בר"מ 7178/18 פלוני נ. רשות האוכלוסין וההגירה- משרד הפנים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 27.8.2018 (עמ"ן 3109-11-17, השופט א' רובין ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש 1 והמבקשת 2 (להלן בהתאמה: ה מבקש , המבקשת ו- המבקשים ) הם אזרחים זרים החיים בישראל כבני זוג מאז שנת 2009 ולהם שני ילדים שנולדו בה (להלן: הילדים ), הם המבקשים 3 ו-4. המבקש נולד בשנת 1976 בסודן ונכנס לראשונה לישראל ביום 27.8.1995 באשרת תייר, ובהמשך הוכר כפליט. ביום 17.12.2001 ניתן לו רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 שהוארך מעת לעת, והוא בתוקף עד ליום 26.11.2019. המבקשת היא ילידת 1980 ואזרחית הפיליפינים, שנכנסה לישראל ביום 28.1.2007 ברישיון עבודה מסוג ב/1 בשל עיסוקה בענף הסיעוד, ורישיונה הוארך עד ליום 3.4.2013. ביום 9.5.2013 ניתן למבקשת רישיון מסוג ב/2, וזה פג ביום 15.7.2013. מאז היא שוהה בישראל ללא אשרה, בחלק מן התקופה מכוח צווי ביניים שהוצאו בעניינה במסגרת הליכים משפטיים שניהלה ואסרו את הרחקתה מישראל.

3.

במשך השנים ניסו המבקשים להסדיר את מעמדם בישראל. מבלי להידרש לפרטים, ייאמר כי המבקש ניסה לקבל מעמד של קבע בישראל ואף להתאזרח בה, והמבקשת ניסתה להשוות את מעמדה למעמדו מכוח מערכת היחסים הזוגית ביניהם. בקשתה של המבקשת נדחתה ביום 8.7.2014 על-ידי רשות האוכלוסין וההגירה, היא המשיבה בענייננו, בהתייחס לכך שהמבקשת שוהה בישראל שלא כחוק, ונשואה בפיליפינים לאדם אחר. המשיבה הפנתה בעניין זה לנוהל משרד הפנים מס' 10.1.0018 שעניינו "טיפול במעמד לבן זוג של פליט מוכר" (להלן: נוהל מתן מעמד לבן זוג של פליט ). נוהל זה מתנה את מתן המעמד בכך שהפליט ובן זוגו נשואים זה לזה, להבדיל מידועים בציבור.

4.

ביום 19.4.2016 דחתה ראש דסק צפון של המשיבה את בקשתו של המבקש לקבל מעמד של קבע בישראל, בנימוק לפיו הרישיון שבו הוא מחזיק לא ניתן מכוח נוהל המאפשר בסיומו שדרוג, כי אם על-פי "החלטה שהינה הומניטרית במהותה וחריגה [...] לפנים משורת הדין הניתנת לתקופה זמנית וקצובה עד אשר המצב הביטחוני בסודן יאפשר את חזרתו הבטוחה". בנוסף, צוין בהחלטה כי לא מתקיימים בעניינו של המבקש טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים לשדרג את מעמדו מכוחם.

5.

ביום 25.5.2016 המבקש הגיש ערר פנימי על החלטה זו וטען, בין היתר, כי מעמדו של המבקש ניתן לו מכוח אמנת הפליטים ולא "לפנים משורת הדין" כפי שטענה המשיבה, וכי לא ניתן להתייחס למעמדו ככזה שניתן "לתקופה קצובה". בהקשר זה, טען המבקש אף נגד העובדה שאין נוהל המאפשר לפליטים לקבל מעמד של קבע בישראל מעצם היותם פליטים, וכי בנוהל שמתייחס למבקשי מקלט (נוהל מס' 5.2.0012 שעניינו "הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל"; להלן: נוהל מבקשי מקלט ) אין כל התייחסות כאמור. ביום 22.6.2016 הודיעה נציגת המשיבה כי לא מצאה לשנות מההחלטה.

6.

ביום 25.7.2016 הגישו המבקשים ערר לבית הדין לעררים, ובו עתרו הן לשדרוג מעמדו של המבקש, והן להענקת מעמד למבקשת כתוצאה מכך בתוקף היותה בת זוגו. בנוסף, התבקש סעד הנוגע להענקת מעמד בישראל לילדים (אך זה התייתר בינתיים לנוכח התקדמות הטיפול בנושא, ולכן המשך ההחלטה לא יתייחס לכך). ביום 10.9.2017 דחה בית הדין את הערר בכל הנוגע לטעמיו העקרוניים, אך ציין כי בפני המבקש פתוחה הדרך לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. בית הדין לעררים הטעים כי בנסיבות העניין שבהן המבקש שוהה בישראל (נכון לאותה עת) 20 שנים, 16 מהן במעמד פליט, ואף מחזיק ברישיון א/5 המעניק לו אפשרות להתערות בחיים בישראל וכן זכויות סוציאליות, ראוי כי המשיבה תבחן את האפשרות לעשות כן. בהתאם לכך, בית הדין לעררים קיבל את הערר באופן חלקי והורה על השבת עניינו של המבקש למשיבה לבחינתו במישור ההומניטרי. עררה של המבקשת נדחה, ובית הדין לעררים שב וקבע כי נוהל מתן מעמד לבן זוג של פליט דורש כי בני הזוג יהיו נשואים לזה לזו.

