בר"מ 7971/20 פלוני נ. משרד הפנים- רשות אוכולוסין והגירה

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 18.10.2020 (עמ"ן 54159-03-20, השופטת ע' זינגר ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית הדין לעררים הפועל לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) מיום 17.2.2020.

רקע והליכים קודמים

2.

ההליך דנן נסב על בקשתו של המבקש 1 (להלן: המבקש ), תושב האזור, לקבל מעמד בישראל מכוח הליך איחוד משפחות עם המבקשת 2 (להלן: המבקשת ), אשתו, שהיא תושבת קבע בישראל (להלן יחד: המבקשים ). השניים נשואים משנת 1996 ולהם שבעה ילדים, הם המבקשים 9-3, שכולם תושבי קבע בישראל. כבר עתה יצוין כי המבקש מחזיק כיום בהיתרי מת"ק מתחדשים שמכוחם הוא שוהה עם משפחתו בישראל. כן יצוין, כי שניים מילדיהם של המבקשים סובלים מבעיות בריאותיות.

3.

הבקשה לאיחוד משפחות בעניינו של המבקש הוגשה לראשונה ביום 2.5.2000, ולאורך השנים התנהלו לגביה הליכים רבים, שיתוארו כאן בקצרה בלבד. בתחילה, המשיב דחה את הבקשה ביום 10.9.2002 על רקע החלטת ממשלה מס' 1813 שעניינה "הטיפול בשוהים בלתי חוקיים ומדיניות איחוד משפחות בנוגע לתושבי רש"פ ולזרים ממוצא פלסטיני", שקבעה כי המשיב לא יטפל עוד בבקשות חדשות בעניין איחוד משפחות. מספר הליכים משפטיים שנקטו המבקשים כנגד החלטה זו הובילו בסופו של דבר לכך שביום 24.1.2006 הודיע המשיב למבקשים כי הבקשה לאיחוד משפחות אושרה, ובהתאם ניתן למבקש אישור שהייה בישראל (היתר מת"ק המוארך כאמור מעת לעת).

4.

בין לבין, נחקק כידוע חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, שעיגן את העקרונות שנקבעו בהחלטת ממשלה מס' 1813 בחקיקה ראשית (להלן: חוק הוראת השעה ).

5.

בשנת 2016 פורסמה באתר רשות האוכלוסין וההגירה הודעה לציבור בעניינם של מי שהגישו בקשה לאיחוד משפחות עד שנת 2003 וקיבלו היתר שהייה בישראל. בהודעה צוין כי במקרים אלה ניתן יהיה לבחון את שדרוג המעמד למעמד ארעי מסוג א/5, בכפוף לבדיקה פרטנית בדבר קיומו של תא משפחתי, מרכז חיים בישראל והיעדר מניעה פלילית וביטחונית. יצוין כי החלטה זו התקבלה על רקע העתירות שנדונו בבית משפט זה בעניינם של תושבי האזור השוהים בישראל מזה תקופה ארוכה אך שדרוג מעמדם הוקפא בשל חקיקת חוק הוראת השעה (בג"ץ 813/14 פלונים נ' שר הפנים (18.10.2017)).

6.

בהמשך לכך, המבקש פנה למשיב בבקשה לשדרוג מעמדו, אשר נדחתה ביום 12.2.2017. הליכים שנקטו המבקשים כנגד החלטה זו הובילו לדין ודברים נוסף בין הצדדים. בהמשך לכך, ביום 10.5.2018 המשיב ערך שימוע למבקשים לצורך בחינה מחודשת של בקשתם, ולאחר מכן הם הגישו התייחסות בכתב לשאלות שהועלו במהלך השימוע.

7.

ביום 17.7.2018 ניתנה החלטה עדכנית הדוחה את הבקשה לשדרוג מעמדו של המבקש. בהחלטה צוין, בין היתר, שקיימים נתונים המלמדים על כך שהמבקש עבר מדי בוקר, החל בשנת 2006 ועד לשנת 2015, במעבר קלנדיה לכיוון ישראל, ושהדבר עומד בסתירה לטענתו בדבר מגורים בבית חנינא שבירושלים לאורך השנים. עוד צוין, כי נתונים אלה אף סותרים את התשובות שמסר המבקש בשימוע, שבו ציין כי הוא עובד כחשמלאי רכב בואדי ג'וז בירושלים, ונוסע לשם מדי יום מביתו בבית חנינא. בהמשך, כך צוין, משעומת המבקש עם נתוני כניסתו לישראל דרך מעבר קלנדיה, שינה המבקש גרסה וטען כי עבר בו מאחר שלקח את ילדיו לבית הספר, הגם שאינו מורשה לנהוג בישראל והם שמסר קודם לכן כי אחד מבניו הוא שמסיע את יתר הילדים לבית הספר. כן צוין, כי עלו סתירות בשימוע בין גרסת המבקש לגרסת המבקשת, וכי המבקשת לא ידעה להסביר את הנתונים על מעברו של המבקש במעבר קלנדיה. עוד נקבע בהחלטה, כי היתר המת"ק שניתן למבקש מבוטל.

