בר"מ 70477-09-24 בר"מ 70477-09-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 25.9.2024 (עת"ם 57284-09-24, השופט א' ברנד). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים שהגישה המבקשת בגדרה של עתירה מינהלית.

2.מקורו של ההליך בהחלטתה של המשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (להלן: הוועדה המקומית), להורות על ניתוקה מחשמל של הקומה השנייה בבניין מסחרי בפתח תקווה (להלן: הנכס) בהתאם לסמכות הנתונה לה לפי סעיף 157א(ו) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן בהתאמה: החלטת הניתוק ו-חוק התכנון והבניה). כבר בשלב זה יצוין כי ייעוד המקרקעין שעליהם מצוי הנכס הוא תעשיה ואולמות אירועים. המבקשת, שהיא בעלת הנכס כבר משנת 2017, מפעילה במקום יחידות למגורים שבהן מתגוררים המשיבים 28-5 (להלן: הדיירים). אין חולק שהשימוש הנוכחי בנכס נעשה ללא היתר בניה ובניגוד לייעודם של המקרקעין. ביום 24.5.2022 אף הוגש כתב אישום נגד המבקשת בעניין זה לבית המשפט לעניינים מקומיים בפתח תקווה (תו"ב 52147-05-22) (להלן: ההליך הפלילי)).

3.בהמשך לכך, הגישה המבקשת ערר לוועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז מרכז, היא המשיבה 1 (להלן: ועדת הערר), נגד החלטת הניתוק. בעיקרו של דבר, טענה המבקשת כי היא פועלת להסדיר את השימוש בנכס בשיתוף פעולה עם נציגים של עיריית פתח תקווה וכי החלטת הניתוק התקבלה מבלי שניתנה לה זכות טיעון ועוד לפני שההליך הפלילי שתלוי ועומד בנושא זה הוכרע. עוד הדגישה המבקשת את הפגיעה שתיגרם לדיירים כתוצאה מניתוק הנכס מחשמל, ואף ביתר שאת בשים לב לנסיבות התקופה.

4.מנגד, הוועדה המקומית טענה כי דין הערר להידחות. לגישתה, המבקשת פיצלה את הנכס ל-47 דירות מגורים (ולא ל-22 כפי שנטען) שאותן היא משכירה ללא כל היתר וללא אישורי הבטיחות הנדרשים. הוועדה המקומית הפנתה בתשובתה לערר לעמדתם של גורמים מקצועיים שונים המתנגדים למגורים במקום בשל הסכנות הכרוכות בכך. הוועדה המקומית אף הפנתה להליך הפלילי בעניין ולכך שבקשה לשימוש חורג בנכס נדחתה. הוועדה המקומית הדגישה כי אין היתכנות תכנונית לשימוש כאמור בנכס, על רקע ההחלטה שהתקבלה בעניין הפקדת תכנית מפורטת לאזור התעשייה סגולה, שבו נמצא הנכס.

5.ביום 5.8.2024 קיימה ועדת הערר דיון שבו, בעיקרו של דבר, חזרו הצדדים על טענותיהם. המבקשת העלתה בדיון גם טענה לאכיפה בררנית, שכן בקומה הראשונה בנכס פועלת מלונית בניגוד לחוק, שגם נגדה נוהל הליך פלילי ולטענתה של המבקשת לא החל הליך של ניתוקה מחשמל. מנגד, הוועדה המקומית טענה כי פנתה בנושא לחברת החשמל. עוד עלה במהלך הדיון כי לפני מספר שנים פרצה שריפה בנכס, עקב תקלה בארון החשמל.

6.ביום 6.8.2024 קיבלה ועדת הערר החלטה לפיה יוגש "דו"ח ביקורת עדכני של רשות הכיבוי במבנה, בהתייחס לסיכוני בטיחות אש... בהקשר של מסוכנות מיידית". עוד הורתה ועדת הערר כי החלטתה תובא לידיעת הדיירים, לרבות הכוונה לניתוק הנכס מהחשמל.

7.ביום 19.8.2024 הגישה הוועדה המקומית הודעה ולה צירפה את הדו"ח האמור, אשר קבע כי הנכס "מהווה סכנה לשלום הציבור" ופועל ללא אישור בתוקף מטעם גורמי הכבאות. מנגד, המבקשת העלתה טענות שונות נגד הדו"ח והאמור בו. כמו כן, המבקשת צירפה לתגובתה מכתב שעליו חתומים דיירי הנכס לפיו הם "מרגישים בטוחים בדירות" והם "חוששים מאוד מניתוק החשמל" (להלן: מכתב הדיירים). ביום 2.9.2024 הודיעה המבקשת כי הגישה בקשה לגורמי הכבאות הרלוונטיים לשינוי סיווג הנכס ל"מגורים" ואף צפויה פגישה בנושא הדו"ח עמם.

