בר"מ 7680/16 סמינר אפעל נ. עיריית רמת גן

1.

המבקשים מנהלים ומפעילים את המוסד סמינר אפעל (להלן: הסמינר ). בין הצדדים ניטשת מחלוקת ביחס לתעריף הארנונה שעל המבקשים לשלם עבור השנים 2012-2009 בגין שטחים בהיקף כולל של 13,924 מ"ר הצמודים לסמינר ומשמשים לחניית רכבים (להלן: הנכס ). המחלוקת נוגעת לפרשנותו של צו הארנונה של העיריה לשנת 2012 (להלן: צו הארנונה ) , שזה נוסחו כפי שהובא בהחלטת ועדת הערר (שתפורט להלן):

"משטחי חניה – על אף האמור בכל מקום, משטחי חניה בנכסים שלא למגורים, אשר אינם משמשים לחניה זמנית ומתחלפת לציבור תמורת תשלום, יחויבו בשטח של 25 מ"ר עבור כל משטח חניה – 27.78 ש"ח".

בעוד שהמשיבים דורשים מהמבקשים תשלום ארנונה בעבור הנכס בגובה 27.78 ש"ח למ"ר, המבקשים סבורים כי לפי צו הארנונה התעריף עבור משטחי חניה – ובכלל זה הנכס דכאן – הוא 27.78 ש"ח בע בור 25 מ"ר (כלומר, 1.11 ש"ח למ"ר).

2.

ערר שהגישו המבקשים בעניין זה לוועדת הערר לענייני ארנונה שליד עיריית רמת גן (להלן: ועדת הערר ) נדחה. נקבע כי על אף הפגמים בניסוח הצו, פרשנות המשיבים היא הפרשנות הסבירה היחידה, בין היתר בשל כך שברובם המכריע של הנכסים המוגדרים בצו הארנונה נעשה החישוב לפי מ"ר. על כן על המבקשים לשלם למשיבים ארנונה בגין הנכס לפי תחשיב של 27.78 ש"ח למ"ר. ערעור המבקשים על החלטת ועדת הערר לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' שיצר ) נדחה אף הוא. בית המשפט קבע כי מסקנתו מבוססת, בין היתר, על לשון צו הארנונה בשלמותו, כמו גם על הטבלה המסכמת שבצו הארנונה אשר בה מופיע מפורשות כי החיוב של 27.78 ש"ח הוא למ"ר.

3.

בבקשה שלפניי טוענים המבקשים כי פסיקת בית משפט קמא אינה עולה בקנה אחד עם לשון צו הארנונה, והפרשנות הראויה שיש להעניק לו היא שהסכום הנדרש בתשלום עבור הנכס הוא 27.78 ש"ח עבור 25 מ"ר. עוד נטען כי המשיבים נוהגים בחוסר שוויון כלפי נישומים שונים שעניינם דומה לעניינם של המבקשים. המשיבים סומכים ידיהם על קביעות ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מינהליים אשר דחו את הפרשנות שעליה הצביעו המבקשים, וכמו כן דוחים את טענות המבקשים כי המשיבים נוקטים במדיניות מפלה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, על בקשת רשות לערער "בגלגול שלישי" על החלטת בית משפט לעניינים מינהליים הדן בהחלטת ועדת ערר לענייני ארנונה בעניינים בעלי אופי יישומי חלה אמת מידה מצמצמת. רשות כאמור תינתן כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים להליך או אם נמצא כי למבקש ייגרם עיוות דין (בר"ם 1515/16 מנהל הארנונה בעיריית חיפה נ' ברוק , פסקה 5 (25.5.2016)); בר "ם 2481/16 אמרי דעת ע"ר נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים , פסקה 4 (5.5.2016)). נדרש כי הבקשה תעורר שאלה החורגת מאופן סיווגו של הנכס הספציפי (בר"ם 1295/12 נורקייט בע"מ נ' עיריית פתח תקווה , פסקה 7 (12.3.2012)), ובעיקרו של דבר אין מקום למתן רשות לערער לבית משפט זה בכל שאלה פרשנית הנוגעת לצו ארנונה ספציפי (בר"ם 6518/11 מרכז לוינסקי נ' עיריית ת"א יפו , פסקה 6 (26.3.2012)).

הבקשה שלפניי אינה באה בגדרה של אמת המידה האמורה. אכן, נוסח צו הארנונה אינו מן המשופרים, ודומה שראוי שהמשיבים יפעלו לתקנו. יחד עם זאת, טענותיהם הפרשניות של המבקשים נדונו והוכרעו בהחלטת ועדת הערר כמו גם בפסק הדין של בית משפט קמא, ולא מצאתי הצדקה לבררן פעם נוספת בערכאה זו ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.