8.

המבקשים הגישו ערר פנימי על ההחלטה, ובו טענו כי למבקש היה מוסך בכפר ג'יב, ליד ביר נבאללה, וכי בסמוך למועד אישור הבקשה לאיחוד משפחות הוא פתח מוסך נוסף בואדי ג'וז, והעביר את ניהול המוסך בכפר ג'יב לאחיו. באותן שנים, כך נטען, "תמרן" המבקש בין שני המוסכים, עד לסגירת המוסך בכפר ג'יב בשנת 2015. עוד טען המבקש, כי הנתונים שבידי המשיב מלמדים רק על כניסותיו לירושלים, ולא על מועד היציאה ממנה, וכי תיעוד של זמני היציאה היה מלמד כי במקרים רבים יצא המבקש מירושלים בשעות הבוקר המוקדמות וחזר לאחר שביצע כמה סידורים.

9.

הערר הפנימי נדחה ביום 22.5.2019. בתמצית, ההחלטה בערר הפנימי התייחסה לכך שהטענות החדשות שהועלו בערר לא עולות בקנה אחד עם התשובות המפורשות שסיפק המבקש בשימוע, שבו כלל לא הזכיר את המוסך הנוסף בכפר ג'יב.

10.

המבקשים הגישו ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים, אשר קיבל את טענותיהם באופן חלקי בלבד. בית הדין לעררים קבע כי אין בהסברי המבקשים כדי להתגבר על עוצמת הראיות המינהליות המצטברת שבידי המשיב. בהקשר זה נדרש בית הדין לעררים הן להיעדרו של הסבר סביר לכניסות הכמעט יומיות בשעות הבוקר של המבקש לישראל, וכן להיעדרו של הסבר מניח את הדעת לחשבונות החשמל הנמוכים מאד ביחס לבית שבו מתגוררת לכאורה המשפחה בבית חנינא, אשר אינם תואמים חיים של משפחה בת תשע נפשות. ראיות אלה, קבע בית הדין לעררים, מובילות למסקנה כי במהלך השנים שלאחר המועד שבו קיבל המבקש לראשונה היתר מת"ק ועד למחצית הראשונה של שנת 2015, מרכז חייו של המבקש וכפי הנראה גם של יתר בני המשפחה לא היה בישראל, ולמצער לא התקיים רצף של קיום מרכז חיים בישראל בתקופה זו.

11.

לצד זאת נקבע, כי בכל הנוגע להחלטה לבטל את היתר המת"ק שניתן בעבר למבקש, לא הרים המשיב את הנטל הדרוש. לפיכך, קבע בית הדין לעררים כי על המשיב לזמן את המבקשים לשימוע שבו יוכלו להציג ראיות להוכחת קיומו של מרכז חיים בישראל ולאחר מכן לגבש החלטה חדשה בהתאם לנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לתושב קבע.

12.

המבקשים הגישו ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי עניינו של המבקש נבחן מספר פעמים באופן ענייני, וכי מעיון בחומר שהוצג עולה כי גרסתו הייתה "מתפתחת" בהתאם לקשיים שנמצאו בה. בית המשפט המחוזי סבר אף הוא כי המבקש לא הצליח לתת הסבר משכנע לחומר שהוצג בפניו בשימוע, והוסיף גם כי לא מצא פסול באופן ניהולו של השימוע, שבו המבקשים היו מלווים בייצוג משפטי. בית המשפט המחוזי ציין כי אין חולק שאם היה בנמצא גם תדפיס יציאות מישראל, ניתן היה לראות תמונה מלאה וברורה יותר. אולם, כך נקבע, מקום שבו הוצג דו"ח המעברים שכלל את נתוני הכניסות לישראל, המלמד על כניסות יומיומיות אליה במשך כתשע שנים – ניתן היה לצפות כי יינתנו לכך הסברים משכנעים, ומכאן שאין די בהיעדרם של נתונים בדבר יציאותיו של המבקש מישראל כדי להוביל לקבלת הערעור.

13.

בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם החלטת המשיב שדחתה את הבקשה לשדרוג המעמד לא כללה התייחסות לקושי בחשבונות החשמל כאחת העילות לדחיית הבקשה, אך הוסיף שהתייחסותו של בית הדין לעררים לעניין זה, כטעם תומך, לא פגעה במבקשים. זאת, בהתחשב בכך שהונח בפני בית הדין לעררים מלוא החומר שנאסף.

