בר"מ 7454/12 ג'י פי אס פור רנט בע"מ נ. רשות שדות התעופה

1.

החל משנת 2007, הפעילו המבקשים עסק של השכרת מכשירי ניווט בנמל התעופה בן-גוריון, בהרשאת המשיבה. הרשאה זו הסתיימה ביום 31.5.2011.

2.

בעתירה מינהלית שהוגשה לבית המשפט לעניינים בתל אביב-יפו בחודש אוגוסט 2012, ביקשו המבקשים להורות למשיבה לערוך מכרז למתן הרשאה להפעלת דלפק להשכרת מכשירי ניווט בטרמינל 2 בנתב"ג. בנוסף, נתבקש צו שיורה למשיבה להימנע מפינוי המבקשים ממחסן שבו הם מחזיקים בנתב"ג, ולהאריך את ההתקשרות עימם עד לבחירת הזוכה במכרז. כמו-כן, ביקשו המבקשים להורות למשיבה למנוע מכל גורם אחר בנתב"ג לעסוק בהשכרת מכשירי ניווט ללא הרשאה מפורשת ממנה. בצד העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים להימנע מפינוי המבקשים מן המחסן ולהאריך את ההתקשרות עמם וכן לאסור על חברות רכב לעסוק בהשכרת מכשירי ניווט ללא הרשאה.

3.

בהחלטתו מיום 9.9.2012, הורה בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ק' ורדי) למחוק מהעתירה את הדרישה להימנע מפינוי המבקשים, בקובעו כי נושא זה – יחד עם כל ההיבטים האזרחיים הנוספים המועלים בעתירה – צריך להתברר בבית משפט השלום. בנוסף, נמחק הסעד שעניינו אכיפה על חברות השכרת רכב וגורמים נוספים בנתב"ג שלא לעסוק בהשכרת מכשירי ניווט ללא הרשאה מפורשת. נמצא כי גם סעד זה הוא עניין אזרחי, וממילא חברות השכרת הרכב לא צורפו כמשיבות להליך. משנמחקו ראשי העתירה שבעניינם נתבקש צו הביניים – נדחתה בקשה זו.

4.

הבקשה שלפניי מכוונת להחלטתו האמורה של בית המשפט לעניינים מינהליים. נטען כי לא היה מקום למחוק את ראשי העתירה הנוגעים לפינוי המבקשים, שכן אלה כרוכים בדרישה שהמשיבה תערוך מכרז כדין. בנוסף, נטען כי לא היה מקום למחוק את הסעד שעניינו מניעת מכירת מכשירי ניווט על-ידי חברות השכרת רכב וגורמים אחרים, שכן לא היה כל צורך לצרפן כמשיבות לעתירה.

5.

דין הבקשה להימחק. בהחלטתו של בית המשפט קמא נמחקו שניים מבין שלושת הסעדים המבוקשים בעתירה. ביחס לסעדים אלו, החלטה זו היא החלטה שלמה ועצמאית המסיימת באופן ברור את הדיון באותה מחלוקת, ולכן יש לראות בה פסק דין חלקי שעליו יש להגיש ערעור בזכות, ולא בקשת רשות ערעור (השוו: רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (לא פורסם, 17.8.2006); רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ , פ"ד מה(4) 497, 509 (1991)). במסגרת ההחלטה נדחתה כאמור גם הבקשה לצו ביניים. דא עקא, שנוכח מחיקת ראשי העתירה הרלוונטיים לצו הביניים, החלטה זו נבלעת בפסק הדין החלקי ולא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור המכוונת אליה בלבד. ככל שהמבקשים מתכוונים להגיש ערעור על פסק הדין החלקי, פתוחה להם הדרך להגיש בקשה לסעד זמני במסגרת הליך זה. למותר לציין כי אין באמור משום נקיטת עמדה לגופן של טענות המבקשים.

הבקשה נמחקת אפוא, משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.