החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בר"מ 7385-22 בר"מ 7385-22

ניתן ביום
הרכב
לא צוין

בקצרה

תוצאה: נדחה
מיסים · היטל השבחה על מתחם רכבת במקרקעין ללא זכויות בנייה מפורטותבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (לעניינים מינהליים) שקיבל ערעור על החלטת ועדת הערר לתכנון ובניה במחוז הדרום

בית המשפט העליון דן בבקשת הרכבת לרשות ערעור על חיובה בהיטל השבחה במתחם דיפו באשקלון. נקבע כי בנסיבות התכנוניות המיוחדות, ובעיקר בשל העובדה שתכנית 1958 לא פירטה זכויות בנייה, אין מקום להתערב. הבקשה נדחתה ללא מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, וההוצאות הועמדו על 10,000 ש"ח.

העובדות

הרכבת חויבה בהיטל השבחה לאחר שהוצא לה היתר בנייה למתחם תפעול ותחזוקה באשקלון. המקרקעין חלה עליהם תכנית בנין עיר משנת 1958 המסווגת אותם כאזור שמור לרכבת, ותכנית מתאר כלל יישובית משנת 1974 המייעדת אותם לשטח למסילת ברזל. בתכנית 1974 לא נקבעו זכויות הבנייה, והן נותרו לתכנית מפורטת עתידית.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לחייב את הרכבת בהיטל השבחה בגין היתר בנייה למתחם דיפו באשקלון, לנוכח תכנית 1958 שלא פירטה זכויות בנייה?

הלכות

  1. 1

    בנסיבות התכנוניות המיוחדות של המקרה, ובעיקר בשל כך שתכנית 1958 לא כללה פירוט מינימלי לזכויות הבנייה במקרקעין, לא מצא בית המשפט העליון מקום להתערב בחיוב העקרוני בהיטל השבחה.

    ״ההכרעה כרוכה בנסיבות התכנוניות המיוחדות של מקרה זה ובעיקר העובדה שתכנית 1958, לא כללה פירוט ולו מינימלי בכל הנוגע לזכויות הבנייה במקרקעין״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    אין לפסק הדין עמדה תקדימית כללית בדבר מעמדה של תכנית בינוי בהקשר להיטל השבחה.

    ״ממילא אין בקביעותיו של פסק הדין עמדה תקדימית כללית בהתייחס למעמדה של תכנית בינוי בהקשר להיטל השבחה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • היטל השבחה
  • היתר בנייה
  • תכנית בנין עיר
  • תכנית מתאר כלל יישובית
  • זכויות בנייה
  • שטח למסילת ברזל
  • גלגול שלישי
  • הוצאות משפט
  • ועדת הערר לתכנון ובניה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

החלטה בתיק בר"מ 7385/22

בבית המשפט העליון

בר"ם 7385/22

לפני:

כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן

כבוד השופט י' עמית

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקשת:

רכבת ישראל

נ ג ד

המשיבה:

הוועדה המקומית לתכנון ולבניה –

אשקלון

בקשת רשות לערער על

פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה א' ביתן)

בעמ"ן 56823-04-21 מיום 8.9.2022

תאריך הישיבה:

כ"א בכסלו התשפ"ד

(4.12.2023)

בשם המבקשת:

עו"ד אילן רובינשטיין; עו"ד

חנן שועי

בשם המשיבה:

עו"ד דניאל מלסה; עו"ד רועי

רוזן; עו"ד שוקי חן

החלטה

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 8.9.2022 (עמ"ן 56823-04-21, סגן הנשיאה א' ביתן). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהוגש על החלטתה של ועדת הערר לתכנון ובניה במחוז הדרום (להלן: ועדת הערר) מיום 7.3.2021.

מקורו של ההליך דנן במחלוקת שהתגלעה בנושא חבותה של המבקשת, חברת רכבת ישראל בע"מ (להלן: הרכבת), בהיטל השבחה לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. זאת, בהתייחס לשטח בעיר אשקלון המורכב ממספר חלקות שונות (להלן: המקרקעין), ואשר בו הרכבת ביקשה לבנות מתחם לצרכי תפעול ותחזוקה, המכונה "מתחם דיפו".

בתמצית יצוין כי ביום 15.11.2018 הרכבת חויבה בהיטל השבחה לאחר שהוצא לה היתר בנייה. היתר בנייה זה הוצא ביחס למקרקעין שחלות עליהם שתי תכניות. האחת היא תכנית בנין עיר מפורטת שמספרה 106/03/4 משנת 1958, המסווגת אותם כ"אזור שמור לרכבת" וקובעת שזכויות הבניה יהיו "לפי דרישות הנהלת רכבת ישראל" (להלן: תכנית 1958). השנייה היא תכנית מתאר כלל יישובית לאשקלון משנת 1974 שמספרה 101/02/4, ולפיה המקרקעין מיועדים ל"שטח למסילת ברזל", לרבות מבנים ומתקנים כרוכים. עוד יוער, כי בתכנית השנייה לא מפורטות זכויות הבניה בשטח המיועד למסילת ברזל, ורק מצוין כי אלה ייקבעו "בהתאם לתכנית מפורטת", אשר מוגדרת שם כך: "כל תכנית מפורטת שניתן לה תוקף או אפשר ליתן לה תוקף לפי החוק".

בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה זה, בהתחשב במאפייני התכניות ובהיסטוריה שלהן, יש מקום לחיוב בהיטל השבחה. לצד זאת, בהתייחס לטענות בדבר תחולתו של פטור מהיטל השבחה בנסיבות העניין, הוחזר הדיון לוועדת הערר על מנת לבחון סוגיות אלו ולהכריע בהן. לבסוף חויבה הרכבת בהוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.

בקשת רשות הערעור נסבה על החיוב העקרוני בהיטל השבחה. שקלנו את טענות הצדדים. בסופו של יום, אם נפשיט את הבקשה ממחלצותיה, נמצא כי ההכרעה כרוכה בנסיבות התכנוניות המיוחדות של מקרה זה ובעיקר העובדה שתכנית 1958, לא כללה פירוט ולו מינימלי בכל הנוגע לזכויות הבנייה במקרקעין, אלא נאמר כי אלה ייקבעו "לפי דרישות הנהלת רכבת ישראל".

ממילא אין בקביעותיו של פסק הדין עמדה תקדימית כללית בהתייחס למעמדה של תכנית בינוי בהקשר להיטל השבחה.

משכך לא מצאנו כי הבקשה מצדיקה דיון בגלגול שלישי על פי אמות המידה הנקוטות בידינו ואנו דוחים אותה.

במכלול הנסיבות מצאנו להעמיד את ההוצאות שתשלם המבקשת למשיבה על הצד הנמוך, בסך 10,000 ש"ח.

ניתנה

היום, כ"א בכסלו התשפ"ד (4.12.2023).

מ"מ הנשיא

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בנסיבות התכנוניות המיוחדות של המקרה, ובעיקר בשל כך שתכנית 1958 לא כללה פירוט מינימלי לזכויות הבנייה במקרקעין, לא מצא בית המשפט העליון מקום להתערב בחיוב העקרוני בהיטל השבחה.
  2. 2אין לפסק הדין עמדה תקדימית כללית בדבר מעמדה של תכנית בינוי בהקשר להיטל השבחה.