בר"מ 8009-23 בר"מ 8009-23

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת"מ 50430-01-22 (השופטת מ' אגמון-גונן), מיום 5.11.2023, בגדרה נדחתה בקשת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות או המדינה) לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 11.10.2023 עד למועד האחרון להגשת ערעור.

הרקע הדרוש לענייננו

2.כעולה מהבקשה, המשיב הוא צעיר שנולד בישראל לאב אזרח ישראלי, ולאם תושבת איו"ש, היא המשיבה, השוהה בישראל מכוח היתרי מאויימות, המתחדשים ברציפות מאז שנת 2005 ועד היום; המשיב אינו מופיע במרשם האוכלוסין; אביו רשום במרשם כרווק ללא ילדים. לפי המתואר, חוו המשיבים אלימות קשה מצדו, והוא ריצה, במהלך השנים, מאסר ממושך. בין המשיבים לבינו נותק הקשר זה מכבר.

3.בהגיע המשיב לבגרות, ביקש להסדיר את מעמדו, ועל כן פנה לרשות, ביום 15.7.2021, בבקשה לאזרחות בהתאם לסעיף 4(א)(1) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, מהטעם שהוא בנו של אזרח ישראלי, ולחלופין, מטעמי סעיף 4א לחוק האזרחות, שעניינו באזרחות מכוח לידה וישיבה. הרשות דחתה את בקשתו, וקבעה כי עליו להמציא פסק דין הצהרתי מבית המשפט לענייני משפחה לגבי האבהות.

4.על החלטה זו עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי. ביום 11.10.2023 התקבלה העתירה. בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נקבע, כי בהתאם לחובת ההגינות המוטלת על הרשות, היה עליה להכיר באבהות הנטענת לצורך מתן אזרחות מלידה, ללא צורך בפסק דין הצהרתי על אבהות, וזאת, מכוח המסמכים הרשמיים שהוצגו לפניה – ובמרכזם תעודת 'לידת חי' מבית החולים איכילוב. פסיקתו האופרטיבית של בית המשפט המחוזי היתה כי המשיב יֵרשם במרשם האוכלוסין כאזרח ישראלי וכבנו של אביו הנ"ל באופן מיידי, ולא יאוחר מיום 1.11.2023.

5.ביום 31.10.2023, הגישה המדינה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, על מנת לשקול הגשת ערעור על פסק הדין; בצד הבקשה, הודיעה המדינה על נכונותה להעניק למשיב רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5, וזאת עד להכרעה בערעור. בהחלטה מיום 5.11.2023 נדחתה הבקשה על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר הורה למדינה להעניק למשיב אזרחות עד ליום 6.11.2023; בהחלטתו, קבע בית המשפט המחוזי, כי "המשיבה יכולה הייתה לשקול הגשת ערעור בתוך הזמן שניתן לה (כשלושה שבועות)", וזאת גם בשים לב למצב החירום בעת הזאת. עוד נקבע, כי לא יגרם למדינה כל נזק אם תינתן למשיב אזרחות בטרם הגשת הערעור, שכן ניתן יהיה לבטלה ככל שהערעור יתקבל.

6.מכאן בקשת רשות הערעור דנן, שהוגשה לבית משפט זה ביום 6.11.2023. עם הגשת הבקשה, ניתן על-ידי צו ארעי, שלפיו יעוכב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

המסגרת הדיונית

7.על-פי תקנה 43 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: תקנות בתי משפט מינהליים), רשאי בית המשפט המחוזי להורות על עיכוב ביצוע החלטה שנתן, כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון; משהוגש ערעור או שהוגשה בקשת רשות ערעור, רשאי בית המשפט העליון להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה.

