בר"מ 6992/19 פלוני נ. משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

1.

המבקשת נתינת הפיליפינים נכנסה לישראל לראשונה בשנת 2000 מכוח אשרת עבודה בענף הסיעוד, שפקעה בסוף שנת 2007. ביום 23.6.2006 נולד למבקשת בן, המבקש 2 (להלן:

הקטין ; וביחד: המבקשים ). מעסיקתה האחרונה של המבקשת נפטרה ביום 2.1.2007 ומאז שהתה המבקשת בישראל שלא כדין. ביום 6.8.2019 עוכבו המבקשים על ידי פקחי רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות ), ולאחר שימוע שנערך להם לפני הממונה על ביקורת הגבולות, הוצאו להם צווי הרחקה ומשמורת לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל או החוק ) והם הועברו למתקן המעצר בנמל התעופה בן גוריון.

2.

ערר שהגישו המבקשים על צווי ההרחקה שהוצאו בעניינם נדחה על ידי בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין ). בית הדין לעררים קבע כי החלטות הממשלה בעניין ילדיהם של עובדים זרים שעליהן נסמכו באי כוח המבקשים היו הסדרים זמניים, וכי מכל מקום אלו לא חלות על עניינו של הקטין. כמו כן, נדחתה טענת המבקשים שלפיה אין לאשר את הרחקת המבקשים בתקופה שבה מכהנת ממשלת מעבר, בקביעה כי הליכי אכיפה כלפי שוהים שלא כדין בישראל מתבצעים באופן סדיר בכל ימות השנה בלי קשר לממשלה המכהנת בימים אלה. נוכח שיקולים אלה – ובהינתן שהמבקשת לא פנתה להסדיר את מעמדה בישראל – קבע בית הדין כי ההחלטה להוציא נגד המבקשים צווי הרחקה באה בגדרי מתחם הסבירות. בית הדין הוסיף ונדרש לשאלה אם בכל זאת יש מקום לעכב את ביצועם של צווי ההרחקה עד שהמבקשים יגישו בקשה למעמד מטעמים הומניטריים, וזאת נוכח מצבו של הקטין, אשר לפי הטענה סובל מקשיים רגשיים וחברתיים. לשאלה זו השיב בית לעררים בשלילה (מנימוקים שפורטו) תוך שצוין כי אין מניעה כי המבקשים ימתינו לתשובה בבקשתם למעמד בארץ מוצאם. בנוסף, נדחתה בקשת המבקשים לשחררם ממשמורת עד למועד ההרחקה.

3.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין של בית הדין לעררים לבית המשפט לעניינים מינהליים. בצד ערעורם הגישו המבקשים בקשה לצו ביניים לעיכוב הרחקתם מן הארץ, שנדחתה. בקשת רשות לערער על החלטה אחרונה זו נדחתה ביום 12.8.2019 (בר"ם 5336/19) והמבקשים הורחקו מישראל בו ביום. למחרת הרחקתם קיים בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא צ' צפת ) דיון בערעור, ובפסק דין מיום 19.9.2019 הערעור נדחה. בית המשפט ציין כי עד למועד מתן פסק הדין המבקשים לא הגישו בקשה למעמד, וכי הרחקתם מישראל לא יוצרת מצב בלתי הפיך או מניעה להגיש בקשה כאמור ולהמתין לבירורה מחוץ לישראל. נמצא כי התנאים שנקבעו בהחלטות הממשלה שעליהן הסתמכו המבקשים לא התמלאו בעניינו של הקטין (אף אם הייתה מוגשת בקשה מכוחן) וכי אין מדובר במקרה גבולי בנסיבות העניין. ממילא, צוין, לא ניתן להגיש בקשה מכוחן של החלטות הממשלה – שהיו בבחינת חריג למדיניות ההגירה הקיימת – לאחר פקיעתן, בדיעבד. כמו כן, נדחתה טענת המבקשים שלפיה העובדה שהמדינה לא פעלה במשך שנים ארוכות לאכוף את הדין בעניינם מצדיקה את ביטול ההרחקה מן הטעם שמדיניות אי האכיפה הנטענת לא הוכחה ולא ניתן להכיר בהסתמכות סבירה של המבקשים עליה. עוד נקבע כי אין מקום להעניק למבקשים שהות נוספת להסדרת מעמדם, נוכח התקופה הארוכה שהמבקשת בחרה שלא לפעול בנושא, תוך שהייה שלא כדין בישראל. בכל הנוגע לטענות בדבר קשיים חברתיים ורגשיים הפרטניים שייגרמו לקטין כתוצאה מההרחקה צוין כי ראוי שאלה ייבחנו בגדרי בקשה למעמד מטעמים הומניטריים, שלא הוגשה; וכי האיזונים שנערכו בקשר לסוגיה זו על ידי בית הדין לא מקימים עילה להתערבות.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה חוזרים המבקשים על טענותיהם בהליכים הקודמים. בעיקרם של דברים, המבקשים טוענים כי לא היה זה מוצדק להורות על הרחקתם – נער שנולד וחי בישראל כל חייו ואמו – לפיליפינים. נטען כי הקטין טרם השתלב במסגרת חינוכית בפיליפינים, נוכח ההכרח לשלבו בבית ספר דובר אנגלית. המבקשים טוענים כי עניינם מעורר שאלות עקרוניות, בין היתר לגבי המשמעות המשפטית שיש לתת להימנעות הרשות מאכיפת הדין כלפי הקטין (ואחרים במצבו). לפי הטענה, הרשות נמנעה משך שנים מאכיפת הדין ביחס לקבוצת האימהות יוצאות הפיליפינים וילדיהן הבוגרים ולכן יש להימנע מהרחקתם של המבקשים במקרה דנן – אשר מקום הימצאם היה גלוי במשך כל התקופה האמורה. עוד נטען כי

