בר"מ 7375/17פלוני נ. משרד החינוך מחוז חיפה

1.

עניינה של הבקשה שלפניי בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו ) שדחתה בקשה לסעד זמני שיורה על המשך לימודיו של המבקש, קטין כבן 10 – המיוצג על ידי אמו – בבית ספר רגיל, בו למד בשלוש השנים האחרונות (להלן: הקטין ,

האם ו הבקשה לסעד זמני ) . השתלשלות ההליכים בעניין הבקשה דנא ממושכת ומסועפת ולכן נעמוד בתמצית אך על האירועים האחרונים שהובילו להגשת הבקשה דנא. בחודש יוני 2017 בחנה ועדת השמה לפי סעיף 7 לחוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988 (להלן: החוק ו ועדת ההשמה ) את השמתו של הקטין לשנת הלימודים תשע"ח, וזאת בהמשך להליכים קודמים שבהם נבחן עניינו, ובהם עלתה אפשרות לשבצו בכיתת חינוך מיוחד לילדים בעלי לקויות תקשורת. ביום 7.6.2017 החליטה ועדת ההשמה כי הקטין ישובץ בכיתה מיוחדת לתלמידים על הספקטרום האוטיסטי בבית ספר רגיל (להלן: החלטת ועדת ההשמה ) . האם הגישה ערר על החלטת ועדת ההשמה, ובהחלטת ועדת הערר לפי סעיפים 13-12 לחוק מיום 31.8.2017 נקבע – על בסיס אבחון פסיכודיאגנוסטי מקיף שנערך לקטין ודיווחים בדבר רמת תפקודו – כי הקטין ישולב בכיתת חינוך מיוחד לילדים עם קשרים תקשורתיים; וכי יש להשלים את האבחון הפסיכיאטרי בעניינו. כשבוע לאחר מכן, הגישה האם עתירה מינהלית נגד החלטת ועדת הערר, בה התבקש בית המשפט לבטל את החלטת ועדת הערר ולהורות – כסעד זמני – על המשך לימודיו של הקטין בבית ספר רגיל בשנת הלימודים שכבר החלה באותה העת.

2.

ביני לביני, הגיש המשיב 2, אביו של הקטין (להלן: האב ) לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן צו רישום הקטין לכיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל; צו המורה על קבלת כל טיפול הדרוש לקטין; וצו המתיר לאב לקבל החלטות בלעדיות ביחס לקטין בנושאי חינוך ובריאות. בהחלטה מיום 30.7.2017 נעתר בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופט ב' יזרעאלי ) לחלק מהבקשה והורה על מתן צו שלפיו תיושם החלטת ועדת ההשמה.

3.

בתום דיון שהתקיים בבקשה לסעד זמני ביום 12.9.2017 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הבקשה לסעד זמני כאמור ברישת הדברים. נקבע כי אין מקום להיעתר לסעד המבוקש וזאת במיוחד בשים לב להחלטה שניתנה בעניינו של הקטין על ידי בית המשפט לענייני משפחה; וכי ההורים יפעלו לפי הסכמתם בדיון – להפנות את הקטין לאבחון פסיכיאטרי – שלאחריו תשוב ועדת הערר לדון בעניינו. בנוסף, בית המשפט קבע דיון המשך בעתירה ליום 8.11.2017. למען שלמות התמונה יוער כי ביום הדיון, הגישה האם לבית המשפט לעניינים מינהליים מסמך שהוכתר "תעודת רופא" מיום 11.9.2017 שנכתב על ידי פסיכיאטרית של הילד המתבגר (להלן: הפסיכיאטרית ו הדו"ח ) . במסמך זה צוין כי מתחילת השנה הילד לא מבקר בבית הספר וכי ניתן להתרשם מתגובה הסתגלותית סביב המעבר למסגרת חדשה. על כן הוערך כי המעבר למסגרת של חינוך מיוחד תגרום לקטין להפרעה הסתגלותית ונזק רגשי חמור יותר מאשר שהותו במסגרת שלכאורה לא מתאימה לו. עוד יוער כי בדיון נכחה המפקחת לחינוך מיוחד במחוז חיפה, שהבהירה כי בבתי הספר היסודיים במקום מגוריו של הקטין אין כיתה מיוחדת לילדים עם לקות על הרצף האוטיסטי ולכן שובץ הקטין בבית ספר בעיר אחרת.

4.

בבקשה שלפניי משיגה האם, שאינה מיוצגת, על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בטענה כי עד למתן החלטה חדשה על ידי וועדת הערר (לאחר קבלת האבחון הפסיכיאטרי שעליו הוסכם) יש להורות כי הקטין ימשיך את לימודיו בבית ספר רגיל, שכן מתחילת השנה הילד לא מבקר בבית הספר החדש. עקירתו של הקטין מבית הספר שבו למד עד כה, כך האם, פוגעת בו באופן משמעותי. לטענת האם שגה בית המשפט לעניינים מינהליים שהסתמך על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה שכן זו נועדה אך כדי לשריין למבקש מקום בכיתה מיוחדת. עוד טוענת האם כי לעתירתה סיכויים טובים, נוכח פגמים שונים שנפלו לשיטתה בהחלטות ועדת הערר וועדת ההשמה בעניינו של הקטין. לבקשת רשות הערעור צירפה האם, בין היתר, סיכום ביקור שערכה הפסיכיאטרית בעניינו של הקטין מיום 17.9.2017 (להלן: סיכום הביקור ) . בסיכום הביקור חזרה הפסיכיאטרית על הדברים שתוארו בדו"ח וכן ציינה כי שילובו של הילד בבית ספר חדש עלולה לגרום להחמרה במצבו הרגשי ולפגיעה בהתפתחותו ובתפקודו; וכי עד היום הקטין לא נמצא במסגרת לימודית כלשהי.