14.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי לא ניתן להקל ראש בנסיבות המשפחתיות האישיות של המבקשים, הכוללות "מצב רפואי חריג" של שניים מילדיהם. עם זאת, בית המשפט המחוזי סבר שהמקום הראוי לבחון טענות אלה הוא במסגרת בקשה למתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. בית המשפט המחוזי ציין כי בקשה כזו מטעם המבקשים נדחתה בשנת 2012, אך אין מניעה לשוב ולהגיש בקשה חדשה במסלול זה.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

15.

הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי עניינם מעורר מספר שאלות עקרוניות, וכן כי מוצדק לקבל את הבקשה לנוכח הפגיעה הקשה שתיגרם להם באם תידחה.

16.

המבקשים מעלים טענות רבות כנגד השימוע שנערך להם, ובהקשר זה מעלים גם טענות כלליות בעניין האופן שבו יש לנהל שימוע בענייני מעמד. בין היתר, נטען כי בניגוד לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הם לא היו מיוצגים במהלך השימוע, אלא לוו על-ידי פקידה ממשרד עורכי הדין המייצג אותם. כמו כן נטען כי המבקשים לא קיבלו את המידע בעניין נתוני הכניסות לישראל לפני השימוע אלא רק לאחריו, ואף זאת לאחר בקשות חוזרות בעניין. המבקשים אף מלינים על כך שההחלטה התבססה רק על נתוני הכניסה לישראל, מבלי שהוצגו נתוני היציאה שהיו יכולים לספק תמונה עובדתית ברורה יותר, וכן על כך שבהחלטתו של בית הדין לעררים הוזכר כטעם לדחיית הבקשה גם הנושא של חשבונות החשמל בבית המשפחה בבית חנינא – נושא שכלל לא הופיע בהחלטת המשיב שעליה נסב ההליך דנן.

17.

המבקשים מדגישים כי ההחלטה ניתנה לאחר למעלה מעשור שבו המשפחה חיה כדין בירושלים. לטענתם, חלוף הזמן יצר נזק ראייתי שאינו צריך להיזקף לחובתם. המבקשים מוסיפים כי ההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הקוראת לצמצם את פגיעתו של חוק הוראת השעה בזכויותיהם של מי שאין מניעה ביטחונית לשדרוג מעמדם.

18.

באשר להיבטים העובדתיים, המבקשים טוענים כי הפערים שעלו בין הנתונים שהוצגו למבקשים לבין התשובות שסופקו בשימוע נבעו מלחץ ומחוסר הבנה, בהתחשב בכך שהנתונים הוצגו להם במהלך השימוע לראשונה ובאופן שלא אפשר להם להתעמק בדבר. לצד זאת, נטען כי הגעה לשטחים, גם אם יומיומית, לצרכי סידורים, ביקורי משפחה ועסקים היא עניין שגרתי אצל רבים מתושבי מזרח ירושלים, בהתחשב בקרבה לאזור, ואין בכך בלבד כדי ללמד על כך שמרכז חייו של המבקש לא היה בירושלים.

19.

מנגד, לטענת המשיב הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", מאחר שהיא אינה מעוררת שאלה החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המבקשים. המשיב מוסיף כי כלל הטענות שהוצגו נסבות למעשה על עניינם הקונקרטי של המבקשים.

20.

לגוף הדברים טוען המשיב כי ההחלטה לדחות את הבקשה לשדרוג מעמדו של המבקש היא סבירה בנסיבות העניין ואין מקום להתערבות בה. המשיב חוזר בהקשר זה על מכלול הקשיים והסתירות שעלו בשימוע, ובפרט בכל הנוגע לדו"ח המעברים המלמד על כניסותיו התכופות של המבקש לישראל. באשר לטענות כנגד הליך השימוע, טוען המשיב כי דו"ח המעברים הוצג למבקשים ואף ניתנה להם הזדמנות לעיין בו ולהגיב לממצאיו. על אף זאת, כך צוין, המבקשים סיפקו תשובות סותרות בהתייחסותם לממצאים אלו. עוד צוין, כי ניתנה למבקשים האפשרות להשלים טענותיהם בכתב, ורק אז העלו גרסה חדשה בנוגע למוסך בכפר ג'יב, עניין שלא עלה על-ידי מי מהם בשימוע. המשיב מוסיף כי ממילא לא צורפו אסמכתאות לתמיכה בגרסתו המאוחרת של המבקש או לעיסוקיו הנטענים מחוץ לישראל.

21.

באשר לסוגיית חשבון החשמל, המשיב מציין כי אמנם הוא לא התייחס לכך

בהחלטתו לדחות את בקשת שדרוג המעמד של המבקש, אך כפי שקבע בית המשפט המחוזי – זכותם של המבקשים לא נפגעה בעניין זה.