הרחקת הקטין היא משום צעד מרחיק לכת ופוגעני במיוחד, שאין מקום לנקוט במסגרת כהונתה של ממשלת מעבר. המבקשים מוסיפים ועותרים להחלת החלטות ממשלה קודמות בעניין הסדרת מעמדם של ילדי עובדים זרים ומשפחותיהם בישראל (המאוחרת בהן – משנת 2010) על עניינו של הקטין, וזאת נוכח התכליות שעמדו ביסודן – שיפות גם למקרה דנן. נוסף על טענות אלו, טוענים המבקשים כי בעניינו של הקטין מתקיימות נסיבות ייחודיות המחייבות ביטול של צווי ההרחקה, מטעמים הומניטריים (ולעניין זה צורפו על ידם אבחונים פסיכולוגיים שנערכו לקטין, וכן מכתב מטעם היחידה לטיפול בילד ובמשפחה במשרד הבריאות). עוד יש לציין, כי בפי המבקשים טענות גם לגבי פגמים שנפלו באופן ביצוע הליך ההרחקה, ואולם כפי שציינו הם עצמם – אלו חורגות מגדרי המחלוקת בהליך הנוכחי.

עוד צוין בבקשה כי ביום 24.10.2019 הגישו המבקשים בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים וזו תלויה ועומדת (להלן גם: הבקשה למעמד ) . כמו כן, לצד בקשת הרשות לערער, הגישו המבקשים בקשה להוספת ראייה מכוח תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ובה ביקשו להציג חוות דעת עדכנית מטעם פסיכולוגית, בקשר למצבו הנוכחי לאחר ההרחקה (להלן: הבקשה להוספת ראייה ).

5.

