בר"מ 8009/17 פלוני נ. משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 14.9.2017 (עמ"ן 5412-07-17, השופט א' דראל ). פסק הדין דחה ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים ) בירושלים מיום 22.5.2017.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ), אזרחית סין, הייתה נשואה בעבר לאזרח ישראלי (להלן: בן הזוג ). בשנת 2009, זמן קצר לאחר נישואיהם בחו"ל, פנו השניים למשרד הפנים, הוא המשיב, בבקשה להעניק למבקשת מעמד בישראל בהתאם לנוהל 5.2.0008 הנושא את הכותרת "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי", וידוע גם כ"הליך המדורג". בהמשך אותה שנה נולד לשניים בן בישראל, הוא המבקש 2 (להלן: הקטין ). במסגרת ההליך המדורג ניתן למבקשת רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 למשך שנה. אולם, ההליך המדורג הופסק בשנת 2011 לבקשת בני הזוג, שהודיעו למשיב במכתב כי הם אינם מתגוררים בישראל אלא בסין. עם הפסקת ההליך המדורג ניתנה למבקשת אשרה מסוג ב/2 (אשרת תייר).

3.

ביום 14.8.2014 פנתה המבקשת אל המשיב בבקשה להאריך את אשרת התייר שבה החזיקה, ובהמשך לכך, ביום 26.1.2015, הגישה בקשה לקבלת מעמד קבע בישראל לוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית ). המבקשת ציינה בבקשות כי היא נפרדה מבן הזוג, כי היא נמצאת בישראל עם הקטין, וכי מתקיימת התדיינות בינה לבין בן הזוג בבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לחלוקת רכוש. לשיטתה, כמי שהייתה נשואה לישראלי וכיום היא אם לקטין שהוא אזרח ישראלי, ראוי להעניק לה מעמד קבע. תחילה, ניתנה למבקשת אשרה מסוג ב/2 למשך ששה חודשים שהוארכה מעת לעת. בהמשך לכך, ובחסות הליך שהתנהל בבית הדין לעררים שאין זה המקום להרחיב באשר לפרטיו, ניתנה למבקשת אשרת עבודה מסוג ב/1 עד שתוכרע בקשתה לקבלת מעמד קבע על-ידי הוועדה הבינמשרדית.

4.

בהמשך, נערך למבקשת ראיון בפני הוועדה הבינמשרדית, ולאחריו המליצה הוועדה למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: המנכ"ל ) להעניק למבקשת אשרה מסוג ב/1 למשך שנה, שבסיומה ייבחן המשך מעמדה בהתאם לנסיבות העדכניות. המנכ"ל אימץ המלצה זו. למען שלמות התמונה יצוין כבר כאן כי בהמשך ההליכים הוארכה פעם נוספת האשרה מסוג ב/1 שהוענקה למבקשת.

5.

המבקשים הגישו ערר לבית הדין לעררים על החלטתו של המנכ"ל, בטענה כי היה על הוועדה הבינמשרדית להעניק למבקשת מעמד קבע בישראל, ולא להסתפק בהענקת אשרה מסוג ב/1. ערר זה נדחה בהחלטה העומדת ביסוד בקשת רשות הערעור דנן. בעיקרם של דברים, בית הדין לעררים קבע כי מלכתחילה המבקשת לא עמדה באחד התנאים הקבועים בנוהל 5.2.0017 "נוהל הטיפול בהפסקת הליך מדורג לבן זוג זר של ישראלי" (להלן: נוהל הפסקת הליך ), להעברת עניינה לוועדה הבינמשרדית, כיוון שהיא לא עברה יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג. כמו כן, בית הדין לעררים קבע כי ההחלטה להעניק למבקשת אשרה מסוג ב/1 עומדת במתחם הסבירות, בשים לב לכך שאשרה זו מסדירה את מעמדה של המבקשת ומאפשרת לה לעבוד בישראל.

6.

המבקשים הגישו ערעור על החלטתו של בית הדין לעררים, והוא נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי. בפסק הדין קבע בית המשפט המחוזי כי לא קמה עילה להתערב בשיקול הדעת הרחב של הוועדה הבינמשרדית ושל המנכ"ל. בית המשפט המחוזי סמך ידיו על קביעותיו של בית הדין לעררים וציין אף הוא כי המעמד שניתן למבקשת מאפשר לה לעבוד ולהשתכר בישראל ואינו כרוך בפגיעה בעוצמה גבוהה בתא המשפחתי.

בקשת רשות הערעור

7.

הבקשה שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים טוענים כי ההחלטה להעניק למבקשת אשרת ב/1 בלבד מותירה אותה בחוסר ודאות ושוללת ממנה זכויות סוציאליות באופן שפוגע גם בקטין ומערער את יציבות התא המשפחתי. המבקשת טוענת עוד כי יש בבקשה חשיבות כללית כיוון שהיא משליכה על אימהות אחרות במצבה, אשר מרכז החיים שלהן ושל ילדיהן הוא בישראל. לגוף הדברים, המבקשים טוענים כי בהחלטה להעניק למבקשת אשרה מסוג ב/1 פעלו הוועדה הבינמשרדית והמנכ"ל בניגוד לעקרונות הקבועים בנוהל הפסקת הליך ותוך התעלמות מהעובדה שהמבקשת כבר אחזה באשרה זו מכוח החלטה קודמת. כמו כן, נטען כי ההחלטה שלא לשדרג את מעמדה של המבקשת לרישיון קבע אינה מנומקת ואינה סבירה.

8.

ביום 14.12.2017 הוריתי למשיב להגיש תגובה לבקשה. בתשובתו מיום 22.2.2018 טוען המשיב כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהיותה "גלגול שלישי" של עניינה של המבקשת, שכבר נבחן בבית הדין לעררים ובבית המשפט המחוזי. המשיב מוסיף וטוען כי דין הבקשה להידחות גם לגופה, בהינתן העובדה שהמבקשת לא עמדה באחד מארבעת התנאים הקבועים בנוהל הפסקת הליך לצורך העברת הדיון לוועדה הבינמשרדית, כמתואר בהחלטתו של בית הדין לעררים. המשיב מוסיף כי האשרה שקיבלה המבקשת מאפשרת לה להמשיך לקיים את התא המשפחתי ולעבוד בישראל, וזהו טעם נוסף שלא להתערב בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

10.

הבקשה אינה עומדת באמת המידה המצמצמת שחלה על בקשות רשות ערעור בגלגול שלישי כאשר הערכאה הראשונה היא בית הדין לעררים (ראו למשל: בר"ם 8338/17 אסטגוי נ' משרד הפנים , פסקה 7 (19.11.2017)) . חרף ניסיונותיה של המבקשת לשוות לטענותיה נופך עקרוני-כללי, הבקשה שהגישה אינה מעוררת שאלה כללית החורגת מעניינה האישי. למעשה, הבקשה נטועה עמוק בנסיבות הקונקרטיות שתוארו לעיל, ובכללן העובדה שהמבקשת פנתה בעצמה למשיב בשנת 2011 בבקשה להפסיק את ההליך המדורג בעניינה. בהתחשב בכך, כמו גם בעובדה שלמבקשת הוקנה מעמד המאפשר לה לשהות כדין ולעבוד בישראל בעת הזו, אינני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות בגלגול שלישי. ראוי להבהיר, כי אין בכך כדי לנקוט כל עמדה ביחס לבקשות עתידיות לשדרוג מעמדה של המבקשת, ככל שכאלה יוגשו.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.