8.ביום 12.9.2024 ועדת הערר דחתה את הערר, וקבעה כי אין מקום להתערב בהחלטה של הוועדה המקומית שפעלה במסגרת הסמכות הנתונה לה לפי חוק התכנון והבניה. ועדת הערר דחתה את הטענות שהעלתה המבקשת נגד דו"ח גורמי הכבאות, וחזרה על כך שהמסוכנות הנשקפת מן הנכס היא גבוהה. ועדת הערר הוסיפה כי אף בדו"ח כבאות מאוחר יותר שעליו ניסתה המבקשת להישען עדיין הוצגו ליקויי בטיחות. כמו כן, הטעימה ועדת הערר שהמסוכנות אינה נגזרת רק מאי מילוי דרישותיהם של גורמי הכבאות. ועדת הערר הדגישה את העובדה ש"המסוכנות במקרה הנדון כבר אינה עניין תאורטי", וזאת בהתייחס לפריצתה של שריפה במקום בשנת 2021. באשר למכתב הדיירים שבו ביטאו את רצונם להישאר בנכס, קבעה ועדת הערר שאין בכך כדי לשנות "מהחשש האמיתי לבטיחותם". כל זאת, בשים לב לעובדה שאין אופק תכנוני למבנה שיאפשר את החרגת השימוש בו למגורים ויכשיר את הנכס גם אם יתוקנו הליקויים. מבלי לפרט יצוין כי ועדת הערר עיכבה את מועד הניתוק עד ליום 23.9.2024, על מנת לאפשר למבקשת להגיש עתירה מינהלית.

9.ביום 22.9.2024 הגישה המבקשת עתירה מינהלית כאמור, בצדה של העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים וצו ארעי במעמד צד אחד. יצוין כי במסגרת זו אף הודיעה המבקשת כי ביום 17.9.2024 ניתן אישור מותנה של רשות הכבאות, בכפוף לתיקון ליקוי מסוים, עד ליום 8.12.2024, הפעם בהתאם לסיווג הנכס ככזה המשמש למגורים. בו ביום בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו ארעי בשל חלוף הזמן מהחלטת ועדת הערר וכן בשל נימוקיה ביחס לסיכון העולה מן הנכס, וקבע דיון דחוף בבקשה במעמד הצדדים.

10.למחרת, הגישה ועדת הערר את תגובתה לבקשה לצו ביניים, ובה טענה כי דין הבקשה להידחות, נוכח סיכויי העתירה הנמוכים, לשיטתה, וכן מאחר שמאזן הנוחות אינו נוטה לכיוון המבקשת. ועדת הערר אף הדגישה כי מאזן הנוחות שנבחן בעניין זה הוא של המבקשת עצמה ולא של הדיירים, שאך צורפו כמשיבים ולא הגיבו בעצמם לעתירה, ולמבקשת לא ייגרם נזק בלתי הפיך אם תידחה הבקשה. באותו היום הגישה גם הוועדה המקומית תגובה קצרה בה ציינה כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב, וטענה כי בחינת מאזן הנוחות מעלה ש"אינטרס הציבור לאכיפת הדין לשמירה על ביטחון דיירי המבקשת" גובר. למען שלמות התמונה יצוין כי המשיב 3, בעלים של עסק הנמצא בקומת הקרקע במבנה שבו נמצא הנכס, הגיש גם הוא תגובה שבה העלה טענות שונות ביחס להתנהלותה של המבקשת.

11.ביום 24.9.2024 קיים בית המשפט המחוזי דיון במעמד הצדדים, ולמחרת דחה את הבקשה למתן צו ביניים בהחלטה הנזכרת בפתח הדברים. בית המשפט המחוזי קבע שבשים לב לנימוקי החלטתה של ועדת הערר "סיכויי העתירה... אינם גבוהים". באשר למאזן הנוחות, ציין בית המשפט המחוזי שדחיית הבקשה למתן צו הביניים לא תפגע באפשרותה של המבקשת לנהל את ההליך. בית המשפט המחוזי אף הדגיש את העובדה שבניגוד לערר, שבו הדיירים הביעו את עמדתם כנגד החלטת הניתוק, בעתירה הדיירים הם אך משיבים, שאינם חוסים תחת טענות העתירה ואף לא הגישו התייחסות להליך מצדם. על כן, בית המשפט המחוזי בחן את הנזק שייגרם למבקשת עצמה – שהוא נזק כלכלי בעיקרו – וקבע שהכף נוטה כנגד המבקשת, נוכח האינטרס הציבורי הנוגע לסיכון הציבורי שעומד על הפרק. בית המשפט המחוזי אף פסק הוצאות לחובתה של המבקשת.