התבקשה תשובת המשיב. לטענתו הבקשה לא עומדת באמות המידה שנקבעו על ידי בית משפט זה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ואף לגופם של דברים יש לדחותה. לטענת המשיב לא נפל פגם בהחלטה להרחיק את המבקשים, ששהו שלא כדין בישראל תקופה ממושכת, שבמהלכה לא פנו להסדרת מעמדם. כאשר עסקינן בהרחקת קטין, טוען המשיב, יש לשקול אם טובת הילד בנסיבות העניין מחייבת חריגה מהכלל שקובע החוק שלפיו המדינה רשאית להרחיק את מי ששוהה בה שלא כדין. לעמדתו, חריגה זו יכולה להתקיים כאשר ההרחקה במקרה הפרטני כרוכה בפגיעה עודפת הקשורה בעצם הפסקת השהייה בישראל. בהקשר זה נטען כי עניינו של הקטין לפנינו נבחן על ידי שתי ערכאות, שלא מצאו להתערב בהחלטת ההרחקה. המשיב דוחה את טענות המבקשים לגבי מדיניות אכיפה שונה לכאורה בהתייחס לקבוצת השוהים הבלתי חוקיים שלהם ילדים קטינים, וטוען כי היקף פעילות האכיפה משתנה בהתאם לשיקולי המשיב ובהם תעדוף משימות הרשות והמשאבים המוגבלים הנתונים לה. מכל מקום נטען כי אין בכך שלא ננקטו פעולות אכיפה כדי להכשיר את שהייתם של המבקשים בישראל שלא כדין. אשר להחלטות הממשלה שעליהן סומכים המבקשים ידיהם נטען כי אלו היו חריג למדיניות הממשלה, ושיקפו "הסדר לשעה" ייחודי ומצומצם שלא יכול לשנות את הדין הכללי החל לפניהן ואחריהן. עוד נטען כי בנסיבות העניין משעה שהמבקשים אינם שוהים בישראל – אין מקום להורות על ביטול צו ההרחקה והחזרתם לארץ לפני שתתברר בקשתם להסדרת מעמד וכי אם זו תתקבל – הם יוכלו לשוב לארץ.

אציין בנוסף כי בתגובה לאמור בבקשת הרשות לערער באשר להגשת הבקשה למעמד, טוען המשיב כי לאחר בדיקה במערכות הרשות, לא נקלטה בהן בקשה כאמור, ואף לא נמצאה אסמכתה להגשתה. אשר לבקשה להוספת ראייה, נטען כי מקומה של חוות הדעת שמבוקש לצרף הוא במסגרת בחינת הבקשה למעמד וכי חוות דעת זו לא הייתה חלק מהתשתית הראייתית שעל בסיסה התקבלו ההחלטות שהועמדו לביקורת בהליך דנן.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אמת המידה החלה על בקשות רשות לערער על פסק דין בערעור על החלטת בית הדין לעררים היא ככלל מצמצמת, כאשר מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים . בצד האמור, כפי שעמדנו לא אחת בבקשות מן הסוג דנן, נוכח אופי המאטריה רשות כאמור עשויה להינתן אף בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (בר"ם 8622/18 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 7 (19.6.2019); בר"ם 4632/17 Nwankwo

נ' משרד הפנים , פסקה 5 (7.6.2017)). אין לכחד, כפי שציין בית הדין לעררים, המקרה דנן מעורר קושי אנושי לא מבוטל, שעולה גם מן המסמכים המקצועיים שצורפו לבקשה. ברם, בנסיבות שנוצרו – משלא ניתן צו ביניים והמבקשים כבר הורחקו לפיליפינים, וכן בהינתן העובדה שנכון למועד מתן ההכרעות הקודמות לא הוגשה בקשה להסדרת מעמדם של המבקשים – לא מצאתי לתת רשות ערעור בבקשה דנן. כפי שצוין בבקשה למתן רשות ערעור, בקשה למעמד מטעמים הומניטריים הוגשה על ידי המבקשים ביום 24.10.2019 וחזקה על המשיב שיידרש למכלול השיקולים הרלוונטיים לבחינתה, לרבות השלכות ההרחקה בנסיבות העניין על הקטין וטובתו – על בסיס תשתית הנתונים הקיימת בנושא זה (ובכלל זאת – חוות הדעת העדכנית שנערכה בעניינו, שצירופה התבקש בהליך זה).

7.

למותר לציין כי אין בהחלטה זו, כמו גם בהחלטות הערכאות הקודמות – שעסקו בשאלת ההרחקה של המבקשים במצב הדברים שבו לא הייתה מונחת על שולחנו של המשיב בקשה להסדרת מעמדם – כדי להביע כל עמדה לגבי הבקשה מיום 24.10.2019. כמו כן, ובשים לב לעניינים המונחים על הכף, הנחתי היא שהחלטה בבקשתם של המבקשים תתקבל בהקדם האפשרי (וכי נושא קליטתה יוסדר אף הוא ללא דיחוי על ידי הצדדים).

הבקשה נדחית אפוא, וכך גם הבקשה לצירוף חוות הדעת העדכנית בעניינו של הקטין – אשר תובא לפני המשיב בטרם יקבל החלטה בבקשה למעמד מטעמים הומניטריים.

אין צו להוצאות. בהמשך להחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, ייאסר הפרסום של שמות המבקשים.