7.

שני המבקשים הגישו ערעורים לבית המשפט המחוזי, ואלה נדחו תוך פסיקת הוצאות לחובתם בסך 5,000 שקלים. ערעורו של המבקש נדחה בנימוק שעניינו עוד צפוי להיבחן בוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית ), שעל החלטתה עוד יוכל לערור אם יחפוץ בכך, במידת הצורך. באשר למבקשת נקבע כי מאחר שמעמדה נגזר כאמור מההכרעה בעניינו של המבקש, יש להמתין לזו. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי אם המבקש יקבל מעמד של קבע יחול על השניים נוהל משרד הפנים 5.2.0009 שעניינו "טיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: נוהל מתן מעמד לבני זוג של ישראלים ) שאינו מחייב כי בני הזוג יהיו נשואים. בשל כך, נכתב, בחינת סבירותו של נוהל מתן מעמד לבן זוג של פליט אינה בשלה להכרעה בשלב הזה.

בקשת רשות הערעור

8.

לטענת המבקשים עניינם מעורר שאלות עקרוניות – הן בנוגע ליכולתו של פליט לקבל מעמד של קבע בישראל והן בנוגע להבחנה בין נשואים לידועים בציבור שמייצר נוהל מעמד לבן זוג של פליט. ביתר פירוט, לשיטת המבקשים עמדת המשיבה שאינה מקנה לפליט מסלול המאפשר לו קבלת מעמד קבע היא בלתי סבירה. הוועדה הבינמשרדית, כך נטען, מיועדת למקרים חריגים ביותר ולכן אין ביכולתה לתת מענה לפליט שחי בישראל משך תקופה ארוכה וחושש כל העת לאפשרות כי יגורש ממנה. באשר לנוהל מעמד לבן זוג של פליט גורסים המבקשים כי דחיית הבקשה להשוואת מעמדה של המבקשת לזה של המבקש אך מהטעם שבני הזוג אינם נשואים מפרה את עיקרון השוויון ומנוגדת להלכות בעניין ידועים בציבור בישראל, וכן כי טובת ילדיהם נפגעת כתוצאה מההחלטה בעניינה של המבקשת, שעלולה להביא להפרדתה של המבקשת מילדיה. לנוכח דברים אלה טוענים המבקשים כי בקשתם מצדיקה דיון בה ב"גלגול שלישי". יוער כי בנוסף המבקשים עותרים לביטול ההוצאות שנפסקו לחובתם בבית המשפט המחוזי.

9.

בתגובתה מיום 22.2.2019, שהוגשה לפי החלטתי מיום 8.11.2018 ולאחר מתן מספר ארכות, גורסת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. לטענת המשיבה, הבקשה נסבה על עניינם הפרטי של המבקשים, וכי לזה ניתנו מענה קונקרטי ואופק טיפול בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. באופן יותר ספציפי, נטען כי עניינו של המבקש ממילא יובא מחדש בפני המשיבה לבחינת טעמיו ההומניטריים. באשר למבקשת, שבה המשיבה על העמדה שהוצגה בערכאות הקודמות לפיה עניינה אינו בשל להיבחן בעת הזו משסוגיית מעמדו של המבקש עוד לא הוכרעה. בכל הנוגע לסוגיות הרוחב שהעלו המבקשים, טוענת המשיבה כי נוהל מבקשי מקלט הוא סביר, וכי אין לגזור גזירה שווה בין נהלים אחרים לנוהל זה בשל הרציונלים השונים שמונחים בבסיסם. יוער כי המשיבה לא התייחסה לטענת השוויון שהעלתה המבקשת, ורק ציינה כי ממילא אף אם היו השניים נשואים הייתה נבחנת בשלב הראשון האפשרות של בני הזוג להגר למדינת מוצאם, בהתאם לסעיפים 2(ג)-2(ה) לנוהל מתן מעמד לבן זוג של פליט.

10.