12.הבקשה שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בעיקרו של דבר, נטען בבקשת רשות הערעור כי בית המשפט המחוזי שגה באופן שבו ניתח את מאזן הנוחות, שכן היה עליו לבחון גם את הפגיעה בדיירים עצמם. עוד טענה המבקשת כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אישרה את השימוש "בסמכות דרקונית" חרף אישור הכבאות הזמני שניתן ביחס לנכס, המעיד כי לכאורה הסיכון הנשקף ממנו הצטמצם.

13.ביום 26.9.2024 הוריתי על מתן צו ארעי בשים לב לסד הזמנים הרלוונטי, וכן הוריתי למשיבים להגיש את תשובתם לבקשת רשות הערעור. בתשובתה מיום 29.9.2024 חזרה הוועדה המקומית על טענותיה כפי שהוצגו בהליכים הקודמים, והדגישה כי ההחלטות בעניינה של המבקשת התקבלו ללא כל פגם, את חומרת ההפרות בנכס שהביאו לפתיחה בהליך פלילי, ומהוות לשיטתה "סכנה ממשית ומיידית לדייריו". באשר למאזן הנוחות, טענה הוועדה המקומית, כי כבר ביום 6.8.2024 הורתה ועדת הערר למבקשת להודיע לדיירים על הניתוק הצפוי של הנכס מחשמל, וכי הזמן שחלף ממועד זה ועד היום היה אמור לאפשר להם זמן התארגנות מספיק לעזיבת הנכס. בתשובתה של ועדת הערר שהוגשה באותו היום נטען כי הסיכון הרב שלו חשופים הדיירים וכן מבקרים ארעיים בנכס, מקים אינטרס ציבורי המטה את מאזן הנוחות לעבר דחיית הבקשה. להשלמת התמונה יצוין כי המשיב 3 הגיש בהמשך אותו היום תשובה בה חזר על טענותיו כפי שהובאו בפני בית המשפט המחוזי בנוגע להתנהלותה של המבקשת.

14.לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור ואת הבקשה למתן צו ביניים, כמו גם את התשובות שהוגשו, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת, בשים לב לאמת המידה המצמצמת הנוהגת בבית משפט זה לפיה התערבות בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניין של מתן סעדים זמניים תיעשה במקרים חריגים (ראו: בר"ם 4993/24 טננבוים נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – אגף פיקוח ובקרת כלי רכב וארגונים, פסקה 9 (4.7.2024); בר"ם 16311-08-24 אליהו נ' השר לשירותי דת, פסקה 9 (15.9.2024). ראו גם: בר"ם 3958/11 חכמון נ' ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה תל אביב, פסקה 8 (24.5.2011)). לא התרשמתי כי המקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים חריגים. בענייננו, בית המשפט המחוזי נדרש לשיקולים הרלוונטיים לדיון בבקשה למתן צו ביניים, ושקל את סיכויי ההליך ומאזן הנוחות. לא מצאתי בהקשר זה כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי המצריך את התערבות ערכאת הערעור. אכן קיים קושי מובנה בהחלטה שעניינה ניתוק מבנה מגורים מחשמל. אולם, לצד זאת, יש לתת את הדעת לאינטרס הציבורי שבשמירה על בטיחותם של הדיירים במקום, וכן לאכיפת החוק בכל הנוגע לעבירות תכנון ובניה. לא למותר לציין בהקשר זה כי במרכז ההליך עומדת סמכות מיוחדת שנקבעה בחקיקה על מנת להתמודד עם מצבים של עבירות כאמור. כמו כן, לא מצאתי שהמבקשת הצליחה להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, בשים לב לסיכון הגבוה הנשקף מן הליקויים במבנה ומאי-התאמתו למגורים, כפי שאלו עולים מהחלטותיהם של בית המשפט המחוזי ושל ועדת הערר, כמו גם מעמדותיהם של גורמי המקצוע שהובאו בפניהם. מבלי להתייחס לגוף הדברים, אציין כי הדיירים עצמם לא הגישו עמדה בבית המשפט המחוזי או בהליך בפני, על אף שניתנה להם ההזדמנות לעשות כן.

15.לקראת סיום, נוכח תקופת החגים שבפתח ובשים לב לאישור הכבאות הזמני שניתן למבקשת, ראיתי לאפשר זמן התארגנות נוסף של מספר ימים עד ליום 9.10.2024. אוסיף בשולי הדברים כי אין בהחלטתי דבר כדי למנוע מן המבקשת לפנות לוועדה המקומית על מנת להסכים על מועד דחוי אחר ככל שתצליח להציג להנחת דעתה של זו מענה שניתן מטעמה לסיכון בתקופה הנוספת שעליה יוסכם.

16.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים, בכפוף לאמור בפסקה 15. בנסיבות העניין, המבקשת תישא בהוצאות מופחתות לטובת המשיבים 3-1 בסך של 3,000 שקלים.