בר"מ 7009/19 עיריית עכו נ. גל חברה לדלק בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 6.8.2019 (עמ"ן 50713-10-18, השופטת א' וינשטיין ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתה של ועדת הערר בענייני ארנונה שליד עיריית עכו (להלן: ועדת הערר ) מיום 5.9.2018.

2.

בעיקרו של דבר, הבקשה נסבה על מחלוקת בין עיריית עכו, היא המבקשת 1 (להלן: העירייה ), לבין גל חברה לדלק בע"מ, היא המשיבה (להלן: גל ) בכל הנוגע לסיווגה של סככת תדלוק המצויה בתחנת דלק שבבעלותה (להלן בהתאמה: סככת התדלוק ו- תחנת הדלק ).

3.

ביום 19.2.2017 שלח המבקש 2, מנהל הארנונה של העירייה, הודעה לגל לפיה החיוב בארנונה בגין סככת התדלוק יהיה לפי סיווג "עסקים", וזאת לאחר שבמשך השנים שקדמו לכך העירייה נהגה לחייב את סככת התדלוק לפי סיווג של "סככה", שבצדו קבוע תעריף נמוך יותר. גל הגישה השגה על כך למנהל הארנונה, אך זו נדחתה.

4.

גל הגישה ערר בעניין לוועדת הערר, וזה התקבל. לאחר שהעירייה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי הוחלט בהסכמת הצדדים על החזרת הדיון לוועדת הערר (עמ"ן 50870-10-17, סגן הנשיא א' אליקים ). בהמשך לכך, ניתנה החלטתה של ועדת הערר העומדת ביסוד ההליך הנוכחי. ועדת הערר חזרה וקיבלה את הערר שהגישה גל בקבעה כי יש לחייב את סככת התדלוק לפי התעריף של "סככה", הגם שהכירה בכך שהיא מהווה חלק מהותי מתחנת הדלק.

5.

העירייה הגישה ערעור על החלטתה של ועדת הערר, וזה נדחה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי ועדת הערר קיבלה את החלטתה בגדר הסמכות המסורה לה לפרש את צו הארנונה וליישמו במקרה הקונקרטי, וכי לא נפל בהחלטה כל פגם המצדיק התערבות של ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי עמד על כך שצו הארנונה אינו מבחין בין מקרה שבו הסככה משמשת למטרה משנית בבית העסק לבין מקרה שבו היא משמשת למטרתו המרכזית, כדוגמת סככת תדלוק בתחנת דלק. על רקע זה, הוסיף בית המשפט המחוזי כי ייתכן שיש מקום לתיקון הצו תוך התייחסות פרטנית לסככת תדלוק. מכל מקום, כך נקבע, לא ניתן להגיע לתוצאה שבה מעוניינת העירייה על דרך פרשנותו של צו הארנונה בנוסחו הנוכחי.

6.

בבקשת רשות הערעור שהגישה העירייה נטען כי הסיווג שנקבע לסככת התדלוק הוא מוטעה ואף פוגע באינטרס הציבורי. טעות זו, לטענת העירייה, חורגת מעניינם של הצדדים והיא בעלת חשיבות משפטית וציבורית כללית, שכן הכנסות העירייה מארנונה אמורות לשמש אותה לטובת תושבי העיר. לגופו של עניין, העירייה טוענת כי מאחר שסככת התדלוק מהווה חלק מהותי מתחנת הדלק אזי יש לסווגה בהתאם לסיווג של "עסקים". העירייה אף חוזרת וטוענת כי סככות תדלוק ביתר תחנות הדלק שבעיר מסווגות מזה שנים בסיווג עסקי, כך שאין לראות כל פסול בסיווג זה במקרה דנן.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (כמו במקרים רבים אחרים שבהם הבקשה נסבה על שאלת סיווגו של נכס לצורכי ארנונה. ראו למשל: בר"ם 2723/10 הוצאת ספרים עם עובד בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו , פסקה 3 (23.5.2010); בר"ם 1295/12 נורקייט בע"מ נ' עיריית פתח תקוה , פסקה 7 (12.3.2012)). על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984– והחלתה בהליך דנן מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 –

אני דוחה את הבקשה.

8.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות .