פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 710/18
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
ברוך נפתלי
נ ג ד
המשיב:
משרד העלייה והקליטה – הרשות לאסירי
ציון
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום
18.10.2017 בעמ"ן 65370-03-17 שניתן על-ידי כבוד השופט ע' שחם
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד רנאד עיד
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 18.10.2017 (עמ"ן 65370-03-17, השופט ע' שחם ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת הערר לפי חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992 (להלן בהתאמה: ועדת הערר ו- חוק אסירי ציון ) מיום 5.3.2017.
רקע והליכים קודמים
2.
מקורו של הליך זה בפנייתו של המבקש, יליד אתיופיה, לרשות לאסירי ציון והרוגי מלכות הפועלת מתוקף סעיף 2 לחוק אסירי ציון (להלן: הרשות ), בבקשה להכיר בו כאסיר ציון.
3.
לטענת המבקש, וכך תואר בפנייתו לרשות, בשנת 1980 הוא יצא למסע רגלי עם חבריו במטרה לעלות לישראל. לאחר שבועות של צעידה הם עברו את הגבול עם סודאן, כך נטען, והתגוררו בה כמה חודשים כפליטים. בהמשך, לגרסת המבקש, הם נכלאו, נחקרו וספגו אלימות קשה, מפאת היותם יהודים המעוניינים להגיע למדינת ישראל. לאחר ששה חודשים, כך נטען, ארגון הצלב האדום יחד עם גורמים ישראלים נוספים סייעו למבקש להשתחרר. המבקש ציין בטפסים שמילא את שמותיהם של שני עדים, אך לא צירף תצהירים מטעמם.
4.
בדיון שהתקיים בוועדה הפועלת במסגרת הרשות (להלן: ועדת הרשות ) ביום 23.4.2014, העדים מטעמו של המבקש העידו כי הוא שהה במעצר בסודאן במשך חודש אחד בלבד. כמו כן, הם לא ציינו שהמבקש לקח חלק בפעילות ציונית. בהמשך לכך, נדחתה בקשתו באותו היום. ערר שהגיש המבקש לוועדת הערר לפי סעיף 4 לחוק אסירי ציון נדחה ביום 19.8.2014.
5.
בהמשך, פנה המבקש פעם נוספת לרשות, שהחליטה לדון מחדש בבקשה מטעמים אנושיים ולפנים משורת הדין, וזאת על מנת לאפשר למבקש להעלות טענות חדשות. ברם, ביום 14.9.2016 נדחתה שוב בקשתו, לאחר שנקבע כי הוא לא הציג ראיות או טענות חדשות (להלן: החלטתה השנייה של ועדת הרשות ).
6.
ביום 5.3.2017 נדחה ערר נוסף שהגיש המבקש לוועדת הערר על החלטתה השנייה של ועדת הרשות. ועדת הערר עמדה בהחלטתה על כך שבדיון אשר התקיים בפניה לא ידע המבקש למסור פרטים בסיסיים לגבי התקופה שבה היה לכאורה כלוא, ואף לא היה מסוגל ליישב סתירות בין המועדים שמסר בפנייתו לוועדת הרשות למועדים שנמסרו בטפסים שהגיש. עוד קבעה ועדת הערר כי עדויותיהם של שני העדים מטעם המבקש עוררו קשיים, ובפרט עדותו של אחי המבקש, שהתקשה לציין פרטים בסיסיים באשר לתקופת המאסר והתקופה שלאחריה. בסופו של דבר, ועדת הערר קבעה כי המבקש לא הניח תשתית קוהרנטית ואמינה ולא הוכיח אף לא אחד מהרכיבים הטעונים הוכחה להכרה כאסיר ציון לפי סעיף 1 לחוק אסירי ציון.
7.
ביום 18.10.2017 דחה בית המשפט המחוזי ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של ועדת הערר. בית המשפט המחוזי קבע כי בהתחשב בממצאי המהימנות של ועדת הערר – ובפרט בסתירות בין הגרסאות שהוצגו בפניה – אין מקום להתערב בהחלטתה.
בית המשפט המחוזי הוסיף כי המקרה אף "אינו קרוב" למקרים שבהם מוצדק להתערב בקביעות עובדתיות בשלב הערעור. לבסוף, עמד בית המשפט המחוזי על כך שהתקיימו שני סבבים מלאים של התדיינויות בעניינו של המבקש, כך שניתנה לו הזדמנות מלאה לשכנע את הרשות המוסמכת בטענותיו.
הבקשה לרשות ערעור והתשובה לה
8.
הבקשה שבפני מכוונת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
9.
