פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 7332/21
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
רשות האוכלוסין וההגירה
נ ג ד
המשיבים:
1. ורדה ביטון
2. זובהירו דיאבטה
בקשת רשות לערער על
פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ'
אגמון-גונן) בעמ"נ 74712-11-20 מיום 22.9.2021
בשם המבקשת:
עו"ד יצחק ברט ועו"ד יובל
שפיצר
החלטה
1.
המשיב 2 (להלן: המשיב ), אזרח חוף השנהב ויליד 1978, נכנס לישראל דרך גבול מצרים בשנת 2007. ביום 1.7.2007 הגיש המשיב בקשה למקלט בישראל בנציבות האו"ם לפליטים. בתמצית ייאמר, כי ביום 21.3.2011 הוחלט לתת למשיב רישיון שהייה זמני מסוג 2(א)5 מכוח מדיניות אי ההרחקה שננקטה באותם ימים ביחס לנתיני חוף השנהב, והוא הוארך מעת לעת עד ליום 31.12.2011. ביום 27.12.2011 הודיעה המבקשת על סיום ההגנה הקבוצתית שניתנה לאזרחי חוף השנהב ועל נקיטת פעולות אכיפה נגד שוהים בלתי חוקיים ממדינה זו. במקביל, בשנת 2011 המשיב והמשיבה 1, אזרחית ישראל ילידת 1965 (להלן: המשיבה ), הכירו והיו לבני זוג. ביום 8.1.2012 פנו המשיבים למבקשת והגישו בקשה להסדרת מעמדו של המשיב במסגרת נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0009 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות מאותו המין" (9.4.2018)(להלן: נוהל חיים משותפים ). בקשתם נסגרה משלא השלימו הגשת המסמכים הנדרשים. ביום 26.8.2012 חזרה המשיבה והגישה למבקשת בקשה חדשה למתן מעמד למשיב מכוח נוהל חיים משותפים. ההליך נפתח ביום 31.12.2012 ולמשיב ניתן רישיון ישיבה מסוג ב/1, אשר הוארך מעת לעת ועד ליום 28.7.2019. ביום 26.1.2018 נישאו המשיבים בקפריסין, ובעקבות זאת ביקשו מהמבקשת ביום 2.6.2018 להסב את ההליך בעניינו של המשיב להליך מדורג מכוח נישואין, לפי נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (10.12.2020) (להלן: נוהל ההליך המדורג ) .
2.
ביום 7.6.2018 נערך למשיבים ראיון, בו התרשמה המבקשת התרשמות שלילית לעניין כנות הקשר ביניהם, ומשכך נדחתה בקשתם ביום 31.7.2018. בעקבות ערר פנימי שהוגש על החלטה זו, נערך למשיבים ראיון נוסף, אך גם הפעם הרושם של המבקשת היה שלילי. ביום 7.5.2019 החליטה מנהלת לשכת מינהל האוכלוסין בתל אביב לדחות את בקשתם של המשיבים בשנית (להלן: החלטת המנהלת ). בהחלטה צוין בין היתר כי המשיבה יוצאת לנופשים בחוץ לארץ בגפה ובאופן קבוע ללא המשיב; כי חברים משותפים אינם חלק אינטגרלי בחייהם; כי המשיב לא רשם את נישואיו למשיבה בארץ מוצאו; וכן כי למשיבים אין רכוש משותף. לפיכך בקשתם של המשיבים נדחתה ונקבע כי על המשיב לצאת מהארץ בתוך 30 יום.
3.
ביום 4.11.2020 דחה בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) ערר שהגישו המשיבים על החלטת המנהלת, בהעדר עילה להתערב בה. בית הדין קבע כי ההחלטה לא התבססה על סתירה נקודתית בתשובות המשיבים, אלא על רושם מצטבר מהדברים שנאמרו על ידי המשיבים בחלוף השנים, ונוכח התנהלותם הכלכלית, האישית והמשפחתית. בית הדין קיבל את עמדת המבקשת כי היה מצופה מהמשיבים שיפגינו מעורבות גדולה יותר אחד בחייו של האחר, וכי לא מדובר בקשר המזכה במעמד בישראל. לפיכך קבע בית הדין כי החלטת המנהלת מצויה במתחם הסבירות.
4.
