגשה מבלי שהוגשה קודם לכן עתירה מנהלית, המבקש מצביע על כך כי ביקש מבית המשפט המחוזי הארכת מועד להגשת עתירה, וכי זו הוגשה זה מכבר. לטענתו, הדבר נבע מאילוצי הזמנים במהלך חגי תשרי. טעמים דומים מציג המבקש גם להצדקת השיהוי בפנייתו לבית המשפט. בנוסף לכך, הוא טוען כי יכול היה לתקוף את האמור במכתב מטעם רשם העמותות רק לאחר שזה הומצא לו ביום 10.10.2014, וכי בשלב זה לא ניתן היה להגיש את הבקשה בשל חג הסוכות. כמו כן, המבקש טוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. הוא גורס כי מרגע שהרכב מורחב של האסיפה הכללית יתכנס ויקבל החלטות, לא ניתן יהיה עוד להשיב את הגלגל לאחור, גם אם ייקבע בדיעבד כי האסיפה הורחבה שלא כדין. בכל הנוגע לשאר טענותיו, המבקש מתבסס על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי.

11.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, בבוחנו בקשות למתן צו ביניים על בית המשפט לבחון

שני שיקולים מרכזיים: סיכויי העתירה ומאזן הנוחות. המבקש לא העלה טעמים טובים המצדיקים התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בהתייחס לשני רכיבים אלה. בענייננו, עובר להגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי כלל לא הוגשה עתירה, וממילא לא ניתן לבחון את סיכוייה. כפי שצוין, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שאי הגשת העתירה מהווה כשלעצמה עילה לדחיית הבקשה על-הסף, וכי גם שיקולים נוספים מובילים למסקנה זו. בכל הנוגע למאזן הנוחות, התרשמותי היא שזה

נוטה בבירור לטובת המשיבים. מהבקשה לא ברור איזה נזק ייגרם למבקש או לוועד, אם בכלל, כתוצאה מכינוס האסיפה מחר. המבקש לא פירט אלו סוגיות עתידות לעלות לדיון באסיפה זו, וממילא לא הבהיר כיצד יהיה בהן כדי להשפיע על עתידה. ככל שיהיו למבקש טענות לגבי כשרותן של ההחלטות שיתקבלו באסיפה הוא יוכל לתקוף אותן בהמשך בהליכים המתאימים. טענתו כי לאחר קיומה של האסיפה הכללית כבר לא יוכל לבקש סעד רלוונטי נטענה בעלמא. לעומת זאת, מן התגובה שהוגשה מטעם רשם העמותות לבית המשפט המחוזי, כמו גם מהחלטתו של בית המשפט המחוזי עצמו, עולה כי דחייתה של האסיפה יהיה כרוך בעלויות לא מבוטלות – הן מהיבט המשאבים שהושקעו בכינוסה, והן בהתחשב בכך שהיא נועדה לקדם את תיקון הליקויים שנפלו בהתנהלות הוועד עד כה. בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולמנוע את כינוסה של האסיפה הכללית של הוועד.

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובתם של המשיבים, אין צו להוצאות.