ביום 26.2.2019 הוריתי למשיבה להודיע מה עמדתה באשר לנקיטת צעדים בשלב זה נגד המבקשת בהתחשב בכך שעניינו של המבקש יובא לדיון מחדש בפני הוועדה הבינמשרדית ולהשפעה של הדברים על עניינה. בהתאם לכך, ביום 13.3.2019 הודיעה באת-כוח המשיבה כי לא יינקטו הליכים להרחקתה של המבקשת עד למתן החלטה בעניינו של המבקש.

דיון והכרעה

11.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בעת הזו, כאשר עניינו של המבקש עתיד להיבחן בוועדה ההומניטרית, ומשהמשיבה התחייבה כי לא יינקטו הליכים נגד המבקשת עד שזו תכריע, הבקשה אינה מגלמת סעד אופרטיבי שיש בו כדי לסייע בידי המבקשים בשלב זה. כידוע, ככלל, כאשר לא נדרש סעד שכזה אין די בכך שהבקשה מעוררת שאלה בעלת אופי עקרוני על-מנת להצדיק מתן רשות ערעור (ראו והשוו: רע"א 7664/13 סטניצקי נ' בנק לאומי למשכנתאות , פסקה 27 וההפניות שם (16.1.2014); בר"ם 1114/14 יוסף נ' עיריית באר שבע , פסקה 14 (13.4.2014); רע"א 125/16 קבלאן נ' המועצה המקומית בית ג'ן , פסקה 14 וההפניות שם (31.3.2016); רע"א 1607/16 Amazon.com.inc

נ' פרימייר ים המלח מעבדות קוסמטיקה בע"מ , פסקה 18 וההפניות שם (10.4.2016)). ברי כי זכויותיהם של המבקשים שמורות להם לפנות בהליך נוסף בעתיד אם יידרשו לכך. כמו כן, דומה שאין הצדקה ליתן רשות ערעור בשאלת ההוצאות בערכאה הקודמת בעמדה לבדה. עם זאת, מאחר שפסיקת הוצאות במקרה הנדון אכן מעוררת אי-נוחות מסוימת, ייתכן כי יהיה מקום להתחשב בכך אם ההתדיינות בין הצדדים לא תסתיים בהליך זה.

12.

כאמור, בסופו של דבר, לא מתחייב בעת הזו דיון בכל השאלות העקרוניות שעלו. עם זאת, ומבלי למצות, אציין – באופן נקודתי ותוך התמקדות בדין הישראלי – כי לכאורה מתעוררות שאלות נוכח העובדה שנוהל מתן מעמד לבן זוג של פליט מכיר בכזה רק מכוח נישואין, באופן ששונה במובהק מן ההכרה באפשרות של קבלת מעמד אף ללא נישואין פורמאליים בהקשרם של נהלים אחרים. זה מכבר הובהר כי ההבחנה בין נשואים לידועים בציבור אינה בהכרח רלוונטית בכל מקרה ומקרה, וודאי בכל הנוגע לקבלת מעמד בישראל (ראו והשוו: עע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן , פ"ד סא(1) 211 (2006)). בהתאם לכך, כך נדמה, עוצבו גם נהלי משרד הפנים מן השנים האחרונות, למעט הנוהל הנוכחי שחל על פליטים. שאלות אלה מתחדדות נוכח העובדה שהנוהל אף לא מכיר בחריגים לעניין זה (לחשיבות הנודעת לחריגים בהקשר של רכישת מעמד בישראל, השוו: סעיף 6 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952; בג"ץ 2355/98 סטמקה נ' שר הפנים , פ"ד נג(2) 728, 794 (1999); בג"ץ 8093/03 ארטמייב נ' משרד הפנים , פ"ד נט(4) 577, 584-583 (2004); בג"ץ 11437/05 קו לעובד נ' משרד הפנים , פ"ד סד(3) 122, 179 (2011). כן ראו: סעיף 13(ו) החלטת 2183 של הממשלה ה-32

שעניינה "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (1.8.2010) וסעיף ד(21) לנוהל מתן מעמד לבני זוג של ישראלים. באופן כללי, ראו: דפנה ברק-ארז "כללים, חריגים, ושיקול דעת במשפט" ספר דורית ביניש 111 (קרן אזולאי, איתי בר-סימן-טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ עורכים, 2018)). בתשובתה לבקשה דנן המשיבה לא הוסיפה הסברים שעניינם מקור הפער בין הנהלים האמורים, אף בהינתן השונות הקיימת בין מעמדם של פליטים לבין זיקות אחרות למדינה. בנסיבות העניין אין צורך להידרש לכך, אך דומה שטוב תעשה המשיבה אם תבחן את הדברים במבט הצופה פני עתיד לנוכח התהייה שהדבר מעורר.

13.

סוף דבר: בנסיבות העניין, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות. זכויות הצדדים שמורות להם.