בר"מ 7647/20 צמח לוי נ. מנהל ארנונה בעירית חיפה

1.

המבקש ורעייתו הם הבעלים של חברת נופר מאור נ.מ בע"מ, היא המבקשת 2 (להלן: החברה ) . ביום 15.5.2011 התקשר המבקש בשם החברה (שהייתה אותה עת חברה בייסוד) בהסכם מכר לרכישת נכס בחיפה (להלן: הסכם המכר או ההסכם ו הנכס ) . על פי ההסכם, החזקה בנכס תועבר לידי המבקש, בכפוף לתשלום מלוא התמורה עד למועד המסירה, ביום 31.12.2012 (להלן: מועד המסירה ; סעיף 5.2.4 להסכם המכר). כבר עתה יצוין כי נוכח חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים להסכם המכר מלוא התמורה הועברה לידי המוכרים, כעולה מהחומרים שלפניי, ביום 1.1.2016, ובמעמד זה צוין כי "החזקה בנכס נמסרת בזאת לקונה" (סעיף 2 לפרוטוקול מסירת הנכס). ביני לביני, כבר ביום 11.2.2013 נשלחה לעיריית חיפה הודעה בדבר מועד המסירה של הנכס לפי ההסכם, ובהתאם, המבקש נרשם כמחזיק בנכס מיום 1.1.2013. נוכח מצבו הירוד של הנכס קיבל המבקש פטור מתשלום ארנונה למשך שלוש שנים בהתאם להוראת סעיף 330(1) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה ). לפי הוראת סעיף 330, בחלוף שלוש שנות פטור, הושתו על המבקש מתחילת שנת 2016 תשלומי ארנונה מופחתים, ו הודעות בגין דרישת תשלום ארנונה נשלחו למבקש עד לשנת 2018 (להלן: דרישות התשלום ) .

ביום 5.8.2018 פנה המבקש בהשגה למשיב (יוער כי פניית המבקש הופנתה תחילה אל גוֹבֵה המס באגף לאכיפת הגבייה והתייחסה לשנות מס שקדמו לשנת 2018; להלן: ההשגה ) , בטענה שהתוודע לדרישות התשלום אך מספר ימים קודם להגשת ההשגה; כי החזקה בנכס עברה לידיו ביום 1.1.2016; וכי יש לראות בחברה כמחזיקה בנכס – ולא במבקש וברעייתו – אף שהנכס רשום על שמם. ביום 16.9.2018 דחה המשיב את ההשגה על הסף מן הטעם שחלף המועד להגשת השגות (בהתאם לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר )) ושומת הארנונה הפכה חלוטה. משכך, צוין, לא ניתן לבחון בשלב זה טענה בדבר שינוי מועד המסירה, משלא הועברה למשיב כל פנייה הנוגעת לכך בסמוך למועד שינוי זהות המחזיקים בנכס (להלן: תשובת המשיב להשגה ) .

2.

על החלטה זו הגיש המבקש ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית חיפה (להלן: ועדת הערר או הוועדה ). ביום 16.6.2019 דחתה הוועדה את הערר על הסף מחמת שיהוי. הוועדה קבעה כי חלף מניין הימים להגשת השגה בהתאם להוראות חוק הערר וכי דרישות התשלום הפכו חלוטות. הוועדה דחתה את גרסת המבקש שלפיה נודע לו על דרישות התשלום אך מספר ימים עובר להגשת ההשגה. זאת מאחר שהיא אינה מתיישבת, בין היתר, עם שורת ההודעות שנשלחו הן לנכס, הן למקום מגוריו של המבקש בין השנים 2018-2016, ועם הודעתו של המבקש משנת 2016 לגורמים בעירייה כי בכוונתו לשפץ את הנכס ולפיכך בכוונתו לבקש פטור מתשלום ארנונה בגינו. אשר לטענת המבקש כי שגה המשיב בקביעת מועד העברת החזקה בנכס, ציינה הוועדה כי לא הוגשה למשיב כל הודעה מטעמו של המבקש שלפיה אין הוא המחזיק בנכס או שהסכם המכר לא השתכלל; וכי אין זה מתפקידה של העירייה לנהל מעקבים באשר למחזיקים בכל אחד מהנכסים המצויים בתחום שיפוטה.

3.

