פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם 746/19
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
אגודת תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא
נ ג ד
המשיב:
הממונה
על הגביה - מנהל הארנונה עיריית קריית אתא
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום
28.12.2018 בעמ"ן 21-09-18 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ר' סוקול
בשם המבקשת:
עו"ד שמואל גרוסמן
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 28.12.2018 (עמ"ן 21-09-18, סגן הנשיא ר'
סוקול ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה שליד קריית אתא (להלן: ועדת הערר ) מיום 18.7.2018.
2.
המבקשת היא עמותה רשומה. בשנות החמישים של המאה הקודמת נחתם בינה לבין מנהל מקרקעי ישראל (כתוארו באותה עת) הסכם לחכירת מקרקעין בתחומי קריית אתא, שעליהם הקימה המבקשת מבנה בן שתי קומות (להלן: הנכס ). בשנת 1965 חתמה המבקשת על הסכם נוסף שהעביר את זכויות החכירה בנכס לרשות המקומית (להלן: העירייה ), תוך שנקבע כי ענייני הניהול של המקום יהיו בסמכותה הבלעדית של המבקשת.
3.
במהלך השנים התגלעו בין המבקשת לעירייה מחלוקות רבות ביחס לזכויות בנכס. בסופו של דבר, ביום 15.8.2010 פסק בית משפט המחוזי בחיפה כי העירייה היא הזכאית להירשם כבעלת זכויות החכירה בנכס, אך שלמבקשת יש זכות לנהלו כפי שהוסכם בין הצדדים (ה"פ 6593-11-08, השופטת ש' שטמר ). ביום 17.10.2012 נדחה הערעור על פסק הדין בבית משפט זה (ע"א 7231/10, המשנה לנשיאה (כתוארה אז) מ' נאור , השופטת (כתוארה אז) א' חיות והשופט י'
עמית ). בהמשך לכך, העירייה חייבה את המבקשת בתשלומי ארנונה בגין ההחזקה בנכס, והמבקשת חלקה על חיוביה. מקורו של ההליך דנן בשתי השגות שהגישה המבקשת. ההשגות נדחו, ובהתאמה הגישה המבקשת שני עררים לוועדת הערר, שהדיון בהם אוחד.
4.
המבקשת טענה, בראש ובראשונה, כי היא איננה המחזיקה בנכס, אלא עמותה אחרת בשם "הרבצת תורה", וכי העירייה מודעת לכך. לטענת המבקשת, גם אם נחשבה בעבר למחזיקה בנכס, היא אינה עוד המחזיקה בפועל, ולכן אין מקום לחייבה בתשלום ארנונה. בנוסף המבקשת הוסיפה וטענה שהנכס משמש לניהול מעון יום, ולפיכך פטור מתשלום ארנונה מכוח הוראת סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: פקודת הפיטורין ), שעניינו פטור למעונות יום כמשמעותם בחוק הפיקוח על המעונות, התשכ"ה-1965. כמו כן, נטען כי דחיית ההשגה שהגישה המבקשת נעשתה באיחור, ולכן היה מקום לראותה ככזו שהתקבלה לפי סעיף 4(ג) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976. ועדת הערר דחתה את מכלול הטענות בקבעה, בין השאר, שהמבקשת לא הצליחה להוכיח את השינוי הנטען בזהותו של המחזיק, וכן שלא הוגש מסמך המעיד על כך שהנכס משמש כמוסד חינוכי.
5.
המבקשת הגישה ערעור על החלטתה של ועדת הערר לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי לא מצא עילה להתערב בקביעותיה העובדתיות של ועדת הערר. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי המבקשת היא שהייתה צריכה למסור הודעה מתאימה על שינוי מחזיקים, וכן שב על כך שהיא לא הציגה שום ראיה לגבי טיב הפעילות בנכס או רישיון להפעלת מעון יום במקום.
6.
בקשת רשות הערעור דנן מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ונטען בה כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות עובדתיות ומשפטיות רבות. בין השאר, טוענת המבקשת כי העירייה הייתה מודעת לשינוי בזהות המחזיקים, וכי במובן זה עמדתה סותרת את ההלכות בדבר חובתה של הרשות המקומית לנהוג בהגינות.
7.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". עניינה של המבקשת נדון בפני הערכאות הקודמות, וקביעותיהן מבוססות על ממצאי עובדה ויישום הדין. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984– והחלתה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 –
אני דוחה את הבקשה. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ח באדר ב התשע"ט (4.4.2019).
תוקנה
היום, ג' בניסן התשע"ט (8.4.2019).
ש ו פ ט ת