בר"מ 7348/09איינשטיין צור ייבוא ייצוא וסחר בינלאומי בע"מ נ. הממונה על חו

1.

עניינו של הליך זה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (החלטה של כב' הנשיאה, השופטת מ' ארד ), בגדרה הוחלט על צירוף המשיבות 2 ו-3 (להלן: קולגייט ו- קולגייט ברזיל , בהתאמה) כמשיבות לעתירה (עת"מ 1433/09), שהגישה המבקשת נגד המשיבה 1 (להלן: הממונה ).

2.

המבקשת השיגה בעתירתה הנ"ל על החלטת הממונה להורות – לבקשת "גורם שזהותו איננה ברורה" – לחשוף מסמכים מסוימים (להלן: המסמכים ), שהגישה המבקשת למשרד הבריאות במסגרת הליכי רישוי לייבוא מברזיל של משחת שיניים מסוג Colgate Cavity Protection (להלן: "משחת השיניים" ). בפתח העתירה ציינה המבקשת כי הממונה החליטה לחשוף את המסמכים בפני "גורם שזהותו איננה ברורה". בעתירה בפרק שכונה: "ההליכים שקדמו להגשת העתירה" צוין כי הממונה מסרה במכתב אחד ששלחה למבקשת כי הבקשה לגילוי המסמכים הוגשה על-ידי עו"ד ענבל נבות-אייזנטל, המשמשת, לטענת המבקשת, כבאת-כוחה של חברה אחרת המייבאת את משחת השיניים לישראל (להלן: שסטוביץ ) , ובמכתב אחר נאמר כי הבקשה לחשיפת המסמכים הוגשה על ידי "ב"כ יצרנית המוצר" – והכל מבלי שהממונה תציג לפני המבקשת את הבקשה עצמה.

קולגייט ברזיל , שאין חולק כי היא יצרנית המשחה, וקולגייט (שלפי הנטען, היא בעלת השליטה בקולגייט ברזיל) – לא צורפו לעתירה שהגישה המבקשת בתורת צדדים העלולים להיפגע ממנה (בניגוד למה שמתבקש לכאורה מהוראת תקנה 6(א) ל תקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תש"ס-2000 (להלן: התקנות )). קולגייט וקולגייט ברזיל הגישו איפוא בקשה להצטרף כבעלות דין בהליך, בהתאם להוראת תקנה 6(ב) לתקנות (להלן: בקשת ההצטרפות ). לטענתן, הן חושדות כי המסמכים, שעל בסיסם קיבלה המבקשת רישיון ממשרד הבריאות לייבוא משחת השיניים – מזויפים. לטענתן הן אף פנו לממונה על מנת שהמסמכים הנ"ל ייחשפו בפניהן. משנמנעה הממונה מלמסור להן את המסמכים, עתרו השתיים לגילויים ולעיון בהם (עת"מ 1227/09 בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים), עתירה זו נמחקה בנימוק שהן יהיו רשאיות להעלות כל טענה בענין במסגרת הדיון בעתירה של המבקשת, ככל שתוגש (הווה אומר: עתירה נגד החלטת הממונה כי היא מוכנה למסור את המסמכים לקולגייט ולקולגייט ברזיל). בקשת ההצטרפות האמורה לא נתמכה בתצהיר, בטענה כי כל העובדות הצריכות לה מצויות בתיק בית המשפט ובמסמכים שהוגשו במסגרת העתירה והמצורפים לבקשה.

בית המשפט המחוזי הנכבד נעתר לבקשת ההצטרפות, חרף התנגדות המבקשת.

3.

מכאן הבקשה שבפניי, שבגדרה טוענת המבקשת כי דין בקשת ההצטרפות היה להידחות משלא נתמכה בתצהיר, וכן מאחר שעניינית לא היה מקום להורות על צירוף השתיים, שכן הממונה לא הציגה את הבקשה למסירת מידע ומסרה "שתי גרסאות שונות ביחס לזהות מגיש הבקשה" (סעיף 19 ל-בר"מ).

4.

דין הבקשה – להידחות . שלושה טעמים עיקריים לדבר:

(א).

