בר"מ 7267/01 יסמין - שירותי רווחה בע"מ נ. משרד העבודה והרווחה

1.המשיבה 2 (להלן: ועדת המכרזים) בחרה במשיבה 4 (להלן: רנד) כזוכה במכרז להפעלת מסגרת פנימייתית ללוקים בפיגור שכלי במגזר הערבי (להלן: המעון), שאליו ניגשו, בין היתר, גם המבקשת ועוד שני מציעים. בעקבות עתירות שהוגשו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על-ידי שני המציעים, בוטלה החלטת ועדת המכרזים בפסק-דין, והוטל עליה לשוב ולבדוק אם למבנה מסוים בעיר טירה, שאותו הציגה רנד כמבנה שיכול לשמש להפעלת המעון, אומנם נתקבל היתר-בנייה, כנדרש בתנאי-הסף שנקבעו למכרז. כעבור זמן-מה, לאחר שפנתה ועדת המכרזים למציעים וביקשה כי יעלו בפניה בכתב את טענותיהם, קבעה ועדת המכרזים בתאריך 7.5.01 כי לכל המבנים שהציגה רנד יש היתרי-בנייה תקפים, ועל-כן אישרה את זכייתה של רנד במכרז. תוצאה זו נמסרה למבקשת בתאריך 19.6.01.

2.בתאריך 29.7.01 הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עתירה מינהלית, שבה תבעה לבטל את החלטת ועדת המכרזים לבחור ברנד כזוכה במכרז, ולקבוע כי המבקשת היא הזוכה. לחלופין תבעה המבקשת לבטל את המכרז

בשל פגמים בו. כן הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד מימוש זכיית רנד במכרז.

בית-המשפט המחוזי (השופט נסים ישעיה) דחה את הבקשה למתן צו מניעה

זמני. בהחלטתו קבע:

אין שום דחיפות וצורך לצו מניעה זמני. מדובר בהחלטה מנהלית שניתנה עוד ב7.5.01-. וכך היום כחודשיים וחצי לאחר נתינתה מוצאת העותרת לנכון "לתקוף" אותה ולעתור לסעד ביניים. בנסיבות אלה אין מקום להיעתר לבקשה לצו זמני.

[ההדגשה במקור]

3.כחודש וחצי לאחר שניתנה החלטת בית-המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מניעה זמני, ולאחר שנדחו בקשות שונות שהגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי, הוגשה הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. בגידרי בקשתה טענה המבקשת, כי סיכוייה לזכות בעתירתה גבוהים, מן הטעם שוועדת המכרזים נמנעה מלפעול כפי שחויבה בפסק-הדין שביטל את החלטתה, ואף מכיוון שוועדת המכרזים פעלה שלא בתום-לב בהמתינה עד אשר רנד תקבל את היתרי-הבנייה הנדרשים בטרם התקבלה ההחלטה לבחור בזוכה. עוד טענה המבקשת לעניין זה, כי לא ניתנה לה זכות לטעון בפני ועדת המכרזים, הגם שלרנד ניתנה אפשרות לעשות כן, וכי מימוש המכרז חרף האופן שבו נוהל, גורם נזק כבד לאינטרס הציבור. כן נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, שכן אם לא יינתן צו מניעה זמני, תממש רנד את זכייתה במכרז ויווצר מצב בלתי-הפיך.

בתגובה לבקשה טענו המדינה ורנד, כי הבקשה למתן צו מניעה זמני שהוגשה לבית-המשפט המחוזי לקתה בשיהוי. לעניין זה נטען כי מן ההיבט האובייקטיבי, במהלך התקופה שחלפה בין מועד זכיית רנד במכרז ועד להגשת העתירה המינהלית נעשו פעולות למימוש זכייתה של רנד במכרז, אשר שינו את מצבה לרעה באופן בלתי הפיך: נערכו שיפוצים בעלות של מאות אלפי ש"ח במבנים המיועדים לשמש למעון, נבחר מנהל למעון, נכרת חוזה לתפעול המעון, ולמעון כבר הופנו דיירים. עוד נטען, כי השיהוי מתבטא גם בהיבט הסובייקטיבי, וזאת מן הטעם שהמבקשת המתינה - אף לגרסתה - כשלושה שבועות בטרם פנתה לבית-המשפט המחוזי, וגם אז עשתה כן בלא שנתנה הסבר לפשר השתהותה.

עוד טענו המדינה ורנד, כי הבקשה למתן צו מניעה זמני הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, וזאת משום שמרבית טענותיה של המבקשת בעתירתה הועלו כבר על-ידי שני המציעים בעתירות הקודמות שהוגשו כנגד המכרז, אלא שאז נמנעה המבקשת מלהגיש עתירה. כן נטען, כי המבקשת נמנעה גם מלהעלות את טענותיה בפני ועדת המכרזים אף שניתנה לה אפשרות לעשות כן. המדינה הוסיפה והסבירה, כי עיכוב המכרז יפגע באוכלוסיית המועמדים לאכלוס המעון - הסובלת מפיגור שכלי בינוני עד קשה - עקב המחסור במקומות פנויים במעונות אחרים. לבסוף ציינה המדינה, כי הדיון לגוף עתירתה של המבקשת נקבע לתאריך 7.11.01.

4.לאחר שהוגשה תגובת המדינה ורנד, הגישה המבקשת בקשה להשיב לטענותיהן. בתשובתה שהוגשה לאחר מתן רשות טענה, בעיקר, כי אחד מהיתרי-בנייה שהוצגו על-ידי רנד בפני ועדת המכרזים הוא מזויף.

בתאריך 15.10.01 הוריתי למדינה ולרנד להגיב לטענה זו. המדינה הודיעה, כי טענת המבקשת בדבר זיוף היתר-הבנייה לא הועלתה בפני בית-המשפט המחוזי, וכי על-פי המסמכים שהציגה רנד בפניה, ההיתר אינו מזויף. ואילו טענת רנד הייתה, כי היתר הבנייה אינו מזויף, אלא עבר הליך של רישום מחדש על-שם בעלים אחרים, ומכאן טעותה של המבקשת. לתמיכה בטענתה צירפה רנד אישור מטעם היועץ המשפטי של עיריית טירה.

5.המבקשת השתהתה זמן מסוים בטרם הגישה את בקשתה למתן צו מניעה זמני כנגד המכרז, ואף בטרם הגישה את בקשת רשות הערעור. זאת, כאשר כבר הוחל בהכנת המעון לקליטת חוסים. בנסיבות אלו, וכאשר המבקשת ויתרה על הזדמנויות קודמות שהיו לה להציג את טענותיה כנגד המכרז, בית-המשפט המחוזי סבר, כי באיזון הראוי יש להעדיף את המשך מימושה של המטרה הציבורית של הפעלת המעון, ולא מצאתי כי עליי להתערב בהחלטתו.

לכך יש להוסיף, כי ממילא הדיון לגוף העתירה נקבע למועד קרוב, כך שאם אומנם תימצא למבקשת עילה, ניתן יהיה לזרז את בירור עתירתה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המדינה ורנד בסך כולל של 30,000 ש"ח.