המשיבים ערערו על החלטת בית הדין וביום 22.9.2021 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן ) את הערעור. בפסק דין ארוך ומפורט, סקר בית המשפט את התשתית העובדתית שעמדה בבסיס ההחלטה, ובכלל זאת את 4 הראיונות שנערכו למשיבים. בית המשפט ציין כי בהחלטת המנהלת לא ניתן משקל כלל להתרשמות החיוביות של המבקשת בשני הראיונות הראשונים שנערכו להם; בנוסף, מצא בית המשפט כי ההתרשמות השלילית מכנות הקשר בשני הראיונות האחרונים התבססה על סתירות שוליות בין תשובות המשיבים. עוד קבע בית המשפט שהחלטת המנהלת לא התבססה על תשתית עובדתית מלאה, משלא ניתן משקל למכתבי התמיכה במשיבים ומשלא זימנה את בני המשפחה או הממליצים לראיון. לפיכך, הורה בית המשפט על שינוי רישיון הישיבה של המשיב לרישיון מסוג א/5 רטרואקטיבית החל מיום 29.12.2016, הוא המועד בו נדרש היה לשדרג את מעמדו של המשיב נוכח התרשמות חיוביות מכנות הקשר בין המשיבים. בית המשפט אף קבע כי ממועד זה ימנה הזמן בו על פי הנוהל המדורג על המשיב להחזיק באשרת א/5 עד לקבלת מעמד קבע.
5.
מכאן הבקשה שלפניי, שלצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשת הרשות לערער. המבקשת טוענת כי
בפסק הדין דנן נפלו טעויות בעלות השלכות רוחב, שמצדיקות מתן רשות ערעור. לשיטת המבקשת, שגה בית המשפט בכך שהחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות המנהלית ובכך שסטה מתפקידו כערכאת ערעור על בית הדין לעררים, שכן משמצא בית המשפט כי החלטת הרשות בלתי סבירה דרך המלך היא החזרתה לרשות עם הנחיות מתאימות. עוד טוענת המבקשת כי החלטת בית המשפט התקבלה ללא תשתית עובדתית מספקת, שכן מאז שנת 2018 לא נערכו למשיבים ראיונות ולפיכך לא עמדה לפני בית המשפט תמונה עובדתית עדכנית בדבר כנות הקשר ביניהם. בנוסף, נטען כי נוכח החלטתו של בית המשפט, המשיב זכאי לסיום ההליך המדורג כבר מסוף שנת 2020, כשנה וחצי לפני המועד בו היה זכאי לסיום ההליך המדורג בהתאם להליכים המינהליים שנערכו בעניינו. בכך, טוענת המבקשת, רוקן נוהל ההליך המדורג מתוכן.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי ל כלל מסקנה כי דינה להידחות. אמת המידה למתן רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטת בית הדין לעררים היא מצומצמת. בהתאם לאמת מידה זו, רשות לערער תינתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או מקום שבו מתעוררות נסיבות מיוחדות שמצדיקות זאת, כמתחייב מאופי המאטריה שבה עסקינן (בר"ם 8174/20 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה משרד הפנים , פסקה 7 (10.2.2021)); בר"ם 5425/20 אלכסייב נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 6 (6.12.2020)). איני סבור כי הבקשה דנן באה בקהלי המקרים האמורים. בעיקרם של דברים טענה המבקשת כי קביעות בית המשפט לעניינים מינהליים הן בעלות השלכות רוחב מהותיות. עם זאת, קביעותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים והחלטתו ליתן למשיב מעמד נטועות בדל"ת אמותיו של המקרה דנן ומבוססות על עובדות המקרה הפרטני. בית המשפט לעניינים מינהליים דן בהרחבה בתשתית העובדתית ומצא כי נסיבות המקרה מצביעות על כנות הקשר בין המשיבים, קשר אשר התפתח לאורך זמן רב. בית המשפט התייחס לסתירות שמצאה המבקשת בראיונות שנערכו למשיבים, וקבע כי הן שוליות וניתנות ליישוב. לטענת המבקשת, בכך שגה בית המשפט לעניינים מינהליים כשבא בנעלי הרשות המנהלית והחליט על מתן מעמד למשיב. בהקשר זה, אף אם אניח שגה בית המשפט לעניינים מינהליים ביישום דפוסי הביקורת השיפוטית להתערבות (ואינני קובע כן), הרי שהלכה עמנו כי טעות ביישום הדין אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות לערער (בר"ם 3931/20 עיריית רחובות נ' עמיר וינרב , פסקה 5 (23.7.2020)).
7.
אשר לטענת המבקשת כי בסעד שניתן למשיב ייתר בית המשפט את נוהל ההליך המדורג, לא מצאתי כי אלה הם פני הדברים. התערבות בית המשפט לעניינים מינהליים בשאלת כנות הקשר נטועה בנסיבות המקרה. בנוסף הנחתי היא שאין בהכרעת בית המשפט כדי לייתר בדיקה של קיום מניעה ביטחונית ופלילית לפני סיום ההליך המדורג. משאלה הם פני הדברים, טענות המבקשת גם בהקשר זה, חרף הניסיון לשוות להן נופך עקרוני, הן טענות ערעוריות שעניינן ביישום הדין ואין בהן כדי להקים עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" .
הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לסעד זמני. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ו בחשון התשפ"ב (1.11.2021).
ש ו פ ט