בר"מ 7197/21 מיכאל מרליס נ. רשות האוכלוסין וההגירה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 26.9.2021 (עמ"ן 2397-02-21, השופטת מ' אגמון-גונן ), ובצידה בקשה למתן סעד זמני. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 30.12.2020 (ערר (ת"א) 3184-19, הדיינת ב' תם ).

2.

המבקש 1 (להלן: המבקש ), יליד 1947, הוא אזרח ישראלי, גרוש ואב לחמישה ילדים בגירים מנישואים קודמים. המבקשת 2 (להלן: המבקשת ), ילידת 1960, היא אזרחית רוסיה ולה שני ילדים בגירים מנישואיה הראשונים, שהם אזרחים ישראלים המתגוררים בארץ עם ילדיהם.

3.

לפי רישומי הרשות, המבקשת נכנסה לישראל לראשונה ביום 11.11.2008 ושהתה בארץ כדין מתוקף רישיון ביקור מסוג ב/2 עד ליום 23.11.2008. ביום 23.1.2011 נכנסה המבקשת לישראל בשנית ושהתה בה מתוקף רישיון ביקור מסוג ב/2 (שהוארך פעמיים) עד ליום 11.12.2011. ביום 17.12.2011 המבקשים נישאו זה לזו ברוסיה. ביום 25.12.2011 נכנסה המבקשת לישראל מתוקף רישיון ביקור מסוג ב/2 שהוארך מעת לעת. ביום 22.10.2012 הגישו המבקשים בקשה להסדרת מעמדה של המבקשת מכוח נוהל מס' 5.2.0008 שעניינו "הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" ורישיון הביקור של המבקשת הוארך עד ליום 22.4.2013.

4.

במסגרת בחינת בקשת המעמד שהגישו המבקשים, נערכו להם מספר ריאיונות שנועדו לבחון את של כנות הקשר ביניהם. ביום 20.7.2014 נערך למבקשים ריאיון ראשון וביום 31.5.2015 ניתנה למבקשת אשרת שהייה מסוג א/5, שהוארכה עד ליום 27.6.2019. ביום 26.6.2018 נערך למבקשים ריאיון נוסף. כמו כן, נערך ביקור בדירתם של המבקשים. ביום 19.7.2018 נמסרה למשיבה תמצית דו"ח יחידת האכיפה מן הביקור, שבה צוין כי המבקשים אמנם מתגוררים תחת קורת גג אחד, אך אינם לנים בחדר אחד, כך שהמבקש מתגורר בסלון ואילו המבקשת מתגוררת בחדר השינה. מסקנת הביקור הייתה כי מדובר ב"שותפות לדירה מטעמים כלכליים". ביום 2.6.2019 נערך למבקשים ריאיון נוסף שבו התגלו סתירות בתשובותיהם לחלק מן השאלות שהוצגו להם.

5.

על רקע האמור, ביום 16.6.2019 דחתה רכזת אשרות וזרים של המשיבה את בקשת המעמד שהגישו המבקשים. בהחלטה צוין כי היא התקבלה על סמך המידע שהגיע מיחידת האכיפה וההתרשמות מהריאיונות שנערכו למבקשים. ערר פנימי שהגישו המבקשים על החלטה זו נדחה ביום 27.6.2019.

6.

המבקשים הגישו ערר על החלטה זו לבית הדין לעררים, אשר דחה את טענותיהם בקבעו כי מהראיות שהונחו בפני המשיבה עולה שהמסקנה בדבר טיב הקשר ביניהם היא סבירה. בית הדין לעררים ציין בהחלטתו כי אמנם ייתכנו מערכות יחסים זוגיות אשר מתקיים בהן סידור של לינה נפרדת, אך הוסיף כי ממכלול הנסיבות בעניינם של המבקשים – לרבות הריאיונות שנערכו להם, ממצאי החקירה וביקור הבית – עולה מסקנה שונה.

7.

המבקשים הוסיפו והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי אולם ערעורם נדחה. בית המשפט המחוזי קבע שבחינת מכלול הראיות בעניינם של המבקשים מעלה כי אין מדובר בקשר זוגי כן. בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם ככל שההליך המדורג נמצא בשלב מתקדם יותר, נדרשות ראיות חזקות יותר כדי לקבוע שאין מדובר בקשר כן ואמיתי, אך במקרה דנן הביקור בדירת המבקשים והריאיון השלישי שנערך להם מהווים ראיות משמעותיות מהסוג הנדרש. בית המשפט המחוזי קבע כי על המבקשת לצאת מישראל עד ליום 28.11.2021.

8.

בבקשת רשות הערעור שבפני שבים המבקשים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי לפיהן העובדה שהם ישנים בנפרד או אי-בקיאותם בפרטים מסוימים הנוגעים לחייו של בן הזוג אינן מעידות על כך שלא מתקיים ביניהם קשר זוגי. המבקשים טוענים כי יש לבחון את הקשר הזוגי תוך התמקדות בקיומם של חיים משותפים תחת קורת גג אחת, ולא בשאלה של לינה משותפת או היעדרה, בשים לב גם לגילם. לגישתם של המבקשים המשיבה הציבה רף גבוה במיוחד לבחינת כנות הקשר הזוגי והיא אף "חסרה כלים כדי לקבוע ממצאים בעניינים אלה".

9.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, מבלי להידרש לתשובה. כידוע, על בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" המשיגה על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים שניתן בערעור על החלטתו של בית הדין לעררים חלה אמת מידה מצמצמת, בשים לב למומחיותו של בית הדין לעררים. רשות ערעור בבקשות מסוג זה תינתן בעיקר כאשר מתעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, במקרה של חשש לעיוות דין חמור או כאשר מתקיימות נסיבות חריגות אחרות (ראו: בר"ם 3253/16 פיאלקו נ' משרד הפנים , פסקה 4 (5.5.2016); בר"ם 4768/16 מיקולה נ' משרד הפנים , פסקה 6 (14.6.2016)). לא התרשמתי שהבקשה דנן עומדת באמת מידה זו. אכן, במישור העקרוני המופשט, יש טעם בטענה כי מערכות יחסים זוגיות אינן מקשה אחת, ויש מקום להכיל את השונות שעשויה להיות קיימת בתחום זה. אולם, הן בית הדין לעררים והן בית המשפט המחוזי ציינו כי המסקנה ביחס לטיב יחסיהם של המבקשים אינה נשענת רק על כך שהם לנים בחדרים נפרדים, אלא על מכלול הראיות שהוצגו בהקשר זה. הקביעות בעניין זה הן עובדתיות באופן מובהק, להבדיל מנורמטיביות, וטענות המבקשים באשר לכך הן ערעוריות באופיין.

10.

אכן, מטבע הדברים, לתוצאת ההליך השלכות משמעותיות על חייה של המבקשת, ואיני מקלה בכך ראש. אולם, לא התרשמתי כי נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות בגלגול שלישי. בית המשפט המחוזי ערך דיון מקיף ויסודי בטענותיהם של המבקשים ואימץ את קביעותיו של בית הדין לעררים במלואן. אוסיף, כי בשים לב לכך שילדיה של המבקשת הינם אזרחים ישראלים, לאחר צאתה את המדינה היא תוכל להגיש בקשות למתן אשרות ביקור בישראל, וטוב ייעשה אם בקשותיה ייבחנו מתוך גישה נדיבה.

11.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני. בנסיבות העניין ולצרכי התארגנות, אני מורה כי המבקשת תעזוב את הארץ עד ליום 1.1.2022. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.