בר"מ 7733/15 יוסי וייס נ. עיריית תל אביב

1.

עניינה של הבקשה שלפניי בדחיית בקשת המבקש להארכת מועד להגשת עתירה מינהלית בעניין תוצאות מכרז שבו השתתף לביצוע אחזקה ושיקום של שטחים מגוננים שפרסמה עיריית תל אביב-יפו, היא המשיבה 1 (להלן: המכרז ; העירייה ). כעולה מהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, המכרז נושא הבקשה פורסם בחודש מרץ 2015 ותוצאותיו פורסמו למשתתפים ביום 18.6.2015. המבקש – שהצעתו לא נמנתה על ההצעות הזוכות במכרז – פנה ביום 21.6.2015 לעירייה בבקשה לעיין במסמכי המכרז ובהצעות הזוכות; וביום 28.6.2015 אפשרה לו העירייה לעיין במסמכים האמורים. ביום 2.7.2015 פנה המבקש במכתב לעירייה שבו העלה טענות בדבר פגמים שנפלו לכאורה במכרז. פנייתו של המבקש לא נענתה בכתב, אך הודע לו טלפונית ביום 6.9.2015 שאף אם תתקבלנה כל טענותיו בגין המכרז, הצעתו עדיין לא תזכה. ביום 24.9.2015, ומשלא נענתה פנייתו בכתב, הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מינהלית.

2.

בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה ד"ר ק' ורדי ) דחה ביום 1.11.2015 את הבקשה, זאת משנקבע כי נפל שיהוי בהגשתה. נקבע כי במקרה דנן התקיים הן שיהוי סובייקטיבי – מהטעם שכבר ביום 2.7.2015 (כשהעלה המבקש את השגותיו בנוגע למכרז לפני העירייה) היה בידי המבקש "את הדרוש לתקיפת החלטת וועדת המכרזים של העירייה"; הן שיהוי אובייקטיבי – מהטעם שבמשך הזמן שחלף מאז פרסום תוצאות המכרז התקשרו הזוכים (הם המשיבים 7-2; להלן: המשיבים ) בחוזים עם העירייה והחלו בביצוע העבודות נושא המכרז. עוד נקבע כי לא נפל פגם בהחלטת העירייה בנוגע לתוצאות המכרז במידה המצדיקה חריגה מכללי השיהוי. בית המשפט ציין בנוסף כי אין בכוחה של פניית המבקש לעירייה בבקשה לבחון את תוצאות המכרז – אף שהעירייה לא השיבה לבקשה זו בכתב – כדי לעצור את "מרוץ המועדים" לעניין השיהוי.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. טענתו העיקרית של המבקש היא כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי התקיים שיהוי בהגשת הבקשה להארכת המועד, זאת משלא התקיימו – כך המבקש – יסודותיו של השיהוי. נטען – בפן הסובייקטיבי – כי המבקש הסתמך על הבטחתה של העירייה כי היא תברר את טענותיו בדבר המכרז ומכאן שלא נפל שיהוי כאשר פנה לבית משפט קמא בבקשה להארכת המועד בחודש ספטמבר 2015. אשר לפן האובייקטיבי נטען כי הגשת עתירה מינהלית התוקפת את תוצאות המכרז לא תגרום נזק למי מהמשיבים, זאת משמדובר במכרז למתן שירות, אשר לפי הלכות שיצאו מלפני בית משפט זה אין מניעה להפקיע את הזכייה בו אף לאחר שהחל מתן השירות.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה מצאתי כי דינה להידחות לפי אמות המידה המקובלות. בית משפט קמא בחן את יסודות השיהוי וקבע כי במקרה דנן התקיים שיהוי סובייקטיבי מצד המבקש שלא פנה בזמן לערכאות כדי להשיג על תוצאות המכרז, או למצער כדי להאריך את המועד להגשת השגה מעין זו; וכי מתקיים שיהוי אובייקטיבי היות וביצוע העבודות נושא המכרז כבר החל על ידי המשיבים תוך נשיאה מצדם בהוצאות כספיות. טענות המבקש נוגעות לקביעותיו של בית המשפט קמא בשאלת השיהוי בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, והן אינן מגלות עילה להתערבות בית משפט זה.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.