בר"מ 7747/12 נאות דורית בע"מ נ. המועצה המקומית טובא-זנגרייה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (כב' השופט הבכיר ז' הווארי ) שבגדרה נדחתה בקשה למתן צו ארעי וצו ביניים לעיכוב הליכי מכרז שעניינו מתן שירותי פינוי אשפה במועצה המקומית טובא-זנגרייה (להלן: המועצה המקומית ) .

1.

המועצה המקומית פרסמה ביום 30.7.2012 מכרז פומבי מס' 5/2012 שעניינו מתן שירותי פינוי אשפה ביתית ופסולת מוצקה (להלן: המכרז ). למכרז הוגשו שתי הצעות בלבד – הצעתה של המבקשת והצעתה של חברת אלון הובלות (להלן: אלון ). ביום 29.8.2012 נערך למבקשת שימוע, שבמסגרתו העלתה ועדת המכרזים של המועצה המקומית טענות ביחס למחיר שננקב בהצעתה (39,600 ש"ח לחודש בתוספת מע"מ), ולפער בין הצעה זו לבין הצעות מחיר קודמות מטעם המבקשת. חברי ועדת המכרזים העלו חשד בפני נציג המבקשת כי מדובר בהצעות תכסיסניות, שנובעות מתיאום בין הקבלנים. בהיעדר הסבר מניח את הדעת, המליצה ועדת המכרזים על פסילת המכרז ועריכת מכרז חדש ומתוקן. ביום 11.9.2012 אימצה המועצה המקומית את המלצת ועדת המכרזים, והחליטה על ביטול המכרז, ויציאה למכרז חדש. עוד באותו יום, נשלח מכתב למבקשת שבו נכתב כי הטעמים לביטול המכרז היו פערי המחירים בין ההצעה הנוכחית להצעות מהשנים שעברו; חשש לתיאום מחירים ותכסיסנות; חוסר יכולת תקציבית לקבל מי מההצעות שהוגשו נוכח המחירים הגבוהים שננקבו בהן; וכישלון המבקשת בהגנה על הצעתה במסגרת השימוע שנערך לה בנדון.

2.

המבקשת הגישה עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת המכוונת להחלטת המועצה המקומית לבטל את המכרז, ובצידה בקשה לצו ביניים. בגדר העתירה, מעלה המבקשת שורה של טענות – מהותיות ודיוניות – ביחס להחלטה בדבר ביטול המכרז. בין היתר, נטען כי ביטול המכרז פוגע באינטרס ההסתמכות שלה כמגישת ההצעה הזולה ביותר; כי לא ניתנה לה אפשרות לעיין במסמכי המכרז; כי לא נקבע במכרז מחיר מירבי; כי ההודעה בדבר ביטול המכרז לא נמסרה לה כדין; וכי ההחלטה בדבר ביטול המכרז לא נתמכה בחוות דעת משפטית מנומקת בכתב.

3.

בית המשפט דחה את הבקשה לצו ביניים, בקובעו כי סיכויי העתירה המינהלית להתקבל הם נמוכים וכי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת המועצה המקומית. אשר לסיכויי העתירה, צוין כי החלטת המועצה המקומית לבטל את המכרז היא סבירה על פני הדברים. בין היתר, צוין כי המועצה המקומית קיימה שימוע למבקשת לפי החלטתה; כי הצעתה של המבקשת הייתה גבוהה באופן מהותי מהמחיר שאותו נהגה המועצה לשלם בגין השירות המבוקש בעבר; וכי סעיף 7 למכרז כלל הוראה מפורשת שלפיה המועצה המקומית יכלה "שלא לקבל את ההצעה הנמוכה ביותר או כל הצעה אחרת".

אשר למאזן הנוחות, צוין כי עקב עיכוב הליכי המכרז, נדרשה המועצה המקומית להתקשר עם קבלן זמני, ולשלם לו סכומים גבוהים מהמקובל. נוכח מצבה הכספי הרעוע של המועצה המקומית, המנוהלת על-ידי ועדה קרואה, קיימת דחיפות לפרסם מכרז חדש ללא דיחוי. מנגד, הנזק שצפוי למבקשת אינו ניכר.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת חוזרת בבקשה על הטעמים העומדים בבסיס עתירתה וטוענת כי סיכוייה גבוהים להתקבל. נטען כי החלטת בית המשפט קמא התבססה על נתונים עובדתיים מוטעים וקביעות משפטיות שגויות. המבקשת מציינת כי יומיים לאחר החלטת בית המשפט קמא, יצאה המועצה המקומית במכרז חדש, הדומה בעיקרו למכרז שבוטל, ובו נקבע מחיר מקסימום של 37 אלף ש"ח לחודש.

5.

כידוע, על בית המשפט הדן בבקשה לצו ביניים לבחון שני שיקולים: סיכויי העתירה להתקבל ו"מאזן הנוחות" (בר"ם 8601/10 ק.מ.מ מפעלי מחזור בע"מ נ' עיריית תל אביב (לא פורסם, 20.12.2010)). ככלל, במסגרת הבחינה, ניתנת הבכורה לשיקולי "מאזן הנוחות" (ראו: בר"ם 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (לא פורסם, 9.8.2010)). בצד האמור, האיזון בין שני השיקולים נעשה במסגרת "מקבילית כוחות", שמשמעותה היא כי ככל שסיכויי העתירה גבוהים כך, ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך.

6.

דין הבקשה להידחות. מבלי שאידרש לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי העתירה, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה באופן המצדיק מתן צו ביניים. מדובר במכרז למתן שירותים, ולכן ממילא תיטה הכף לכיוון דחיית בקשה לצו ביניים. זאת, משום שגם אם יקודמו הליכי המכרז החדש, ואפילו יזכה בו קבלן אחר, לא תהיה כל מניעה ליתן למבקשים סעד אפקטיבי אם יזכו בעתירתם (השוו: בר"ם 2131/09 פורום שתיל בע"מ נ' עיריית לוד (לא פורסם, 9.3.2009)). בעניין אחרון זה אעיר כי הנחתי היא כי המועצה תודיע למשתתפים במכרז אודות קיומה של העתירה, ולכך שהליכי המכרז כפופים להכרעה בהליך זה. בצד האמור, המבקשת לא הניחה תשתית לנזק הצפוי לה כתוצאה מעריכת המכרז החדש, ובבקשה שלפניי אף התעלמה כליל משיקולי מאזן הנוחות.

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.