בר"מ 7598-23 בר"מ 7598-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 27.7.2023 (עמ"ן 41718-11-22, סגנית הנשיא א' כהן). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטותיה של ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית רמת גן (להלן: ועדת הערר או הוועדה) מהימים 18.10.2022, 7.2.2023 ו-19.2.2023 (ערר 102/19).

2.מקורו של ההליך שבפני במחלוקת שהתגלעה באשר לחיובי הארנונה של המבקשת בנכס שבאחזקתה – אולם האירועים "הדר סיטי טאואר" בעיר רמת גן (להלן: האולם או אולם האירועים). במקביל להפעלת אולם האירועים, המבקשת גם מספקת שירותי מזון והסעדה (קייטרינג) למוסדות ואירועים שונים, שלשמם היא מפעילה מטבח תעשייתי בעיר פתח תקווה. לפי הנטען, המבקשת עושה שימוש גם במטבח הצמוד לאולם האירועים לצורך זה (להלן: המטבח), בעיקר כדי להפחית את העומס המוטל על המטבח בפתח תקווה.

3.המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לסיווגו של הנכס כולו כ"בנייני משרדים שירותים ומסחר", ובאופן ספציפי לסיווגו של המטבח הצמוד לאולם ככזה. יצוין כי עד להוצאת השומה שבמחלוקת, בחודש פברואר 2019, הנכס סווג בחלקו כ"בנייני משרדים שירותים ומסחר" ובחלקו כ"בנייני תעשייה". המבקשת סבורה כי יש להותיר את סיווגו ללא השינוי שנעשה. בנוסף, הצדדים חלוקים בשאלה של גודל הנכס, בהתייחס להכללתם של שטחים מסוימים בו.

4.ביום 30.5.2019 הגישה המבקשת השגה על השומה, ובה טענה כי יש לסווג את המטבח בנכס בסיווג "תעשייה" בשים לב לכך שהוא משמש לצורך פעילותה כחברת קייטרינג המספקת שירותי הסעדה לגורמים שונים. המבקשת ציינה אמנם, כי חלק מתוצרי המטבח משמשים גם לפעילות אולם האירועים, אך טענה כי אין בכך כדי לשנות מאופיו התעשייתי. כן נטען כי יש לסווג את אולם האירועים עצמו בסיווג "בנין" המצוי בגן אירועים. לבסוף, טענה המבקשת כנגד הכללתם של שטחים מסוימים בשטח שבגינו חויבה.

5.מנהל הארנונה של עיריית רמת גן, הוא המשיב (להלן: מנהל הארנונה), דחה את ההשגה ביום 22.7.2019. מנהל הארנונה קבע כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי השימוש במטבח הוא תעשייתי ולא נעשה עבור האולם עצמו.

6.המבקשת הגישה ערר על ההחלטה האמורה, וזה נדחה על-ידי ועדת הערר ביום 18.10.2022. ועדת הערר קבעה כי המבקשת לא הוכיחה את טענותיה, וכי על אף שניתנו לה מספר הזדמנויות לכך, נמנעה מהצגת מלוא המסמכים התומכים בעמדתה. לגופם של דברים, קבעה הוועדה כי המטבח הוא, לכל היותר, בגדר "מטבח מילואים" ביחס למטבח הגדול בפתח תקווה, וכי מרבית הכנת המזון בו נעשית עבור אולם האירועים הצמוד לו.

7.המבקשת ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בערעורה היא טענה כי מנהל הארנונה טעה בנתונים ולמעשה נפח הפעילות ה"תעשייתית" של המטבח גדול מכפי שהוצג לוועדת הערר. עוד טענה המבקשת כי קביעת הוועדה לפיה ישנם מסמכים אשר לא סופקו למשיבה אינה נכונה. לבסוף, טענה המבקשת כי ועדת הערר לא התייחסה לסוגיית גודלו של הנכס וגריעת שטחים ממנו וכן לסוגיית סיווגו של אולם האירועים. מנגד, המשיבה סמכה ידיה, בעיקרו של דבר, על החלטתה של ועדת הערר.

8.ביום 29.1.2023 הורה בית המשפט המחוזי על השבת התיק לוועדת הערר, על מנת שתכריע בשני הנושאים שלא הוכרעו בהחלטתה.

9.ביום 7.2.2023 קיבלה ועדת הערר החלטה נוספת שדחתה את כלל טענותיה של המבקשת בסוגיות הנוספות שעמדו לדיון, למעט בכל הנוגע לתא השטח הכולל גרמי מדרגות ומעליות. ועדת הערר קבעה כי המשיב לא ערך ביחס לאותו תא שטח בדיקה של ממש, ולכן יש לגרוע אותו משטחו של הנכס החייב בארנונה. ביום 13.2.2023 המבקשת הגישה בקשה להשלמת ההחלטה או להבהרתה, ובה טענה כי ועדת הערר לא התייחסה לתא השטח הנוסף. בהחלטתה מיום 19.2.2023 דחתה הוועדה את הבקשה וקבעה כי החלטתה המשלימה התייחסה לתא השטח הנוסף וראתה בו כחלק מהנכס.

10.בשלב זה הצדדים שבו להתדיין בבית המשפט המחוזי. ביום 27.7.2023 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בית המשפט המחוזי הדגיש כי המחלוקת בין הצדדים נסבה על סוגיה עובדתית המסורה להכרעתה של ועדת הערר, וכי ערכאת הערעור תמעט להתערב בה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מחלוקת שהמשיב היה רשאי לשנות את סיווג הנכס, וכי הוא הרים את הנטל הראשוני להראות כי השימוש במטבח אינו תעשייתי אלא עסקי-מסחרי. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בשלב זה עבר הנטל חזרה למבקשת להראות שלא כך הוא – אך היא לא עמדה בו. בית המשפט המחוזי סבר עוד כי הכרעתה של הוועדה לפיה המטבח הוא חלק אינטגרלי ובעל זיקה ישירה לנכס היא נכונה. בעניין סיווג הנכס כולו, קבע בית המשפט המחוזי כי גם במקרה זה לא הצליחה המבקשת להראות מדוע הסיווג של "בנייני משרדים שירותים ומסחר" אינו מתאים. לבסוף, בסוגיית גודל הנכס, קבע בית המשפט המחוזי כי קביעותיה של ועדת הערר בעניין הן עובדתיות ולא נמצאה כל טענה של המבקשת המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור בהן.

11.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת בקשתה, חוזרת המבקשת על מרבית הטענות שאותן העלתה בערכאות קודמות, תוך שהיא מבהירה ומחדדת, לשיטתה, חלק מהעובדות בסוגיות שעל הפרק. בתוך כך טוענת המבקשת, למעשה, כי מכיוון שבעבר סווג המטבח בסיווג "תעשייה" – על הסיווג להיוותר על כנו גם כעת. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הסיווג הקרוב ביותר בצו הארנונה לאולם אירועים הוא "גן אירועים", ולא "בנייני משרדים שירותים ומסחר", וכי בית המשפט המחוזי לא דק פורתא ביחס לחלק מטענותיה העובדתיות בכל הנוגע לקביעת גודלו של הנכס.

12.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובתה של המשיבה. זאת, בשים לב לאמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הדן בערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית, בשאלות שהן עובדתיות ויישומיות באופיין (ראו: בר"ם 2323/22 איסתא נכסים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו, פסקה 9 (27.4.2022); בר"ם 688/23 קניון העיר תל אביב בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו, פסקה 9 (5.2.2023)). הבקשה דנן אינה מעלה כל שאלה עקרונית או חשש לעיוות דין, והיא נסבה כל כולה על ממצאים עובדתיים ויישומו של הדין על עניינה הפרטני של המבקשת. טענותיה של המבקשת נדונו ונבחנו לגופן על-ידי הערכאות הקודמות, ולא מצאתי כי נפל פגם בהכרעותיהן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. לפיכך, לא מצאתי שהבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ויש לדחותה בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 והחלתה בהליך זה מכוח תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

13.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.