בר"מ 7583/20 מוניות הטייסים בע"מ נ. מדינת ישראל - משרד התחבורה

1.

בחודש יוני 2018 פרסם משרד התחבורה הליך תחרותי לקבלת רישיונות להפעלת קווי מוניות שירות. לענייננו רלוונטי ההליך התחרותי שנגע ל"אשכול 8: תל אביב מזרח ורמת גן" אשר כלל 4 קווים, ובהם קו 16 בתל אביב (להלן: אשכול 8 ). המבקשת, אשר החזיקה ברישיון להפעלת קו 16 הגישה הצעה לשלב הראשון של ההליך התחרותי (שלב מיון מוקדם) ועברה אותו. עם זאת, המבקשת לא הגישה הצעה לשלב השני של ההליך התחרותי וביום 12.8.2018 ניתנה החלטת המשיבה 2 שלפיה חברת מוניות הדר לוד בע"מ (להלן: מוניות הדר ) נבחרה כזוכה בהליך התחרותי באשכול 8 והמשיבה 3 הוכרזה "כשירה שנייה". לימים, בוטלה זכייתה של מוניות הדר,

וביום 20.5.2019 קיבלה המשיבה 2 החלטה להתקשר עם המשיבה 3 להפעלת אשכול 8. תחילת הפעלת האשכול על ידי המשיבה 3 נדחתה מעת לעת, כנטען, בין היתר, נוכח מורכבויות שקשורות למגיפת הקורונה. ביום 7.10.2020 הגישה המבקשת עתירה מינהלית לביטול ההליך התחרותי ולביטול זכיית המשיבה 3 (לצד סעדים נוספים שפורטו בעתירה). בד בבד עם הגשת העתירה הגישה המבקשת בקשה למתן צו ביניים וצו ארעי שבמסגרתה עתרה, בעיקרם של דברים, לאפשר לה להמשיך להפעיל את קו 16 עד למתן פסק דין בעתירה.

2.

ביום 25.10.2020 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ) את הבקשה למתן צו ביניים. באותו יום הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה ובקשה לפסילת המותב מאחר שההחלטה ניתנה בטרם הוגשה תגובת המבקשת לתשובת המשיבים (וזאת חרף החלטת קודמת של המותב להתיר הגשת תגובה כאמור). בית המשפט הורה על ביטול ההחלטה בבקשה למתן צו ביניים אך דחה את בקשת הפסלות. בהמשך, לאחר הגשת תגובת המבקשת, שב ודחה בית המשפט את הבקשה למתן צו ביניים. בהחלטה צוין כי ניתן להניח שהעובדות הרלוונטיות לעתירה, ובכללן ההכרזה על זכיית המשיבה 3; על תחילת הפעלת הקווים באשכול 8 על ידי המשיבה 3; וההודעה על הדחייה בהפעלת הקווים, היו ידועות למבקשת. בית המשפט ציין כי למעשה עניינה של העתירה בגורם חיצוני שתוקף מכרז בשל אירועים שהתרחשו לאחר הכרזת הזוכה – אירועים שהתרחשו לפני חודשים ארוכים. בנסיבות אלו, כך נקבע, הגשת העתירה בעיתוי הנוכחי יש בה משום פעולה בשיהוי. בית המשפט הוסיף כי גם מאזן הנוחות לא מטה את הכף לטובת המבקשת וזאת "לא רק מהטעם שמדובר במכרז למתן שירותים, אלא בפרט לנוכח העובדה שהמבקשת ידעה כי היא אמורה להפסיק את הפעלת הקו, והייתה אמורה להיערך לכך; ולנוכח טענות המשיבה 3 לפיהן היא עצמה נערכה להפעלת הקו [...] ומתן צו הביניים עלול לגרום לה לפגיעה כלכלית שלא ניתן לדעת אם היא פחותה מזו של המבקשת" (שם, סעיף 4).

3.