5.

בתשובת משרד החינוך, המשיב 1 לבקשה שלפניי (להלן: המשרד ) , נטען כי ועדת ההשמה וועדת הערר בענייננו מצאו כי בית הספר אותו פקד הקטין עד כה אינו מתאים לצרכיו ולא נותן מענה לקשייו; וכי העיכוב בקבלת האבחון הפסיכיאטרי הנדרש לצורך קביעה בדבר אוטיזם, רובץ לפתחה של האם. עוד טוען המשרד כי טובת הקטין אינה עולה בקנה אחד עם הותרתו במסגרת שאינה תואמת את צרכיו; כי בנתון להסכמת הורי הקטין במסגרת הדיון על הגורם שיערוך את האבחון הפסיכיאטרי – ניתן יהיה להשלימו בפרק זמן קצר יחסית; וכי לא תהיה התנגדות מצד המשרד להקדמת הדיון הקבוע בבית משפט לעניינים מינהליים על מנת להשלים את הטיפול בעניין במהירות האפשרית. אשר לסיכום הביקור, נטען כי הפסיכולוגית המחוזית של מחוז חיפה, שתצהירה צורף בהמשך לתשובת המשרד, בחנה את ממצאיו ולא מצאה כי יש בו כדי לשנות מהעמדה המקצועית של ועדת הערר בהחלטתה. מכל מקום, המשרד סבור כי עד להשלמת האבחון הפסיכיאטרי המסגרת שנבחרה עבור הקטין על ידי ועדת הערר היא המתאימה ביותר עבורו.

6.

אביו של הקטין (אף הוא לא מיוצג), טוען כי יש ליישם את החלטות ועדת ההשמה וועדת הערר, המבוססות על אבחון פסיכודיאגנוסטי מקיף בעניין הקטין. לטענתו ישנה חשיבות רבה ביישום המלצות אבחון זה, הקובע כי ללא טיפול מותאם וכוללני קיים חשש להתדרדרות במצבו של הקטין, שעלול לאבד תפקודים קוגנטיביים אם ימשיך ללמוד בכיתה רגילה. עוד נטען כי האב פנה לבית המשפט לענייני משפחה בחודש יולי השנה ובעקבות זאת ניתן צו המורה על יישום החלטת ועדת ההשמה וכי האם לא ערערה על החלטה זו. בנוסף טוען האב, כי האם היא זו שהביאה לעיכוב בקבלת האבחון הפסיכודיאגנוסטי ואין לאפשר לה להיתלות כעת בצורך לערוך אבחון נוסף על מנת להשהות שוב את העברת הקטין ללימודים במסגרת המתאימה לו.

לאחר הגשת התשובות מטעם המשיבים, הגישה האם בקשת רשות להגיב לאמור בהן, שבה חזרה, בעיקרם של דברים, על טענותיה בבקשה למתן רשות לערער וטענה כי בתשובת המשרד חסרים מסמכים רלוונטיים נוספים בעניינו של הקטין. כפי שיפורט להלן ונוכח התוצאה שאליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בבקשה אחרונה זו.

7.

לאחר עיון בבקשת הרשות לערער ובתשובות המשיבים, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ותקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. לא היה מקום לדחות את הבקשה לסעד זמני מבלי להתייחס למצב הדברים הנוכחי – שבו מאז תחילת שנת הלימודים לא פוקד הקטין מסגרת חינוכית כלשהי. בנוסף, לא ניתן להבין מההחלטה אם נבחן האמור בדו"ח אשר לסירובו הנטען של הקטין לבקר בבית הספר החדש ולהשלכות האפשריות של המעבר על מצבו. עוד אציין כי איני סבור כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מונעת דיון, בגדר הביקורת השיפוטית על החלטת הרשות המינהלית, בשאלה היכן ילמד הקטין בתקופת הביניים שעד לקבלת ההחלטה החדשה בוועדת הערר לאחר קבלת האבחון הפסיכיאטרי הנדרש (ולדיון המתוכנן בעקבותיה בבית המשפט). לא ניתן להשלים עם המצב המסתמן, שלפיו עד לראשית חודש נובמבר 2017 לא יבקר התלמיד בבית ספר. הדיון בבקשה לסעד זמני יוחזר לבית המשפט לעניינים מינהליים שיידרש לשאלת ההסדר הזמני בעניינו של הקטין עד לקבלת האבחון הפסיכיאטרי ולהחלטת ועדת הערר בעקבותיה וזאת מבלי שיהיה באמור בהחלטתי זו כדי להביע עמדה לגופם של דברים.

למותר לציין שאין בהחלטתי כאן כדי לתת הכשר לעיכוב נוסף בעריכת האבחון הפסיכיאטרי הנדרש שהכנתו התארכה גם כך שלא לצורך. על הצדדים לפעול בדחיפות המתבקשת לעריכת האבחון הפסיכיאטרי כפי שהוסכם בדיון, באופן שיאפשר התכנסות ועדת הערר לקבלת החלטה עדכנית בעניינו של הקטין במהירות האפשרית.

אין צו להוצאות.