בר"מ 7565/15 דב רטן נ. ועדת המשנה לתכנון ולבניה תל אביב

1.

המבקשים לפניי הם בעלי דירות בבניין אשר בצמוד אליו צפוי להיבנות מבנה המיועד לבית הספר התיכון עירוני י"ב (להלן: בית הספר ) בתל אביב-יפו. ביום 15.7.2015 אישרה המשיבה 1 – היא ועדת המשנה לתכנון ולבניה בתל אביב-יפו – (להלן: המשיבה 1 או הוועדה המקומית ) את בקשת המשיבה 3 – היא החברה שעליה הוטל להקים את המבנה (להלן: המשיבה 3 ) – ליתן היתר בניה להקמת מבנה בן שתי קומות שיכלול 6 כיתות שתשמשנה את בית הספר. ברקע ההחלטה ניצב צורך נטען דחוף להרחיב את בית הספר עד לתחילת שנת הלימודים הבאה בשל מצוקת המקום הקשה שנוצרה בו ובשים לב לצרכים המיוחדים של חלק מהלומדים בו.

להשלמת התמונה יצוין כי עובר למתן ההיתר נושא בקשה זו ניתן היתר קודם (להלן: ההיתר הראשון ) לבניית מבנה בן 3 קומות שבוטל עקב טעות במפת המדידה שליוותה אותו. המבקשים עתרו נגד מתן ההיתר הראשון, אך לאחר ביטולו נמחקה העתירה בהסכמת הצדדים (עת"ם 41906-04-15 רטן נ' ראש עיריית תל אביב יפו (31.5.2015)).

2.

על החלטתה האמורה של המשיבה 1 הגישו המבקשים ערר לוועדת הערר לתכנון ולבניה במחוז תל אביב-יפו – היא המשיבה 4 לפנינו (להלן: ועדת הערר ). ועדת הערר דחתה את הערר על הסף משמצאה כי למבקשים לא קמה זכות לערור בהיעדר כל טענה מצדם בדבר סטייה מתכנית מאושרת; וכי אם סברו המבקשים כי היה על המשיבה 1 לפרסם את הבקשה להתנגדויות מן הטעם שמדובר במבנה העשוי לגרום למטרד, הרי שהדרך המתאימה לתקוף זאת אינה באמצעות הגשת ערר. לאחר הדברים האלה הגישו המבקשים עתירה מינהלית נגד החלטות הוועדה המקומית וועדת הערר, שבצידה בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים. ביום 18.10.2015 הורה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב יפו (כב' השופטת ר' רונן ) על מתן צו ארעי במעמד צד אחד. צו זה בוטל בהחלטת בית המשפט (כב' סגן הנשיאה ד"ר ק' ורדי ) מיום 2.11.2015 שבה נדחתה גם בקשת המבקשים למתן צו ביניים עד להכרעה בעתירה. לאחר שעיין בטענות הצדדים מצא בית המשפט כי סיכויי העתירה "נמוכים ביותר", בין היתר משום שהעתירה מכוונת להיתר בניה שניתן בהתאם להוראות תכנית מאושרת ומתבקשת בגדרה התערבות – שאינה שכיחה – בשיקול דעתם של מוסדות התכנון. עוד נקבע כי גם מאזן הנוחות אינו מצדיק מתן צו ביניים שכן הנזק הנטען על ידי המבקשים הוא נזק ממוני הנובע בעיקרו מחסימת הנוף הנשקף מהדירות וירידת ערכן עקב כך.

3.