המבקשת – המדברת גבוהה-גבוהה על חשיבות ההקפדה בקיום הוראות הדין בהליך של ביקורת שיפוטית – כשלה באי גילוי מלא, בכך שנמנעה מלצרף לבקשה שבפני מסמכים שהם רבי חשיבות להבנת המכלול ורקעו. בכך יש כדי לחרוץ לשבט את בקשתה (השוו: בר"ם 6943/09 נכסי וין-דור (1980) נ' עיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 23.9.2009)). המסמכים החסרים צורפו רק לתשובת המשיבות. ואלו הם:

(1)

פסק הדין מהתדיינות קודמת בין בעלי הדין, ב-עת"ם (י-ם) 1143/06, לגבי משחה אחרת, שגם שם ביקשו המשיבות 2 ו-3 לחשוף מסמכים של המבקשת, הנוגעים לאותה משחה (פסק הדין צורף לעתירה שהוגשה לערכאה הדיונית, אך לא לבקשה שלפני). עיון בפסק הדין מלמד כי בעלי הדין התדיינו שם בסוגיה כמעט זהה לענייננו, ומעמדן של קולגייט ושל קולגייט ברזיל נזכר בפסק הדין. זאת ועוד – הקביעות שם עשויות להיות רלבנטיות למקרה הנוכחי, וודאי שיכולות הן להקשות על טענת המבקשת כי המשיבות 2 ו-3 אינן בגדר מי ש"עלול להיפגע מקבלת העתירה".

(2)

מכתבה של הממונה לבא-כוח המבקשת מתאריך 3.5.2009, שם נאמר בין השאר: "יודגש כי הבקשה לפי חוק חופש המידע הוגשה ע"י ב.כ. יצרנית התמרוק חברת colgate

palmolive ". מכתב זה צורף אף הוא לעתירה, אך לא לבקשה שלפני. מכתב זה יכול גם הוא ללמד, לכאורה, כי המשיבות 2 ו-3 (ולמצער – קולגייט ברזיל) הן בחזקת מי ש"עלול להיפגע מקבלת העתירה".

(3)

מכתבה הראשון של הממונה למבקשת, מתאריך 28.1.2009, הנזכר בסעיף 18 לעתירה (ואשר אין לו זכר בבקשה שלפניי) ובו נאמר כי הבקשה לחשיפת המסמכים הוגשה על-ידי עו"ד נבות-אייזנטל, וכן מכתב התשובה של המבקשת לממונה מתאריך 18.2.2009 (שלא נזכר אפילו בעתירה). מכתבי הממונה הנ"ל (הכוונה, כנראה, למכתב זה ולמכתב מתאריך 3.5.09, הנזכר בס"ק (2) שלעיל) אמורים לשמש כבסיס לטענת המבקשת כי הממונה מסרה "שתי גרסאות שונות ביחס לזהות מגיש הבקשה". ברם, עיון בשלושת המכתבים הנ"ל, שהוחלפו בין הצדדים (אלה הנזכרים בס"ק (2) ו-(3)) מגלה כי הם אינם אלא שרשרת אחת של התכתבות. בראשון נאמר כי עו"ד נבות-אייזנטל ביקשה את חשיפת המסמכים. המבקשת הביעה במכתבה שלה את הבנתה מכך כי מי שביקש את חשיפת המסמכים הוא "גורם שאינו יצרנית התמרוק" (ונראה שהכוונה היא לחברת שסטוביץ). הממונה הבהירה בתגובה, במכתבה האמור מתאריך 3.5.2009, כדלקמן: "יודגש כי הבקשה לפי חוק חופש המידע הוגשה ע"י ב.כ. יצרנית התמרוק חברת colgate palmolive ". קיימת איפוא לכאורה רק גרסה אחת מצד הממונה כי עו"ד נבות-אייזנטל, בתפקידה כבאת-כוחה של קולגייט ברזיל, ביקשה את חשיפת המסמכים (ואגב, מעיון במסמכים הנוספים מן ההתדיינויות האחרות שבין המבקשת והמשיבות 2 ו-3, שהמבקשת נמנעה מלצרף גם אותם, עולה כי עו"ד נבות-אייזנטל אכן מייצגת באופן שוטף את המשיבות 2 ו-3, ולא רק את שסטוביץ).

נתונים אלה מכבידים מאד על טענת המבקשת, שהובאה ללא ביסוס ראוי הן בעתירה והן בבקשה שלפניי, כי מי שביקש לכאורה לחשוף את המסמכים הוא "גורם שזהותו אינה ידועה למבקשת" (סעיף 1 לבקשה). אמירה זו נועדה להצדיק את אי-צירופן של המשיבות 2 ו-3 לעתירה מלכתחילה, ואת התנגדות המבקשת לצירופן לעתירה בדיעבד.

