בר"מ 7139/16 כוכבה רובין נ. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון

1.

המבקשת פנתה למשרד הבינוי והשיכון בבקשה לדיור ציבורי. בקשתה נדחתה על ידי ועדה עליונה אזורית (להלן: הוועדה העליונה ). ערר שהוגש על החלטה זו נדחה אף הוא. על כך עתרה המבקשת לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו. עוד בטרם הוכרעה העתירה הובא עניינה של המבקשת לדיון נוסף בוועדה העליונה, וזו החליטה לאשר את בקשתה לדיור ציבורי במקום מגוריה. בעקבות החלטה זו הורה בית המשפט (כב' השופטת א' לוי ) על מחיקת העתירה, בנימוק שהסעד המבוקש בה ניתן והיא מוצתה.

2.

ביום 3.7.2016 פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה ל"פתיחת" העתירה שנמחקה, בטענה כי "העתירה הינה עתירה לזכאות לדיור ציבורי רטרואקטיבי משנת 1999". בו ביום דחה בית משפט קמא את הבקשה בחוזרו על קביעתו כי משהתקבל הסעד המבוקש – אישור בקשת המבקשת לדיור ציבורי – העתירה מוצתה. בעקבות כך פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה חוזרת לפתיחת העתירה, בטענה כי העתירה עוסקת בזכאות רטרואקטיבית לדיור ציבורי במשך 17 שנים. ביום 3.8.2016 דחה בית המשפט את הבקשה תוך הפניה להחלטתו הקודמת.

3.

הבקשה שלפניי מכוונת להחלטה אחרונה זו. לטענת המבקשת – שאינה מיוצגת – חרף זכאותה לדיור ציבורי ב-17 שנים האחרונות, היא זכתה ליחס "לא הוגן" מצד המשיב. טענות המבקשת, בתמצית, הן כי הסיוע החודשי בשכר דירה שאמור היה להינתן לה הופסק באופן שרירותי בנובמבר 2012; כי יש להכיר בה כזכאית לדיור ציבורי מיום הגשת בקשתה בעניין, בשנת 1999; וכי יש להעניק לה סיוע רטרואקטיבי עבור שכר הדירה ששילמה בשנים האחרונות, בגובה 105,200 ש"ח.

4.

דין הבקשה להידחות. כפי שציין בית משפט קמא, הסעד שהתבקש בעתירה – "לבטל את ההחלטות נשוא העתירה, להורות ולהצהיר על זכאותה של העותרת לדיור ציבורי ולחייב את המשיבים בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד" – מוצה. העתירה הסבה עצמה על ההחלטה לדחות את בקשת המבקשת לדיור ציבורי, אך לימים אושרה כאמור הבקשה ושונתה ההחלטה הקודמת של הוועדה העליונה. בנסיבות אלו אכן היה מקום להורות על מחיקת העתירה. אין באמור משום נקיטת עמדה בשאלת זכותה של המבקשת לנהל הליך מתאים בדבר יתר טענותיה, לרבות ביחס לסיוע הרטרואקטיבי המבוקש בתשלום שכר דירה, וטענותיה בהקשר זה שמורות לה – מבלי שיש באמור כדי להביע עמדה לגוף העניין.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות .