בר"מ 7896/18 אשרף אבו אלזלף נ. חסן אסד

1.

המשיבים 1–2 ביקשו מהמשיבה 3 היתר בנייה במקרקעין שגובלים בחלקה שבבעלות המבקש, שנסב על מבנה שהחלו להקים בלי היתר (להלן: ההיתר ) . המבקש הגיש עתירה מנהלית לאסור על המשיבה 3 לתת למשיבים 1–2 את ההיתר. לצד העתירה הגיש המבקש בקשה לצו ביניים האוסר על המשיבה 3 לתת את ההיתר עד להחלטה אחרת. בראשית ההליך ניתן צו ארעי כמבוקש. ביום 9.10.2008 התקיים דיון בבקשה לצו ביניים. בדיון ביקש המבקש להוסיף לעתירתו טענות שונות (להלן: הטענות הנוספות ) ולתקן את העתירה בהתאם. ביום 14.10.2018 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת ב' טאובר ) את הבקשה למתן צו ביניים וביטל את הצו הארעי. תחילה קבע בית המשפט כי אין מקום לתקן את העתירה ולהידרש לטענות הנוספות באופן בו הועלתה הבקשה. הוסף כי ככל שתוגש על ידי המבקש בקשה לתיקון העתירה, הנתמכת בתצהיר, ניתן יהיה לשקלה. לגופה של הבקשה למתן צו ביניים, מצא בית משפט קמא כי סיכויי העתירה אינם גבוהים דיים. בית המשפט הוסיף כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. צוין כי אם תימנע הכשרת הבנייה של המשיבים 1–2, ייגרם להם נזק העולה במידה ניכרת על הנזק שייגרם למבקש מאי מתן הצו, וממילא ניתן להרוס אחר כך את המבנה אם תתקבל העתירה. עוד נקבע כי המבקש הסתיר פרטים מבית המשפט, ולכן יש לדחות את בקשתו בשל העדר ניקיון כפיים. בית משפט קמא חייב את המבקש לשלם הוצאות למשיבים.

2.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקש השיג על דחיית הבקשה לצו ביניים ועל דחיית הבקשה לתקן את העתירה. לטענתו, לו היה נדרש בית המשפט לטענות הנוספות, הייתה עומדת לפניו תמונה מלאה של סיכויי קבלת העתירה ושל מאזן הנוחות בין הצדדים, והוא היה נותן את צו הביניים. לעניין צו הביניים טען המבקש כי סיכויי עתירתו טובים. המשיבים 1–2 בנו את המבנה בלי היתר, והוא גולש לדרך ציבורית. המבקש הוסיף כי דחיית הבקשה תביא לפגיעה בזכות הטיעון שלו משום שהמשיבה 3 לא התירה לו לטעון לפניה על ההיתר המבוקש. בשולי בקשתו עתר המבקש גם נגד חיובו בהוצאות למשיבה 3.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי דינה להידחות. אשר לראש הבקשה שעניינו תיקון העתירה, מדובר בהחלטת ביניים שאינה מנויה בסעיף 12(ב) לחוק בתי משפט

לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק ). לפי סעיף 12(ב)(3י) לחוק אפשר לבקש רשות לערער על החלטה בעניין תיקון כתב טענות בתובענה מנהלית, אולם המבקש הגיש עתירה מנהלית. על כן הוא אינו רשאי לבקש רשות לערער על החלטה זו. מכל מקום, כפי שציין בית משפט קמא, המבקש יוכל – אם יסבור כי יש עילה לכך – להגיש בקשה לתיקון עתירתו ולתמוך אותה בתצהיר, וזו תישקל לאחר קבלת עמדת המשיבים. גם ההחלטה על תשלום ההוצאות אינה מופיעה בסעיף 12(ב) לחוק, ואף עליה אי אפשר לבקש רשות לערער (ראו גם סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009). אשר לבקשה לצו ביניים, כידוע, יש לבחון אותה על יסוד סיכויי ההליך העיקרי ומאזן הנוחות, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות" ( בר"ם

6752/17 יפרח נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה בעיריית ת"א , פסקה 3 (31.8.2017) ). אף בלי להידרש לסיכויי הערעור מצאתי כי די בשיקולי מאזן הנוחות כדי לדחות את הבקשה דנן. כבית משפט קמא, אף אני סבור כי לא צפוי להיגרם למבקש נזק בלתי הפיך. לא תהיה מניעה ממתן סעד אפקטיבי בעתירה, אם יימצא כי קיימת עילה לכך, גם בלא שיינתן צו ביניים. אציין בנוסף כי המשיבה 3 הבהירה שתתנה את ההיתר בהתחייבות להרוס את חלק המבנה שגלש לדרך הציבורית.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.