לטענת המבקש, שאינו מיוצג בהליך זה, שגה בית המשפט המחוזי בכך שסמך ידיו על ממצאיה של ועדת הערר וקבע כי טענותיו של המבקש אינן נתמכות בתשתית עובדתית. לשיטתו של המבקש, המדובר במקרה המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים, בהתחשב בקשיי השפה אשר בעטיים הוא והעדים שהובאו מטעמו לא הצליחו להתבטא כדבעי בפני הערכאות שבחנו את עניינו וכן לנוכח העובדה שהאירועים הנטענים אירעו לפני שנים רבות. כמו כן, המבקש טוען שחוסר בקיאותו באופן התנהלות ההליכים יצר את הרושם כי טענותיו אינן מהימנות ואינן מגובות בראיות. לשיטתו של המבקש, ביכולתו להזמין עדים נוספים שיתמכו בגרסתו .
10.
ביום 12.2.2018 הוריתי כי המשיב יגיש את תשובתו לבקשה לרשות ערעור.
11.
בהתאם לכך, ביום 18.2.2018 הגיש המשיב את תשובתו. לטענתו של המשיב דין הבקשה להידחות. ראשית, נטען שהבקשה אינה עומדת באמות המידה המצמצמות שנקבעו למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ובפרט כאשר המדובר בגלגול שלישי על החלטה של ועדת הערר, שלה מומחיות בתחומה. שנית, לגופו של עניין, סבור המשיב כי המבקש לא הוכיח עמידה ולו באחד מהתנאים שמגדיר סעיף 1 לחוק אסירי ציון להכרה כאסיר ציון. המשיב מדגיש בתשובתו את חוסר העקביות שאפיינה את הגרסאות שהוצגו ושבעטיו לא ניתן לתת במבקש אמון. לבסוף, טוען המשיב כי יש לדחות את טענותיו של המבקש כי קשיי שפה מנעו ממנו להציג את עמדתו כדבעי, בהתחשב בכך שדיוני הוועדות לוו במתורגמן, וכן בכך שהמבקש עצמו מעולם לא טען כי הוא מתקשה להבין את ההליכים ואף הגיש פניות שנכתבו על-ידיו ומעידות על ידיעת עברית.
דיון והכרעה
12.
לאחר שעיינתי בבקשה, בחומרים שצורפו לה ובתגובת המשיב הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
13.
הלכה ידועה היא כי בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי תתקבל אך כאשר היא מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, או כאשר דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כידוע, אמות מידה מצמצמות אלה הוחלו גם על מקרים שבהם הערכאה הראשונה שדנה בבקשה הייתה טריבונל מינהלי, כאשר מאפייני פעילותה מצדיקים זאת מבחינת קרבתה במאפייניה לערכאה שיפוטית, מבחינת מידת מומחיותה וכן בהתחשב במספר ה"גלגולים" שעברה הבקשה (ראו למשל: בר"ם 1874/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון נ' אנג'ל , פסקה 8 (1.5.2012); בר"ם 2237/11 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "שורקות" נ' מימי גרמנוב , פסקה 13 (23.9.2012)).
14.
עקרונות אלה יושמו אף בבקשות רשות ערעור שמקורן בהחלטות לפי חוק אסירי ציון (ראו: בר"ם 6530/13 סבהט נ' מדינת ישראל – משרד הקליטה והעליה , פסקה 9 (22.1.2014) (להלן: עניין סבהט )). כפי שציינתי בעבר, הן ועדת הרשות והן ועדת הערר הן גופים מקצועיים, ובאופן ספציפי ועדת הרשות אף פועלת במתכונת שבה אחת מוועדות המשנה שלה מתמחה ביוצאי אתיופיה (ראו: עניין סבהט , בפסקה 10; בר"ם 5545/15 רדה נ' משרד העליה והקליטה – הרשות לאסירי ציון , פסקה 11 (13.10.2015)). בנוסף, בראשותה של ועדת הערר יושב מי שכשיר להיות שופט בית המשפט המחוזי, מה שמעיד על קרבתה לערכאה שיפוטית (עניין סבהט , בפסקה 10).
15.
על רקע זה, איני סבורה כי הבקשה דנן מקיימת את אמת המידה למתן רשות ערעור. בעיקרו של דבר, הבקשה ממוקדת בעניינו הפרטני של המבקש, ואינה מעוררת כל שאלה עקרונית. למעשה, הבקשה מכוונת באופן מובהק כלפי ממצאים עובדתיים, שכידוע, אין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, לא כל שכן בגלגול שלישי. כמו כן, בנסיבות המקרה, איני סבורה כי מתעורר חשש לעיוות דין. עניינו של המבקש נבחן באופן חריג פעמיים בפני כל אחת מהוועדות, וניתנה לו אפוא ההזדמנות לשטוח את טענותיו במלואן. למעלה מן הצורך אעיר, כי לא הקלתי ראש בטענותיו של המבקש בכל הנוגע לקשיי שפה שעלולים היו להתעורר במהלך ההליכים בעניינו. עם זאת, מעיון בהחלטתה של ועדת הערר ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכן בשים לב לטענות הרשות בהקשר זה, ניתן להתרשם כי הקשיים המהותיים בתשתית העובדתית שעליהן עמדו ערכאות אלה לא נבעו מפערי שפה.
16.
סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ו' באדר התשע"ח (21.2.2018).
ש ו פ ט ת