בו ביום הגישה המבקשת לבית המשפט לעניינים מינהליים בקשה למתן צו ארעי במעמד צד אחד שיאפשר לה, עד להכרעה בבקשת רשות לערער שתוגש לבית משפט זה, להמשיך ולהפעיל את קו 16. לחלופין, ביקשה כי יינתן צו שיאפשר לה להפעיל מחצית מהמוניות בקו 16. זאת, לטענתה, בשל כוונת המשיבה 3 להפעיל בעת הזו רק 10 מוניות מתוך 20 הרישיונות שקיימים לקו (להלן: הבקשה השנייה ). לאחר קבלת תשובות מטעם המשיבים דחה בית המשפט את הבקשה השנייה. בית המשפט ציין כי לדברי המשיבה 3 עיכוב בהפעלת הקו על ידה יגרום לה לנזקים ממשיים. משכך, נוכח נימוקי ההחלטה הקודמת, כמו גם נוכח העובדה שהמבקשת ידעה זמן רב כי יהא עליה להפסיק את פעילותה – נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת באופן שיצדיק השהיית הפעלת הקו על ידי המשיבה 3.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, המופנית להחלטות בית המשפט בשתי הבקשות שהגישה המבקשת. לצד הבקשה הגישה המבקשת גם בקשה לצו ביניים שיאפשר לה להפעיל 10 מתוך 20 המוניות בקו 16. בעיקרם של דברים, חוזרת המבקשת על טענותיה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים. לטענת המבקשת משמעות דחיית בקשתה היא סיום פעילותה, תוך גרימת נזק בלתי הפיך מאחר שלטענתה היא "לא תשרוד כתאגיד ובירור העתירה עשוי להיות תיאורטי בלבד" (סעיף 19 לבקשה). כן חזרה המבקשת על טענתה כי העתירה לא הוגשה בשיהוי וזאת מאחר שלא ידעה על המגעים שהתקיימו בין המשיבים 2-1 לבין המשיבה 3, ואשר הובילו לטענתה להכרזה על זכיית המשיבה 3 ולהקלות שניתנו לה, כנטען, בהפעלת הקו. עוד טוענת המבקשת כי בהחלטתו בבקשה השנייה לא התייחס בית המשפט לבקשה החלופית שהעלתה – שלפיה תינתן לה האפשרות להפעיל מחצית מהמוניות בקו 16. לבסוף, טוענת המבקשת, כי מהחלטות המותב ניתן ללמוד כי הוא "נעול בדעתו".

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כמתחייב בבקשה למתן צו ביניים, בית המשפט לעניינים מינהליים איזן בין סיכויי העתירה לבין מאזן הנוחות (בר"ם 5490/19 מוניות הדרים בילו קווי שירות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה , פסקה 4 (20.8.2019)). איני סבור כי המבקשת הצביעה על טעמים להתערב באיזון שערך בית המשפט לעניינים מינהליים. אף מבלי לקבוע מסמרות בסיכויי הערעור, הרי שגם בבקשה שלפניי לא הבהירה המבקשת מדוע לשיטתה הנזק שיגרם לה, ככל שלימים תתקבל עתירתה, הוא בלתי הפיך ולא בר פיצוי (ראו והשוו, מני רבים: בר"ם 289/20 אורהייטק

GIS בע"מ נ' מועצה מקומית בסמת טבעון (13.1.2020); בר"ם 6078/18 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד המשפטים – ועדת המכרזים המשרדית לענייני רכישות , פסקה 4 (20.8.2018)). זאת, בפרט בשים לב למועדים הקרובים שקבע בית המשפט לעניינים מינהליים להגשת תגובות לעתירה. למעשה, טענת המבקשת בכל הנוגע למאזן הנוחות מוקדה בכך שהימנעות ממתן הסעד הזמני עלולה להוביל לקריסתה. טענה זו, נטענה בעלמא וכפי שציין בית המשפט לעניינים מינהליים, היא מוקשית בשים לב לכך שמזה למעלה משנתיים יודעת המבקשת כי תאלץ להפסיק את הפעלת הקו. אשר לטענה שנוגעת לסעד החלופי שהתבקש בבקשה השנייה, אכן החלטת בית המשפט לא דנה במפורש בסעד זה. עם זאת, בדחיית הבקשה בית המשפט שב והפנה לנימוקים שהובאו בהחלטתו הראשונה, ואף אני איני סבור כי בקשתה החלופית של המבקשת משפיעה באופן ממשי על האיזון שנערך בהחלטה (בין היתר גם בשים לב לאמור בתשובת המשיבים 2-1 מיום 29.10.2020). לבסוף, טענת המבקשת שלפיה החלטות המותב מגלות כי דעתו "נעולה" – אין בקשה זו האכסניה המתאימה לבירורה ומובן שאיני מביע כל עמדה לגופם של דברים בהקשר זה.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.