בר"מ 7114/20 מנהל הארנונה של עיריית גבעתיים נ. יונית נחום

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 14.9.2020 (עמ"ן 14574-05-20, השופטת ג' רביד ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישו המשיבים על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית גבעתיים (להלן: ועדת הערר ) מיום 9.2.2020.

2.

הבקשה שבפני נסבה על מחלוקת בין מנהל הארנונה של עיריית גבעתיים, הוא המבקש (להלן: מנהל הארנונה ), לבין המשיבים, שהם בעלים של דירת מגורים בעיר גבעתיים (להלן: הדירה ), בכל הנוגע לסיווגו של שטח פתוח שצמוד לדירתם. הדירה ממוקמת בקומה הראשונה של בניין מגורים שביסודו קומת מסחר רחבה, וכך צמוד לו שטח פתוח גדול יחסית שרצפתו משמשת כמפלס הגג של קומת המסחר. שטח זה סווג על-ידי מנהל הארנונה כ"מרפסת" בעוד המשיבים טענו כי יש לסווגו כ"מרפסת גג". עמדתו של מנהל הארנונה היא שאין מדובר ב"מרפסת גג" מאחר שהוא אינו משרת "דירת גג".

3.

בתמצית ייאמר כי מנהל הארנונה דחה את השגתם של המשיבים, וכי אף הערר שהגישו לוועדת הערר נדחה. המשיבים הוסיפו והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי וזה התקבל. בית המשפט המחוזי סבר שנפלו טעויות עובדתיות ומשפטיות בהחלטתה של ועדת הערר, וכי התוצאה שהגיעה אליה אינה סבירה. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי השטח שבמחלוקת יסווג כ"מרפסת גג".

4.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. מנהל הארנונה מציג בה את עמדתו ביחס לפרשנות הראויה לשיטתו למונח "דירת גג" לצורך חיוב הארנונה. כמו כן הוא טוען כי פסק הדין שניתן אינו מתיישב עם פסיקתו של בית המשפט המחוזי במקרים אחרים וסבור כי לבקשה השלכות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בקשות שעניינן סיווגו של נכס ספציפי לצורכי ארנונה אינן עומדות בדרך כלל באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בר"ם 7009/19 עיריית עכו נ' גל חברה לדלק בע"מ , פסקה 7 (1.12.2019); בר"ם 3388/20 דקל נ' מנהל הארנונה של עיריית בת ים , פסקה 6 (25.6.2020)), וכך גם בענייננו. בית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו המפורט על מאפייניהם של הדירה והשטח הצמוד לה, תוך התייחסות לנסיבות הפרטניות של המקרה (ראו: בר"ם 201/15 מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ' אינטרגאמא נכסים (1961) בע"מ , פסקה 7 (22.4.2015)). על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984– והחלתה בהליך דנן מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 – אני דוחה את הבקשה.

6.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות .