בר"מ 7604/19 סלאחאלדין מוחמד פדול אחמד נ. משרד הפנים - רשות האוכלוסין , ה

1.

המבקש אזרח סודן יוצא חבל דרפור, נכנס לישראל בשנת 2012. לפי המתואר בבקשה, בשנת 2015 לערך החל לסבול מכאבים ברגליים עד כי לא יכול היה לעבוד, ובתוך כך נדרש לעבור ניתוח בשנת 2016. לדברי המבקש הוא מתקשה להתנייד, ורק לאחרונה החל ללכת ללא קביים, אולם בהעדר שיקום – הוא צולע ומתקשה בעמידה למשך זמן. בשל כך אין באפשרותו לעבוד בעבודות הזמינות לאנשים במעמדו. המבקש הגיש בקשת מקלט ביום 5.3.2017, ובחודש אוגוסט 2018 – הגיש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין ; ו חוק הכניסה לישראל ) בטענה כי יש לקבל החלטה בבקשתו, וכי עד אז – יש לתת לו רישיון ישיבה בישראל מסוג א/5.

2.

בצד הערר הגיש המבקש בקשה לקבוע דיון דחוף בערר ובית הדין הורה על הגשת תגובת המשיב, משרד הפנים (להלן גם: המשרד ) , לבקשה זו תוך 7 ימים. תגובה כאמור לא הוגשה, ובהחלטה מיום 26.8.2018, הורה בית הדין לקבוע דיון בערר, וזה נקבע לחודש ינואר 2019. ביום 6.11.2018 הגיש המשרד בקשה למחיקת הערר בנימוק כי שר הפנים הורה להתחיל לבחון את בקשות המקלט של אזרחי סודן יוצאי חבל דרפור. בהחלטה מיום 8.1.2019 הורה בית הדין על ביטול הדיון שנקבע בערר, והמבקש הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה, שבה עמד על הדחיפות בערר, וביקש כי קודם לדיון בו יינתן לו צו ביניים שיורה על מתן רישיון מסוג ב/1. באותה בקשה טען המבקש כי הגם שהרישיון האמור לא יקנה לו זכאות לביטוח בריאות ממלכתי, יש בו כדי לקדמו. דיון כאמור התקיים בסופו של דבר ביום 4.2.2019 ובו בין היתר הודיע בא כוח המבקש כי יגיש בקשה מעודכנת לצו ביניים שבה יעתור לקבלת רישיון מסוג א/5, וזו אכן הוגשה למחרת. לאחר שהוגשו תגובת המשיב ותשובת המבקש לתגובה זו הורה בית הדין כי המשיב יעדכן בתוך 30 ימים אם התקבלה החלטה בבקשת המקלט של המבקש. בהודעת עדכון מיום 13.3.2019 (שהוגשה בשלושה עררים ובהם ערר המבקש) ציין המשיב כי עדיין אין צפי להכרעה בבקשת המבקש (בין היתר) וביקש לעדכן את בית הדין פעם נוספת בתום תקופה של שלושה חודשים.

3.

