פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
7853/15
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
לול זרזגי
נ ג ד
המשיבה:
משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 17.11.2015 ברע"ם
38653-11-15 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיאה
ק' ורדי
, ובקשה למתן צו ארעי
בשם המבקש:
עו"ד דפנה גלילי
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 17.11.2015 (רע"ם 38653-11-15, סגן הנשיאה ק' ורדי ), וכן בקשה למתן צו ארעי עד להחלטה בבקשה.
2.
המבקש הוא אזרח אריתריאה ששוהה בישראל מאז שנת 2010. ביום 29.10.2015, לאחר שנערך לו שימוע, הוצאה למבקש הוראת שהייה מכוח סעיף 32ד לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 המורה לו להתייצב במתקן השהייה "חולות" (להלן: המתקן ) ביום 18.11.2015, קרי – היום.
3.
ביום 12.11.2015 המבקש הגיש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 בתל אביב (להלן: בית הדין לעררים ) ובצדו הגיש בקשה למתן צו ביניים ולמתן צו ארעי. הבקשה לצו ארעי נדחתה על-ידי בית הדין לעררים בהחלטתו מיום 16.11.2015 (ערר 4395-15, הדיין ד' ברגמן ). ביום 17.11.2015 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה, בקבעו כי המבקש לא הצביע על נזקים מיוחדים שייגרמו מכניסתו למתקן ושאינם בני תיקון. בית המשפט המחוזי קבע בנוסף כי הטענות שהעלה המבקש אינן ייחודיות לו וכי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין לעררים, בייחוד משום שאין מדובר במצב בלתי הפיך שיסכל את בירור הערר.
הבקשה שבפני
4.
על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני, שבמסגרתה מעלה המבקש שתי טענות עיקריות. הטענה הראשונה נוגעת למכתב שהביא עמו המבקש לשימוע שנערך לו ושהוכן על-ידי בא כוחו. המשיבה סירבה לקבל את המכתב במסגרת השימוע אשר אליו הגיע המבקש לבדו. לטענת המבקש, בכך נפגעה זכות הטיעון והייצוג שלו ופגם זה יורד לשורשה של ההחלטה שהתקבלה בעניינו. הטענה השנייה נוגעת למקום עבודתו של המבקש. המבקש טוען כי למעסיקו ייגרם נזק אם הוא יישלח למתקן, וכי בעניינם של עובדים אחרים באותו מקום עבודה הוצאו צווי ביניים. על כן, כך טוען המבקש, יש להיענות לבקשתו כדי שלא יופלה לרעה ביחס לאחרים.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. הבקשה שבפני אינה עומדת באמות המידה שלפיהן בוחן בית משפט זה בקשות מסוגה (ראו, למשל: בר"ם
6698/15
וולדמארי נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 3 (19.10.2015); בר"ם 7489/15 נורדין נ' משרד הפנים רשות האוכלוסין והגירה , פסקה 4 (16.11.2015);
בר"ם 5893/15 KESTA
נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 8 (1.9.2015)). טענות המבקש נדחו על-ידי שתי ערכאות, אשר קבעו כי למבקש לא ייגרם נזק מיוחד בשל הכניסה למתקן (מעבר לנזק הכרוך בסנקציה זו, כשלעצמה) וכי טענותיו בהקשר זה הן טענות בעלות אופי כללי. אף לא מצאתי לנכון להתערב בקביעותיהן של הערכאות הקודמות ביחס לטענת המבקש לגבי הנזק שיגרם למעסיקו.
6.
לא אכחד כי על פני הדברים מצאתי לכאורה טעם מסוים בטענותיו של המבקש לעניין הפגיעה בזכות הטיעון במסגרת השימוע שנערך לו. שתי הערכאות הקודמות בחנו את המכתב האמור ואת הטענות שהועלו במסגרתו, וקבעו כי ממילא נכללו בו טענות זהות לטענות שהועלו במסגרת הערר והבקשות השונות שבצדו – טענות שנדחו על ידי בית הדין לעררים ועל ידי בית המשפט המחוזי לגופן. על אף האמור, אין בכך כדי לגרוע מן הקושי הכרוך באי-שמיעת הטענות במועדן. יש לקוות כי הלקחים יופקו מכך. שימוע צריך להיות שימוע ככל הלכתו וחוקתו, ולא כל שכן כאשר מדובר במי שכפופים לצעדים הכרוכים בהגבלת חירות. כך העיר גם בית המשפט המחוזי וכך ראוי שיהיה. בנסיבות העניין אין אני סבורה כי די בטענה זו כדי לקבל את הבקשה. בקשה זו הגיעה אל שולחני בשעות אחר הצהרים ובשלב זה כבר היה על המבקש להתייצב במתקן. משכך, דומה כי אין טעם במתן צו ארעי, בייחוד כאשר הטענות המהותיות שהעלה המבקש נדונו לגופן בשתי ערכאות – ונדחו. עם זאת, טענתו של המבקש תתברר במסגרת הערר, ואין אני מביעה כל עמדה ביחס לסיכוייה.
7.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משכך מתייתרת גם ההכרעה בבקשה לצו ארעי. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ו' בכסלו התשע"ו (18.11.2015).
ש ו פ ט ת