המבקש ערער על החלטה זו. ביום 21.9.2020 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופטת א' וינשטיין ) את הערעור. בית המשפט לא מצא בסיס להתערבות בהחלטת הוועדה במקרה דנן וקבע כי נוכח הממצאים שהוצגו לפניו – כמו גם לפני הוועדה – מתחייבת המסקנה כי החלטת הוועדה היא סבירה, מנומקת ומתבקשת וכי אין לקבל את טענת המבקש שלפיה נודע לו על דרישות התשלום אך מספר ימים טרם הגשת ההשגה. בית המשפט קבע כי אין בסיס לטענת המבקש שלפיה נגרם לו עיוות דין חמור שכן בדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים לפני הוועדה נקבע כי זו תדון תחילה בטענות המקדמיות הנוגעות לדחיית הערר על הסף; וממילא הוועדה אף התייחסה לטענות המבקש לגופן בגדרי החלטתה. עוד נקבע כי המקרה דנן אינו מצדיק בחינה אקטיבית של הרשות המינהלית בדבר זהות המחזיק בנכס וכי הנטל היה על המבקש לפנות למשיב לשינוי זהות המחזיק. עוד דחה בית המשפט את טענת המבקש בנוגע לכך שהחברה היא המחזיקה בנכס נוכח הקביעה כי אין לכך תיעוד, לא בהסכם המכר; לא במרשם המקרקעין; ואף המבקש לא עדכן בכך את המשיב. נוכח כל האמור לעיל מצא בית המשפט כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. עיקר טענותיו של המבקש מכוונות למועד העברת החזקה בנכס. המבקש מציין כי הסכם המכר נוקב בתאריך המסירה 31.12.2012 ואילו ברישומי המשיב נקבע התאריך 1.1.2013. כנטען, לשינוי זה משמעות גדולה בעניינו של המבקש, וזאת מאחר שביום 1.1.2013 נכנס לתוקפו תיקון פקודת העיריות (מס' 131), התשע"ב-2012 (להלן: התיקון ) . במסגרת התיקון שונתה הוראת סעיף 330 לפקודה, שעד לתיקונה הורתה כי מחזיקי בניינים שנהרסו או ניזוקו במידה שאי אפשר לשבת בהם יקבלו פטור מתשלום ארנונה, ללא הגבלת זמן. לאחר התיקון, שונו הוראות הפטור (ראו ההוראות בסעיף 330 בנוסחו היום). המבקש טוען כי בנסיבות אלו היה על המשיב להחיל עליו את הוראת סעיף 330 בנוסחה הקודם, ומשכך חיובי ארנונה הושתו עליו שלא כדין. בנוסף, טוען המבקש, בין השאר, כי התנהלות המשיב היא בלתי סבירה משנסמך על הסכם המכר מבלי שווידא את הסכמת המבקש לשינוי המחזיקים; משלא דרש את חתימת המבקש בטופס "הודעה על שינוי דיירים/מחזיקים" במועד שינוי המחזיקים; ומשלא פנה למבקש עד לשנת 2016. המבקש טוען כי מכל מקום הסכם המכר השתכלל רק עם מועד העברת מלוא התמורה קרי, ביום 1.1.2016 ואין לראות במועד המסירה הקבוע בהסכם המכר את המועד לשינוי זהות המחזיקים בנכס.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בשאלות יישומיות באופיין תינת ן במשורה במקרים שבהם מעלה הבקשה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (בר"ם 7460/19 עזיזה תרבות ואוכל בע"מ נ' עיריית ירושלים , פסקה 5 (26.12.2019); בר"ם 1295/12 נורקייט בע"מ נ' עיריית פתח תקווה , פסקאות 7-6 (12.3.2012)) . לא מצאתי כי המקרה דנן בא בקהלי המקרים האמורים. תחילה, בכל הנוגע לטענת המבקש שנוגעת לאופן החלת סעיף 330 ולהוראות התיקון – לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן טענה זו מקימה עילה למתן רשות לערער. זאת, בראש ובראשונה בשל כך שהטענה לא הועלתה לפני ועדת הערר או לפני בית המשפט לעניינים מינהליים – וזאת על אף שהתיקון, הוראת המעבר שקבועה בו ונפקותם בכל הנוגע לחיוב המבקש בארנונה הועלו כבר בתשובת המשיב להשגה. לצד זאת, אציין שממילא טענה זו נוגעת ליישומו של סעיף 330 בנסיבות הספציפיות של המקרה דנן, והיא נטענה מבלי להתייחס לכל האמור בהוראת המעבר הקבועה בתיקון (ראו סיפת סעיף 3(א) לתיקון). יתר טענות המבקש מופנות למעשה לקביעות ועדת הערר ובית המשפט המחוזי בנוגע למועד העברת החזקה בנכס ובנוגע לכך שהשגת המבקש הוגשה באיחור. טענות אלו הן "ערעוריות" במהותן, וכפי שנקבע לא אחת, אין בטענות שכאלו כדי להקים עילה לבירור נוסף לפני בית משפט זה (בר"ם 4882/20 אבו סיף נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב , פסקה 5 (23.8.2020); בר"ם 911/19 מ.ל.א. הנגב יזמות והשקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית באר שבע , פסקה 6 (19.9.2019)).

הבקשה נדחית אפוא, משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.