22.

לבסוף, המשיב מוסיף כי הוא חידש את היתר המת"ק של המבקש, בהמשך להחלטתו של בית הדין לעררים, לאחר שבחינה נוספת של עניינו העלתה כי כיום מרכז חייו של המבקש הוא אכן בישראל, וכן בשים לב להבחנה בין ביטול מעמד קיים לבין שדרוג מעמד. כמו כן, ובהתייחס לטענות בעניין מצבם הרפואי של שניים מהילדים, מציין המשיב כי כפי שצוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בקשות בעניין זה צריכות להיות מוגשות לוועדה המקצועית הפועלת לפי סעיף 3א1 לחוק הוראת השעה, שבכוחה להמליץ למשיב על מתן מעמד מטעמים הומניטריים מיוחדים.

23.

המבקשים הגישו בקשה להגיב לתגובת המשיב, ולאחר שהתרתי להם לעשות כן, הם עשו כן ביום 22.6.2021. בתגובה חזרו המבקשים והדגישו את טענותיהם בעניין השימוע שנערך להם והעובדה שדו"ח המעברים כולל מידע חלקי בנוגע לכניסות לישראל בלבד. כמו כן הם טענו, כי אין מדובר בעניין פרטני, שכן עסקינן בחלק מהסוגיה המשפטית הכוללת של הליכי איחוד המשפחות המתמשכים. לבסוף, הם הוסיפו והתייחסו לראיות שהוצגו לאורך ההליך וכן לנסיבות האישיות המיוחדות של המשפחה.

דיון והכרעה

24.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לעומקן, ושקלתי את הדברים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. זאת, בהתחשב באמת המידה המצמצמת החלה על הבקשות מן הסוג דנן, שמקורן בהחלטה שניתנה על-ידי בית הדין לעררים, הוא הערכאה הייחודית והמקצועית בענייני כניסה לישראל, ישיבה בה ויציאה ממנה (ראו: בר"ם 4535/16 אחסין נ' שר הפנים , פסקאות 19-18 (2.11.2016) (להלן: עניין אחסין ); בר"ם 831/17 פלונית נ' משרד הפנים , פסקה 5 (10.7.2017)).

25.

בעיקרו של דבר, מצאתי כי הבקשה ממוקדת בהיבטים העובדתיים והקונקרטיים של המקרה דנן. החלטותיהן המפורטות והמנומקות של הערכאות הקודמות שדנו בתיק מלמדות כי טענותיהם של המבקשים נבחנו לעומקן, ובנסיבות אלה לא הוצגה עילה מספקת להתערבות ב"גלגול שלישי". בהקשר זה יודגש כי ההחלטה בעניינם של המבקשים התבססה על הראיות הקונקרטיות שהוצגו לגביהם, שהובילו למסקנה כי לא הוכח התנאי הרלוונטי של מרכז חיים בישראל. לא מצאתי כי לקביעה זו השלכות רוחב או היבטים משפטיים עקרוניים, כפי שטענו המבקשים.

26.

אכן, לתוצאה זו השלכות על חיי המשפחה של המבקשים, כמו כל החלטה בענייני מעמד. אולם, בכך בלבד אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כפי שכבר ציין בית משפט זה בעבר, מצב שבו אנשים נמצאים בישראל לאורך שנים כאשר אין כל טענה ביטחונית כנגדם אך מעמדם "רופף" כרוך בקושי מתמשך (ראו למשל: עע"ם 5447/12 בראדעיה נ' משרד הפנים , פסקה 23 (11.5.2014); עניין אחסין , בפסקה 23 וההפניות שם). אולם, זוהי סוגיה המונחת לפתחם של המחוקק ושל המשיב, האמון על יישום חוק הוראת השעה הלכה למעשה.

27.

לפני סיום יודגש, כפי שאף הובהר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וכן בתגובת המשיב, כי בפני המבקשים פתוחה הדרך להגשת בקשה חדשה המבוססת על טעמים הומניטריים הנוגעים בין היתר למצבם הרפואי של שניים מילדיהם של המבקשים, וזאת בהתאם לסעיף 3א1 לחוק הוראת השעה. חזקה על המשיב כי בקשה זו, ככל שתוגש, תיבחן על-ידו בלב פתוח ובנפש חפצה, תוך שיובאו בחשבון מכלול הנסיבות הרלוונטיות, ובהן מצבם העדכני של הילדים (בשים לב לכך שדחייתה של הבקשה הקודמת של המבקשים שהתבססה על טעמים הומניטריים נעשתה לפני כעשור).

28.

סוף דבר: הבקשה נדחית. במכלול הנסיבות, איני עושה צו להוצאות.