בר"מ 7622/03 חברת חי גל מהנדסים וקבלנים בעמ נ. משרד הבינוי והשיכון - מחוז

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט י' עדיאל ), אשר דחה את הבקשה לצו ביניים למניעת התקשרות בין המשיבים 1 ו-2 לצורך ביצוע העבודות נשוא מכרז לעבודות תשתית ביקנעם-עילית, ולחלופין להקפאת אותה התקשרות.

המבקשת הגישה הצעה במכרז שהיתה נמוכה מהצעת המשיבה 2 ב-3.8% מהמחיר הכולל, שהם כ-100,000 ₪. אף על-פי-כן נדחתה הצעתה במכרז על ידי ועדת המכרזים, שהחליטה למסור את ביצוע העבודה למשיבה 2, עקב "הנסיון הרע" שהיה למשיב 1 בעבודה עם המבקשת.

טענותיה של המבקשת לפיהן, הנסיון האמור נגרם עקב נסיבות שאינן תלויות בה (מזג האויר ופיגור בתשלומי משרד השיכון), נבחנו בשני הליכים של "שימוע" שנערכו לה, אך נדחו על ידי ועדת המכרזים.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה לעכב את תוצאות המכרז בהחלטה מנומקת ומפורטת, לאחר שבחן את הבקשה על-פי אמות המידה המקובלות לענין מתן צו ביניים - סיכויי העתירה ו"מאזן הנוחות".

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטה האמורה. יכולתה של המבקשת לעמוד בלוח הזמנים לביצוע העבודות נבחנה הן על-פי הנסיון בתקופה שעד לפתיחת תיבת המכרזים והן על-פי עמידתה של המבקשת בלוח הזמנים בתקופה הסמוכה להכרעה בתוצאות המכרז. מבחינת יכולתה של המבקשת לעמוד בלוחות הזמנים הובאה בחשבון גם התקופה שהמבקשת חידשה את פעילותה לשם שיקום מצבה הכלכלי. על אף זאת, לא שוכנעה ועדת המכרזים כי יש ביכולתה של המבקשת לעמוד בלוח הזמנים שנקבע לביצוע העבודות נשוא המכרז. כמו כן, לא היתה ועדת המכרזים משוכנעת באיתנותה הפיננסית של המבקשת.

בבקשתה חזרה המבקשת על הטענות שהעלתה בפני בית המשפט קמא וחזרה וטענה בין היתר, שועדת המכרזים לא נהגה בה באותה מידה שנהגה במשיבה 2, אשר ביחס אליה לא נבדקו כראוי הפיגורים בביצוע העבודות והועדה אף לא נדרשה לאיתנותה הפיננסית.

לא מצאתי כי יש בטענות המבקשת כדי להצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא. נוכח הקשיים שנתגלעו בעבר ביחס לביצוע העבודות בידי המבקשת, נראה על פני הדברים כי רשאית היתה ועדת המכרזים להגיע למסקנות אליהן הגיעה, לאחר בחינת ההצעות. זאת ועוד, צדק בית המשפט קמא בקבעו כי החשש מפני עיכוב בביצוע עבודות התשתית עלול לפגוע קשה בביצוע הפרויקט כולו, הן בעבודות יתר הקבלנים והן באכלוס יחידות הדיור האמורות להיבנות במקום.

בנסיבות אלה, השקלול של סיכויי העתירה ו"מאזן הנוחות" אכן מטה את הכף לטובת המשיבים ולדחיית הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.