ביום 16.4.2019 קבע בית הדין לעררים, בהחלטה זהה שניתנה בכל העררים שהוגשו לאותו מותב בעניין מבקשי מקלט מדרפור אשר בקשותיהם טרם הוכרעו, כי נוכח צו על-תנאי שניתן בעתירות בבג"ץ 4630/17 ובג"ץ 7552/17 (להלן: העתירות ) , ומפאת עיקרון כיבוד הערכאות יוקפאו ההליכים בערר עד להודעת המשיב בעתירות אלו והחלטת בית משפט זה בסוגיה. עוד צוין "אשר לבקשה למתן רישיון שהייה מסוג ב/1, ככל וזו הוגשה, איני מוצא כי בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשה בהתחשב בכך שהסעד המבוקש לא נועד לשימור המצב הקיים, כי אם לשינויו, ולא הוברר כי מתקיימות נסיבות המצדיקות סעד מעין זה". המבקש הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה אחרונה זו, וביום 30.4.2019 זו התקבלה חלקית (לאחר שלא הוגשה תגובה מצד המשיב). בית הדין לעררים קבע כי העיכוב בהכרעה בבקשת המקלט של המבקש מעורר קשיים ניכרים, ובנסיבות המקרה הייחודיות, יש לתת לו רישיון מסוג ב/1 עד להכרעה בערר. עוד צוין כי לא נמצא להיעתר לבקשת המבקש לקבל רישיון מסוג א/5 נוכח אפשרותו של האחרון להגיש בקשה למעמד מטעמים הומניטריים ועל רקע המורכבות הכללית במתן סעד זה. ביולי 2019, לאחר שהוגשה הודעת עדכון מצד המשיב, ובה נמסר כי שר הפנים החליט להפסיק את הבדיקה הפרטנית של בקשות המקלט של יוצאי דרפור, הגיש המבקש תגובה ובקשה למתן פסק דין בערר. לחלופין התבקש בית הדין לעיין מחדש בבקשה למתן רישיון א/5 כסעד ביניים. בהחלטה מיום 19.8.2019 דחה בית הדין את הבקשה האמורה, ובה צוין כי בהמשך להחלטותיו מיום 16.4.2019 ומיום 30.4.2019 ונוכח העתירות התלויות והעומדות לפני בית משפט זה, אין מקום להיעתר לבקשת המבקש בשלב זה.

4.

בקשת רשות לערער שהגיש המבקש על החלטה אחרונה זו נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת ע' אבמן-מולר ). נקבע כי המבקש עתר לקבל סעד זמני המשנה את המצב הקיים בעניינו, בטענות זהות לסוגיה שעומדת להכרעתו של בית משפט זה. צוין כי בהחלטה מיום 30.4.2019 הוענק למבקש רישיון ב/1 ובכך ניתן משקל למצבו הרפואי; וכי ההחלטה מיום 19.8.2019 שלא לשנות את סוג הרישיון אינה מצדיקה התערבות, גם אם עמדת המשיב שונתה וכעת שוב הוקפא הטיפול בבקשות המקלט (זאת בהינתן שאותה סוגיה מונחת לפתחו של בית משפט זה כאמור).

5.

מכאן הבקשה שלפניי שבה נטען כי הפתרון האמיתי למצבו של המבקש, הוא במתן רישיון מסוג א/5 ולכן – משמצא בית הדין להעניק סעד זמני בדמות צו עשה בעניינו – לא היה מקום לתת לו רישיון ברמה נמוכה יותר, שלא מאפשר מענה לצרכיו הרפואיים (בהקשר זה טוען המבקש כי אף נציגי המשיב הודו כי בהינתן מדיניות המשיב שלא לאכוף את איסור העבודה על מבקשי מקלט בעלי רישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל אין הבדל משמעותי בין החזקת רישיון אחרון זה לבין זכאות לרישיון ב/1). לטענת המבקש, בית הדין הכיר מחד גיסא בנסיבות החריגות של מצבו, ומאידך גיסא לא נימק את החלטתו לתת סעד מופחת מזה שהתבקש, אשר אין בו כדי לתת מענה לצרכיו של המבקש. בפרט נטען כי המבקש סובל ממגבלות פיזיות וכאבים כרוניים, וכי מצבו הרפואי הנוכחי לא מאפשר לו לעבוד בסוג העבודות הזמינות דרך כלל לאוכלוסיית מבקשי המקלט; וכי הטיפול שיהיה זמין לו באמצעות מתן רישיון א/5 יאפשר את שיקומו, ואת חזרתו בהמשך למעגל העבודה. לטענת המבקש, מתעוררת בעניינו מצוקה קיצונית המטה את מאזן הנוחות לטובתו. המבקש טוען כי יש לתת משקל לשינוי בעמדת המשיב, העולה מהודעת העדכון שנמסרה בעתירות, שלפיו הוחלט להקפיא שוב את הטיפול בבקשות המקלט עד להודעה חדשה. לפיכך, ההשתהות הממושכת של המשיב בקבלת הכרעה בבקשת המקלט מקימה, כך הטענה, שינוי נסיבות המצדיק את מתן הסעד שהתבקש. במיוחד כך נטען, כאשר אין כל צפי לשינוי המדיניות.

6.