נגד החלטה זו מופנית הבקשה שלפניי. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט קמא בהחלטתו האמורה. לדידם, סיכויי העתירה נחזים להיות טובים במידה מספקת לשלב הדיוני הנוכחי נוכח פגמים מינהליים חמורים שנפלו לטענתם בהליך אישור ההיתר. במיוחד מלינים המבקשים על החלטת המשיבה 1 שלא לפרסם את הבקשה להתנגדויות. אשר למאזן הנוחות, נטען כי זה נוטה בבירור לטובת המבקשים שכן אם תושלם הבניה יגרם להם נזק בלתי הפיך שאינו מתמצה רק בחסימת האוויר והנוף אלא כרוך בשיבוש מהותי של איכות חייהם. עוד נטען כי בניגוד לטענת המשיבות, הצפיפות בבית הספר אינה חמורה במיוחד ועל כן אין כל דחיפות בהשלמת הבנייה.

4.

בהחלטתי מיום 8.11.2015 דחיתי את בקשת המבקשים ליתן צו ארעי במעמד צד אחד והוריתי למשיבות להגיש תשובותיהן. המשיבה 1 והמשיבה 2 – עיריית תל אביב-יפו (להלן ביחד: המשיבות 2-1 ) – עמדו בתשובתן על הצורך הדחוף בהשלמת בניית בית הספר וציינו כי לעמדה זו שותף גם משרד החינוך (שאינו משיב לפנינו). לגוף העניין נטען כי סיכויי העתירה אינם גבוהים על סמך נימוקי בית המשפט קמא כפי שפורטו לעיל. בנוסף, נטען כי גם מאזן הנוחות אינו תומך בקבלת הבקשה שכן הנזק הצפוי להיגרם למבקשים – חסימת נוף ואוויר – הוא נזק ממוני בר פיצוי; אשר מולו עומד צורך ציבורי ברור ודחוף בהשלמת בניין בית הספר. המשיבה 3 חזרה בתשובתה על עיקרי הדברים שעלו בתשובת המשיבות 2-1, ובנוסף עמדה על הנזק הכספי הצפוי להיגרם לה – שאותו אמדה בכ-350,000 ש"ח – אם תאלץ לעצור את העבודות באתר שהחלו ביום 30.9.2015. לבסוף נטען כי בקשת המבקשים לבית המשפט קמא הוגשה בשיהוי רב ותוך הסתרת עובדות רלוונטיות. המשיבה 4 השיבה בקצרה כי היא מותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט שכן הסעד המבוקש אינו מכוון כלפיה, אך ציינה כי החלטת ועדת הערר "מדברת בעד עצמה".

5.

משעיינתי בבקשה ובתשובות לה מצאתי כי דינה להידחות על פי המבחנים המקובלים. אף מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי העתירה, דומה כי אלה אינם מובהקים במידה המטה את הכף לטובת קבלת הבקשה. גם מאזן הנוחות נוטה לדידי לטובת דחיית הבקשה. על סמך החומר שנפרש לפנינו בשלב זה, נראה כי ישנו אינטרס ציבורי ברור בהשלמת בניין בית הספר כדי לשפר את תנאי הלימוד השוררים בו. כמו כן, דיון מקדמי בעתירה נקבע ליום 12.1.2016 והנחתי היא כי כל הצדדים ייערכו לכך ששמיעתה תושלם במהרה (לרבות שקילת הסכמה אפשרית לכך שהדיון יתקיים כאילו הוגש כתב תשובה). עוד אני מניח כי עד תום שמיעת העתירה תושלם לכל היותר בניית קומה אחת במבנה בית הספר אשר לבדה לא תגרום לחסימת הנוף והאוויר הנשקף מן הדירות – הוא הנזק העיקרי שעליו עומדים המבקשים – או לנזק בלתי הפיך אחר. משכך, דין הבקשה להידחות, וכך גם הבקשה לצו הביניים שבצדה. בצד האמור, אם לאחר השלמת הקומה הראשונה טרם תסתיים שמיעת העתירה יוכלו המבקשים לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים בבקשה לעיון חוזר בנושא הסעד הזמני.

הבקשה נדחית אפוא. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות 2-1 בסך 7,000 ש"ח. סכום זהה ישולם למשיבה 3.