בר"מ 7691/08 תאופיק זכי חינאווי נ. מדינת ישראל-מנהל מקרקעי ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא השופט י' זפט) לדחות בקשה לצו ביניים שהגישו המבקשים במסגרת עתירתם. עם בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני.

2.

מדובר בעתירה שעניינה מכרז לחכירת מגרש למגורים הסמוך למגרשם של המבקשים. המבקשים טוענים כי המשיב – מנהל מקרקעי ישראל – חתם על בקשתם להיתר בניה במגרשם באופן שאיפשר להם לבנות כדין עד ל-"קו 0". כעת במכרז שפרסם המשיב נמסר כי גם במגרש הסמוך ניתן יהיה לבנות עד "קו 0" באופן הפוגע לטענת המבקשים בזכויותיהם. על כן נתבקש בעתירה סעד של ביטול המכרז ולחלופין תיקונו. צו הביניים שהתבקש היה למנוע הכרזה על זוכה במכרז.

3.

הטענה המרכזית של המבקשים היא כי העובדה שהמשיב חתם בזמנו על בקשתם להיתר בניה היא בעלת משמעות לגבי זכויות ואפשרויות הבנייה במגרש השכן. לטענתם, בכך שהמשיב חתם על הבקשה להיתר ויתר המשיב על האפשרות לבנות במגרש השכן גם כן עד לקו 0. המבקשים הוסיפו וטענו כי הכללת ביתם הבנוי כדין בגדר "מפגע" במצגי המכרז היא מטעה באופן בוטה ומהותי ובעלת השלכות שליליות קשות המצדיקות את ביטול המכרז או את תיקונו. לבסוף טענו המבקשים נגד מצגים נוספים שבמכרז המהווים לגישתם הטעיה ואינם עומדים בדרישות הדין.

4.

המשיב התנגד בבית משפט קמא למתן צו ביניים. לטענתו למבקשים מעולם לא הובטח במפורש או במשתמע כי קווי הבניה במגרש השכן יותאמו לבנייה במגרשם שלהם. לטענתו, המבקשים בנו עד קו 0 ומושתקים כעת מלטעון נגד בנייה דומה במגרש השכן. המשיב מציין כי הוא חתם על בקשת המבקשים להיתר בניה מאחר שהיא תאמה את התכנית החלה המאפשרת בנייה עד קו 0 אך אין בחתימתו כדי ליצור מגבלות על המגרש השכן שלפי התכנית ניתן לבנות גם בו עד לקו 0. המשיב הוסיף כי לו בחתימתו על הבקשה להיתר בנייה הייתה טמונה התחייבות כפי שגורסים המבקשים היה מתבקש כי הדבר יגובה בתכתובות ובמסמכים וכמובן שאלו אינם קיימים. כן טוען המשיב כי טענות המבקשים בדבר המשמעות שיש לייחס לחתימתו על בקשת המבקשים להיתר הבניה מבוססות על הגיון שהוא לאו-הגיון וכי המשיב אינו משנה בחתימתו על בקשות להיתרי בנייה את התכניות החלות.

5.

בית משפט לענינים מינהליים דחה כאמור את הבקשה לצו ביניים ועל כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה שהוגשה לבית משפט קמא וביתר המסמכים שצורפו לבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. מוכנה אני להניח כי השימוש בביטוי "מפגעים" המופיע במכרז אינו מדוייק ואולם, כפי שקבע בית משפט קמא, במכרז נקבע מפורשות כי "באם תהיה סתירה בין נתוני המכרז לבין נתוני התכניות, תקבענה הוראות התכניות" ולכן בעניין זה נראה לכאורה כי לא ייפגעו זכויות המבקשים, ככל שהבניה שביצעו אכן נעשתה כדין. מכל מקום, כידוע, אבן הבוחן העיקרית בבקשה למתן צו ביניים היא בשיקולי מאזן הנוחות ומקובלת עליי ככלל עמדת בית המשפט כי "פגיעה אפשרית בשימוש שעושים המבקשים בבית המגורים צפויה, אם בכלל, רק לאחר מתן היתר בניה והשלמת עבודות הבניה [במגרש נשוא המכרז – מ"נ]". חששם הגדול של המבקשים, על פי הנטען בבקשת רשות הערעור, הוא בכניסת צדדי ג' "למעגל הסכסוך, תוך שצדדי ג' כאלה מוטעים על ידי המשיב הטעיה חמורה בעובדות המכרז" וכן כי הזוכה הפוטנציאלי יסתמך על אותם מצגים מטעים. ואולם, עניין זה אינו מצדיק מתן צו ביניים. חזקה על המשיב כי יביא את דבר קיומם של ההליכים בפני המציעים במכרז כך שטענות המבקשים בדבר זכויותיהם ובדבר הפגמים במכרז יהיו בפני המציעים – וכל הסכמה שתושג בין אותם מציעים למשיב תהיה ממילא כפופה לתוצאות ההליך המשפטי. מכל מקום כאמור השלב עד לקבלת היתר ולתחילת בניה עוד רחוק.

6.

אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית וממילא נדחית הבקשה לסעד זמני. משלא נתבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות. המזכירות תעביר העתק מהחלטתי זו לפרקליטות המדינה כדי שהמשיב יוכל לדאוג לפרסם את דבר קיומם של ההליכים למציעים במכרז, אם טרם נעשה הדבר.