התבקשה תשובת המשיב. לטענתו אין מקום לתת רשות לערער במקרה דנן ב"גלגול שלישי", ובפרט כאשר עסקינן בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים. המשיב טוען כי אין מקום לתת למבקש סעד ביניים שהוא "צו עשה", ובדרך זו להעניק לו את סעד הזהה לסעד העיקרי שהתבקש בערר. לטענת המשיב, המבקש הגיש את בקשת המקלט רק בחלוף 5 שנים מכניסתו לישראל, וכי חרף הנסיבות הרפואיות החריגות הנטענות על ידו, הוא לא פנה בבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים. לעמדת המשיב בהינתן האפשרות של המבקש להביא את עניינו להכרעה באפיק אחרון זה, ובהינתן המעמד הזמני שניתן למבקש בהחלטה שיפוטית – הרי ששיקולי מאזן הנוחות בעניינו נוטים לדחיית הבקשה למתן צו ביניים.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. בבקשה שלפניי עותר המבקש לשנות את החלטת בית הדין להיעתר חלקית לבקשתו למתן סעד ביניים, שבמסגרתה ניתן לו רישיון מסוג ב/1 (ואת החלטת בית המשפט המחוזי, שדחתה בקשת רשות לערער על החלטת בית הדין). כפי שהבהירה השופטת ד' ברק-ארז בהחלטה מהעת האחרונה, העניין המתעורר בהליך שלפנינו נבדל מזה שהובא לפני בית משפט זה בבר"ם 4331/19 אדם נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה (28.7.2019) (להלן : עניין אדם ) בכך שההחלטה הנתקפת בגדרו היא החלטה על מתן סעד זמני בערכאה הדיונית, בטרם התקבלה הכרעה בהליך העיקרי לפני בית הדין (בר"ם 8558/19 מוחמד נ' שר הפנים , פסקה 12 (10.2.2020) (להלן : עניין

מוחמד ) ). במקרה דנן, בית הדין אמנם החליט – נכון לשלב זה – להקפיא את הדיון בערר נוכח העתירות שהוגשו לבית משפט זה, ושיקול זה יכול להשפיע על מאזן הנוחות כך שייטה לטובת המבקש אף בבקשה למתן סעד ביניים (ראו שם, פסקה 13). ברם, שיקול זה הוא נדבך אחד בהערכת השיקולים המנחים בבחינתן של בקשות למתן צווי ביניים: מאזן הנוחות וסיכויי ההליך. אשר לסיכויי ההליך, כפי שציינתי בעניין אדם , הסוגיות שהועלו על ידי המבקש בעררו (שנדונו גם בערעורים מינהליים שלגבי חלקם הוגשו גם בקשות רשות לערער לבית משפט זה) אכן ראויות לבחינה, ואלו צפויות להתברר בגדרי הדיון בהתנגדות לצו על-תנאי שהוצא בעתירות (שם, פסקה 8). בצד האמור, במישור מאזן הנוחות, הוא אבן הבוחן המרכזית בבקשות מעין אלו, לא מצאתי ליתן רשות ערעור בהתייחס לטענה כי עניינו של המבקש בא בגדרי המקרים המיוחדים המצדיקים מתן רישיון מסוג א/5 כסעד ביניים בשלב הנוכחי, הגם שאיני מקל ראש בבעיות הרפואיות המתוארות בבקשה.

בצד האמור, רשמתי לפניי את דברי המשיב שלפיהם המבקש רשאי לפנות בבקשה מתאימה למעמד מטעמים הומניטריים, ככל שימצא לנכון נוכח מצבו הרפואי הנטען, וכי זו תיבחן בהתאם לשיקול הדעת המסור למשרד בעניין (סעיף 43 לתשובה). המבקש רשאי לשוב ולפנות לבית הדין לעררים בבקשה לחידוש הדיון בערר לאחר ההכרעה בבקשה אחרונה זו ואף לחדש את בקשתו למתן צו ביניים, מבלי שיש באמור משום נקיטת עמדה לגופם של דברים. עוד יובהר כי אין באמור בהחלטתי זו כדי לנקוט כל עמדה ביחס לסעד העיקרי שהתבקש בערר על ידי המבקש (עניין מוחמד , פסקה 13).

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.