(4)

החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מתאריך 9.9.2009, ימים אחדים קודם להגשת הבקשה שלפניי, בהליך שלישי המתנהל בין בעלי הדין (ת.א. (מח'-ת"א) 2171/00). שם בית המשפט המחוזי הנכבד נעתר לבקשת המשיבות 2 ו-3 לנקוט בעיצומים כנגד המבקשת, בגין בזיון בית משפט והורה כי המבקשת תיקנס ככל שתמשיך בייבוא מוצרים בעלי סימן המסחר Colgate

ללא רשיון, או על יסוד רשיונות מזויפים. יצוין כי אחת מטענות המשיבות 2 ו-3 שם היתה כי המבקשת מייבאת גם את משחת השיניים, שהיא נושא הדיון בענייננו, על יסוד מסמכים מזויפים שהיא הגישה למשרד הבריאות.

אם לא די באמור עד הנה, הרי שאף בבית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים –המבקשת נמנעה מלהציג חלק מן המסמכים האמורים, הצניעה את יתרתם, וניסתה לערפל את משמעותם. בנוסף, בבקשה שלפניי היא אף בחרה להתעלם מנפקותו המלאה של פסק הדין שניתן ב-עת"מ (י-ם) 1277/09 (שצורף לבקשה שבפני ככלול בנספח "6") לאחר שזה כבר הובא לידיעתה – לגבי הצורך המשתמע בצירוף המשיבות 2 ו-3 לעתירתה . התנהלות זו איננה ראויה, אם לנקוט לשון המעטה ) השוו: בג"צ 594/85 עוזיאלי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד מ(2) 262 ( .

משמעות כל האמור לעיל היא זו: אי-צירופם של המסמכים המפורטים לעיל לבקשה שלפניי (וחלקם – אף לעתירה שהגישה לבית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים), או הימנעות המבקשת מלהתייחס אליהם באופן נאות בעתירה ובבקשה – הכל, כך נראה, בניסיון לסכל את השמעת דברו של מי שידוע למבקשת היטב כי הוא עלול להיפגע מן העתירה – די בהם כדי להביא לדחיית הבקשה (השוו: עניין וין-דור הנ"ל), ולחיוב המבקשת בהוצאות הולמות.

(ב)

בחינת כל המסמכים הנ"ל, על רקע טענות הצדדים בבית המשפט הנכבד קמא – מקימה טעם נוסף וענייני לדחיית הבקשה : עולה כי המשיבות 2 ו-3 הן אמנם, כטענתן, "מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה", במשמעות תקנה 6(א) לתקנות. כדי להסיק זאת במקרה המיוחד שבפנינו לא היה צורך בהכרח בתצהיר (שאמנם אמור להתלוות, דרך כלל לבקשת הצטרפות, כאמור בתקנה 37 לתקנות), שכן ניתן היה ללמוד את הדבר מהמסמכים, אשר היו בפני בית המשפט הנכבד (השוו: ע"א 8160/01 הבנק הלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל אסחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) , פ"ד נ"ז (6), 697, 603). הנה כי כן בשים לב לנסיבות ונוכח הוראתה של תקנה 6(א) לתקנות, המבקשת היתה מחויבת לצרף מלכתחילה

ומיוזמתה את המשיבות 2 ו-3 כמשיבים לעתירה. בקשת ההצטרפות של המשיבות 2 ו-3 באה, כך נראה, לתקן מחדל זה של המבקשת (תוך הצבעה על המסמכים הרלבנטיים המאמתים מסקנה זו) וצירוף תצהיר תומך התייתר גם בשל כך.

(ג)

בית המשפט הנכבד לעניינים מינהליים היה רשאי להורות כאן אפילו על מחיקת העתירה, מכוח הוראת תקנה 6(ב) לתקנות, מחמת כך שלא צורפו לה כל המשיבים הראויים (עיינו גם: סעיף 8 ל חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים תש"ס-2000 ; השוו: בג"צ 84/82 הסתדרות פועלי אגודת ישראל נ' השר לענייני דתות , פ"ד ל"ז (1) 813). העובדה שבית המשפט הנכבד נקט במקרה זה בחלופה הפוגענית פחות, הנזכרת באותה תקנה 6(ב) לתקנות, והסתפק רק בהוראה בדבר צירוף המשיבות 3-2 להליך – היתה לפיכך בהחלט ראויה ומוצדקת לגופה, בנסיבות.

5.

הבקשה למתן רשות ערעור, והבקשה לסעד זמני שהוגשה בגדרה – נדחות איפוא. המבקשת תשא בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה 1 בסכום של 7,500 ש"ח, ובשכר טרחת עורכי דינן של המשיבות 2 ו-3 בסכום זהה.