בר"מ 7341/13יורם מלמן נ. המועצה האזורית לב השרון

1.

המבקש, המתגורר במושב חירות שבתחום שיפוטה של המשיבה, חויב בהיטל ביוב בסך של 40,557 ש"ח מכוח הוראות חוק עזר ללב השרון (היטל ביוב), התשס"ג-2003. השגה שהגיש על גובה הסכום התקבלה, וההיטל הועמד על סך של 35,745 ש"ח. המבקש שילם סכום זה תחת מחאה, והגיש ערר לוועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962 (להלן: ועדת הערר ). המבקש טען טענות מספר שהרלוונטית שבהן לענייננו היא טענה להפליה. בתמצית, הוא טען שנישומים שחויבו מכוח חוק העזר האמור הופלו לרעה ביחס לנישומי חוק העזר שקדם לו (חוק עזר ללב השרון (ביוב), התשנ"ז-1996) בכך שסעיף 18(א) לחוק החדש מטיל חיוב בהיטל בגין רכיבים שחוק העזר הקודם לא חייב בגינם. בדיון מקדמי מיום 19.12.2006 נוסחו הפלוגתאות שיעמדו לדיון, ועל בסיסן הוגשו תצהירים ומוצגים. טענת ההפליה לא נכללה בין הפלוגתאות הללו, והמבקש העלה אותה לראשונה במסגרת בקשה לתיקון כתב הערר שהוגשה ביום 17.1.2010. ועדת הערר קבעה כי בקשת התיקון הוגשה בסמוך למועד ההוכחות באופן שלא יהיה סיפק בידי המשיבה להשיב לה עד הדיון, ולכן היא תידון, במידת הצורך, לאחר שמיעת העדים. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 24.1.2010, התירה הוועדה את תיקון כתב הערר, בהסכמת בא כוח המשיבה, ששמר על זכותו להתנגד לה לגופה.

2.

בתום דיון הוכחות ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, החליטה ועדת הערר (כב' השופטת י' קלוגמן ועו"ד ע' פרג'ון ) לקבל את טענת ההפליה. ועדת הערר הטעימה כי מדובר בטענה משפטית שאינה מקימה מחלוקת עובדתית; וכי על פי לשונו, חוק העזר החדש מחייב בהיטל ביוב בגין רכיבים שמשרתים את כלל האוכלוסייה ושהחוק הקודם לא חייב בגינם. על כן ביטלה ועדת הערר את החיוב בגין רכיבים אלה. כמו כן הכריעה ועדת הערר בפלוגתאות האחרות שעמדו לדיון בין הצדדים ושאינן מעניינה של הבקשה שלפניי.

3.

שני הצדדים ערערו על החלטת ועדת הערר. המשיבה כיוונה את ערעורה להחלטת הוועדה בסוגיית ההפליה, וטענה כי בניגוד לקביעתה, הכרעה בה הצריכה בירור עובדתי. במסגרת הדיון בערעור הגישה המשיבה בקשה להגיש ראיה חדשה – תחשיב שעל פיו נקבע סכום היטל הביוב שהוטל בחוק הקודם ושמראה, לשיטת המשיבה, שבפועל הרכיבים המופיעים בחוק העזר החדש נכללו גם בתחשיב של חוק העזר הקודם. על בסיס זה טענה המשיבה כי יש לדחות את טענת ההפליה. בית המשפט לעניינים מינהליים נעתר לבקשה, ובעקבות זאת קיבל את הערעור בסוגיית ההפליה. בית המשפט (כב' השופטת ו' מרוז ) קבע כי הואיל וטענת ההפליה נטענה באיחור, לא ניתנה למשיבה הזדמנות להתייחס אליה בתצהירים מטעמה, והסוגיה נדונה לראשונה בסיכומי הצדדים. הוטעם כי התחשיב שעל בסיסו הוטל ההיטל לפי החוק הקודם הוא חלק מהתשתית העובדתית הרלוונטית להכרעה, וכי אין די בהבדל בין נוסחי חוקי העזר כדי לקבוע אם הייתה הפליה אם לאו. כמו כן נקבע כי הנטל לסתור את חזקת התקינות שממנה נהנית פעולת הרשות המקומית הוטל על המבקש, והוא לא עמד בו. בית המשפט ציין כי הוא ער לעדותו של העד מטעם המשיבה שהעיד כי חוק העזר הקודם לא חייב בגין הרכיבים שנכללים בחוק החדש, אולם קבע כי דבריו נאמרו בהקשר אחר וכי יש ספק אם התכוון לכך שנישומי החוק החדש הופלו לרעה; ובכל מקרה אין בדבריו כדי לשמש ראיה מכרעת. על כן קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים את הערעור בסוגיה זו, והורה על השבת הדיון לוועדת הערר לבירור משלים שבמסגרתו יוגשו ראיות.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שלשיטת המבקש מעוררת שאלות משפטיות המצדיקות ליתן רשות ערעור לבית משפט זה ובהן: (1) האם תעריף של היטל ביוב יכול לכלול רכיבי היטל שאינם מנויים בחוק העזר ועל מי הנטל להוכיח זאת; (2) האם רכיבי ההיטל הנקובים בחוק העזר מהווים הודאה מטעם הרשות המקומית כי ההיטל הנגבה הוא רק עבור רכיב זה; (3) האם סעיף פטור בחוק עזר הפוטר מתשלום היטל ביוב בגין רכיבים מסוימים חלק מתושבי הרשות המקומית ששילמו בעבר עבור רכיב אחד של ההיטל לוקה בהפליה פסולה. כמו כן נטען בבקשה כי בית המשפט לעניינים מינהליים שגה בקביעותיו הנוגעות לסופיות הדיון; להבאת הראיות בחטיבה אחת; לגורם שעליו מוטל נטל הראיה להגיש תחשיב של היטל; ולכללים להגשת ראיה נוספת בשלב הערעור.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות. החלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים לא סיימה את הדיון במחלוקת שבין הצדדים בטענת ההפליה, והורתה על השבתה לבירור משלים בערכאה המבררת כדי שתכריע בה על בסיס תשתית ראייתית מתאימה. בנסיבות אלו, יכול שהכרעה בטענות המועלות בבקשה דנן תתייתר בעקבות הדיון בוועדת הערר או בערעור שיוגש עליה, ככל שיהיה בכך צורך. על כן לא ראיתי הצדקה ליתן רשות ערעור ולדון בטענות כבר עתה. דברים אלה נכונים במיוחד שעה שמדובר בערעור שני, לאחר שעניינו של המבקש נדון פעמיים.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.