פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
7616/13
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
היוואט קידנה
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע מיום
24.10.2013 בעת"מ 33708-08-13 שניתנה על ידי כבוד השופט א' ביתן
בשם המבקשת:
עו"ד תומר ורשה;
עו"ד שירה רצון
בשם המשיב:
עו"ד רן רוזנברג
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע מיום 24.10.2013 (עת"מ 33708-08-13, השופט א' ביתן ).
2.
המבקשת נכנסה לישראל דרך גבול מצרים ביום 7.4.2012. בסמוך לאחר מכן נעצרה על-ידי כוחות צה"ל והועברה למשמורת, שבה היא נמצאת מאותה עת ואילך. עם מעצרה טענה המבקשת כי היא אזרחית אריתריאה, וכך היא טוענת אף היום. לעומת זאת, המשיב גורס כי המבקשת היא אזרחית אתיופיה, ומפנה לכך שבמסגרת הראיונות אשר נערכו לה לא הצליחה המבקשת לענות על שאלות בסיסיות ביותר הנוגעות לאריתריאה.
3.
בהמשך לכך, ביום 20.2.2013 הוצא למבקשת צו גירוש מכוח החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: החוק למניעת הסתננות ). ביום 21.8.2013 הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט קמא במסגרתה היא תקפה את החלטת המשיב שלא לזהותה כאזרחית אריתריאה, את צו הגירוש שהוצאה נגדה מכוח החוק למניעת הסתננות ואת החלטת המשיב שלא לשחררה ממשמורת. כמו כן, עתרה המבקשת למתן צו ביניים שיורה על שחרורה עד להכרעה בעתירתה.
4.
ביני לביני ניתן פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 7146/12 אדם נ' הכנסת (16.9.2013) בנושא אי-חוקתיות מעצרם של אנשים שהושמו במשמורת לפי סעיף 30א לחוק למניעת ההסתננות. בהמשך לכך, הוצאו כנגד המבקשת צווי הרחקה ומשמורת חדשים, מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, בטענה כי המבקשת אינה משתפת פעולה עם הרשויות בכל הנוגע לבירור זהותה והסדרת הרחקתה מישראל.
5.
בהחלטתו מיום 24.10.2013 קבע בית המשפט קמא כי העתירה המקורית שאותה הגישה המבקשת "אינה מתאימה עוד", לנוכח השינוי שחל במצב המשפטי וההחלטות החדשות שהתקבלו בעניינה. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי אם מעוניינת המבקשת לתקוף החלטות אלה עליה לעשות זאת במסגרת עתירה חדשה. כן קבע בית המשפט קמא כי אין מקום להורות על שחרורה של המבקשת ממשמורת במסגרת צו ביניים. המבקשת הגישה לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה. ביום 14.11.2013 הוסיפה המבקשת ועדכנה כי בית המשפט קמא דחה את בקשתה לתקן את העתירה המקורית על מנת להתאימה להחלטות החדשות שהתקבלו בעניינה. אגב כך ציינה המבקשת כי היא מתכננת להגיש "עתירה חדשה ונפרדת" כנגד החלטותיו החדשות של המשיב, אך במקביל לכך עמדה על כך שעל בית משפט זה יורה לשחררה עד להכרעה בעתירתה החדשה. המשיב, מצידו, גורס כי דין הבקשה להידחות.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, על נספחיהן, באתי לכלל מסקנה כי דינה להימחק. כיוון שהעתירה הראשית אשר הגישה המבקשת לבית המשפט קמא נמחקה למעשה ובשלב זה היא מתעתדת להגיש עתירה חדשה תחתיה, איני מוצאת מקום להידרש כעת לדיון בבקשתה לצו ביניים, בטרם נידונה העתירה החדשה לגופה (ראו והשוו: בר"ם 5798/07
וואנג נ' שר הפנים , בפסקה 5 (12.7.2007)). אין צורך לומר כי איני מביעה כל עמדה בנוגע לטענותיה של המבקשת בהתייחס להחלטותיו המשיב. ניתן להניח כי בית המשפט קמא ייחס משקל לתקופה הארוכה שבה נמצאת המבקשת במשמורת בעת שיקבע את מועד הדיון בעתירתה החדשה, ככל שתוגש, הכול כמובן בהתאם ליומנו.
7.
סוף דבר: הבקשה נמחקת ללא צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב בכסלו תשע"ד (25.11.2013).
ש ו פ ט ת