בר"מ 7760/19 מטרונה גליצנקו נ. שר הפנים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 4.11.2019 (עמ"ן 35365-05-19, השופט מ' כדורי ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים בירושלים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 4.4.2019 (ערר (י-ם) 1809-19, הדיין א' אזר ).

רקע עובדתי וההליכים הקודמים

2.

המבקשת, ילידת 1958, היא אזרחית אוקראינה, אשר נכנסה ויצאה מישראל מספר פעמים החל משנת 2015. כניסתה האחרונה לישראל הייתה ביום 20.8.2018, באשרת תייר מסוג ב/2, אשר הייתה בתוקף עד ליום 30.9.2018. מאז שוהה המבקשת בישראל ללא אשרה תקפה.

3.

ביסודה של הבקשה דנן עומדת החלטת המשיב לדחות על הסף את בקשתה של המבקשת מיום 8.10.2018 לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. בבקשה נטען כי המבקשת חוששת לשוב למדינתה מאחר שלגרסתה מחפשים אותה "אנשים מוזרים". המבקשת ציינה כי היא חוששת שמדובר באנשי "הממשל האוקראיני" או באנשי "העולם התחתון". הבקשה נדחתה ביום 10.10.2018 בנימוק שמדובר בבקשת סרק שאינה מעלה עילה של ממש למתן מעמד על רקע הומניטרי. ערר פנימי שהגישה המבקשת על ההחלטה נדחה ביום 17.1.2019 תוך שנקבע כי טענות המבקשת נטענו בעלמא וללא תימוכין, וכי "קיים חשש מעל ספק סביר" כי היא מנסה להשתקע בישראל באצטלה של מניעים הומניטריים.

4.

המבקשת הגישה ערר לבית הדין לעררים, שנדחה גם הוא. בית הדין לעררים ציין כי המבקשת לא הצהירה בכניסתה האחרונה לישראל כי בכוונתה להסדיר את מעמדה בשל סכנה לחייה במדינת מוצאה, על אף שבעת כניסתה ידעה שבכוונתה לעשות כן. בית הדין לעררים הוסיף כי העילה שעליה המבקשת מסתמכת היא סכנת חיים, תוך התייחסות לטענתה שחתנה נרצח, וקבע כי עילה זו, שלא כללה פירוט ולא גובתה במסמכים או ראיות חיצוניות, אינה מגלה "ולו עילה לכאורה" למתן מעמד מטעמים הומניטריים. בית הדין לעררים הורה אפוא למבקשת לעזוב את ישראל בתוך 14 יום ממועד מתן ההחלטה.

5.

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתו של בית הדין לעררים, וכן בקשה לעיכוב הליכי האכיפה עד להכרעה בערעור. ביום 27.5.2019 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב כאמור, תוך התנייתו בהפקדת ערובה בסך של 10,000 שקלים. בהמשך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור לגופו. בית המשפט המחוזי קבע כי המצע העובדתי שנפרש על-ידי המבקשת הוא דל ביותר, עמום וערטילאי, וכי תשתית כל כך דלה ומועטה איננה מספיקה לביסוס טעם הומניטרי. בית המשפט המחוזי הוסיף והדגיש קשיים בהתנהלותה הדיונית של המבקשת לאורך ההליך.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

6.

ביום 21.11.2019 הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפני, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בה. באותו היום הוריתי על מתן צו ארעי לפיו לא יינקטו הליכי אכיפה נגד המבקשת עד למתן החלטה אחרת.

7.

בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו שגיאות רבות, ומלינה נגד העובדה שעניינה לא נשקל באופן הולם על-ידי הגורם המקצועי הרלוונטי, אלא נדחה על הסף. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לכך שהמבקשת ציינה בערעורה ששכנתה באוקראינה יכולה להעיד באופן טלפוני על האירועים הנטענים, והדגישה כי בנסיבות האמורות, מטבע הדברים אין ביכולתה להביא עדים נוספים או להציג מסמכים.

לאור דברים אלו המבקשת סבורה כי יש להעניק לה מתן רשות ערעור, ולהורות על העברת עניינה לבחינה בפני הוועדה הבין-משרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד מטעמים הומניטריים (להלן: הוועדה הבין-משרדית או הוועדה ).

8.

בתגובתו מיום 30.12.2019 טוען המשיב כי על הבקשה להידחות על הסף בהינתן שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המשיב מבהיר כי הנוהל המסדיר את עבודתה של הוועדה הבין-משרדית (נוהל משרד הפנים מס' 5.2.0022, להלן: הנוהל ) מקנה סמכות לדחות על הסף בקשות למעמד מטעמים הומניטריים במקרים מסוימים, מבלי להעבירן לבחינה בפני הוועדה הבין-משרדית, כאשר מדובר בבקשה שאינה עומדת בקריטריונים הרלוונטיים (תוך הפניה לסעיפים ה.4 ו-ו.1 לנוהל). זאת, בהתחשב בכך שהוועדה פועלת תחת עומס כבד, כאשר טיפול בבקשות סרק מעכב את הטיפול בבקשות הראויות. עוד מציין המשיב כי בהתאם לאמור בעע"ם 2357/14 אסברוק נ' משרד הפנים (19.3.2015), על בקשה שמועברת לוועדה לבסס לפחות "סיכוי מסוים" לקבלתה. בהינתן האמור, המשיב מדגיש כי הבקשה איננה מעוררת שאלה עקרונית, ונטועה ביישום הדין הנוהג על נסיבותיה הפרטניות של המבקשת. נוסף על כך, המשיב טוען כי בדחיית הבקשה לא יהיה משום עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור, וזאת לאחר שעניינה של המבקשת נבחן על-ידי הגורמים המוסמכים לכך ועל-ידי שתי ערכאות.

9.

לגופו של עניין, המשיב שב ומדגיש כי המבקשת הגישה בקשה לאקונית ללא פירוט מספק, ולפיכך ההחלטה לדחותה על הסף הייתה סבירה בנסיבות העניין. המשיב סבור כי אף אם הייתה מתקבלת העדות האמורה מטעם המבקשת – לא יהיה בכך כדי להשלים את התמונה העובדתית החסרה לצורך ביסוס הטעם ההומניטרי למתן מעמד. מעבר לכך, המשיב מבהיר כי המבקשת לא הגישה בקשה לקבלת מקלט בישראל וכי ממילא אין מקום לדיון בטענות לסכנה במדינת המוצא שלה במסגרת בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

11.

הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצמצמות למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו למשל: בר"ם 8338/17 אסטגוי נ' משרד הפנים , פסקה 7 (19.11.2017); בר"ם 1184/18 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 16 (17.3.2019)), ויוער שהמבקשת עצמה אף לא טענה כי עניינה מעלה שאלה משפטית עקרונית. בעיקרו של דבר, המבקשת מעלה טענות ערעוריות-יישומיות באופיין, אשר נבחנו כבר על-ידי הערכאות המוסמכות. בנוסף, לא התרשמתי כי קיימות נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות את קבלת הבקשה.

12.

בשולי הדברים יוער כי ככלל המסגרת המתאימה יותר לבירור טענות שעניינן חשש לחיים במדינת המוצא היא בקשת מקלט, וכפי שציין המשיב, זו לא הוגשה במקרה דנן. דרכה של המבקשת פתוחה לפעול בהקשר זה, מבלי שאני נוקטת כל עמדה לגוף הדברים.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית. על מנת לאפשר למבקשת זמן התארגנות נאות, אני מורה כי יהיה עליה לעזוב את ישראל בתוך 45 ימים מיום מתן החלטה זו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.