8.בע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה (7.6.2015) (להלן: עניין הראל), נדרשנו להיבטים דיוניים הנוגעים לבקשות לעיכוב ביצוע, והם רלבנטיים גם לתקנה 43 לתקנות בתי משפט מינהליים (עע"ם 343/16 יואב נ' עיריית רעננה (13.1.2016); בר"ם 6124/20 מועצה אזורית אור עקיבא נ' חטיב (6.9.2020)). הסברנו שם, כי ישנן שתי דרכים שבהן יכול בעל-דין לפעול במידה שהוא מעוניין בעיכוב ביצועה של החלטה, עד להכרעה בערעור: בדרך של פנייה בבקשה מתאימה לערכאה הדיונית, ובמידת הצורך – השגה על ההחלטה, באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה; ולחלופין, בדרך של פניה בבקשה מתאימה ישירות לערכאת הערעור, שתוגש לצד הגשת הערעור עצמו; כמו כן נקבע בעניין הראל, כי הדרכים מוציאות זו את זו, ו"כאשר בחר בעל דין לפנות אל הערכאה הדיונית בבקשת עיכוב ביצוע לתקופת הערעור, הרי שהשגותיו על החלטה זו לא תישמענה אלא במסגרת של בקשת רשות ערעור" (עניין הראל, פסקאות 20-14; בעניין הראל נדונו במישרין תקנות 467-466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר עמדו בתוקפן בעת ההיא; תקנות אלו הוחלפו בתקנה 145 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזו לא שינתה מהתקנות שקדמו לה (ראו: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 571-570 (מהדורה שנייה, 2023)).

9.עוד צוין בעניין הראל, כי במידה ובסד זמנים צפוף עסקינן, שבו יִדרש בעל-דין להגיש את בקשתו לעיכוב ביצוע באופן מיידי, בטרם יהיה סיפק בידו להגיש ערעור, רשאי הוא לעתור לערכאה הדיונית לעיכוב ביצוע קצר-מועד, אך לצורך הגשת בקשותיו לערכאת הערעור; באופן זה, קבענו, "לא יחמיץ את ההזדמנות לפנות אל סמכותה ה'מקורית' של ערכאת הערעור" (עניין הראל, פסקה 17 לפסק דיני, ופסקה 3 לפסק הדין של השופט צ' זילברטל).

כך אכן נהגה המדינה בענייננו.

10.לטענת המדינה, בשל מצב החירום השורר בימים אלה, לרבות גיוסו ב-'צו 8' של הפרקליט המטפל בתיק, לא היה סיפק בידה להגיש ערעור, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע; אף לא היה סיפק בידה להכריע בשאלה האם בכוונתה לערער על פסק הדין. על כן, פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע קצר-מועד – שתכליתו קבלת פרק זמן נוסף, לצורך גיבוש החלטה אם לערער, אם לאו. דא עקא, בקשתה נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי.

11.בצר לה, פנתה המדינה בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה, בהתאם לסעיפים 12(א) ו-12(ב)(2) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000, מכוחם ניתן להגיש בקשה למתן רשות ערעור על 'החלטה אחרת', בכלל זה החלטה שניתנה לאחר פסק הדין ואינה נבלעת בו, דוגמת ההחלטה נשוא דיוננו. ביני וביני, ציינה המדינה, כי אכן הוחלט על-ידי הגורמים הרלוונטיים לערער על פסק הדין.

דיון והכרעה

12.אזכיר: ההחלטה הנדונה, עניינה בעיכוב ביצוע לפרק הזמן שעד הגשת ערעור המדינה בלבד; למדינה טרם ניתן יומה בבית המשפט בנוגע לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור; בקשה שכזו טרם הוגשה.

13.מקובלנו, כי המדיניות הנוהגת לגבי מתן רשות ערעור ב'גלגול שני', על 'החלטה אחרת' שניתנה לאחר פסק הדין ואינה נבלעת בו, היא ליברלית באופן יחסי; זאת, בשים לב לאופי ההחלטה וחשיבותה (ראו והשוו: רע"א 7759/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' נסרה (31.12.2019); בר"ם 8974/15 מוסקוביץ, אזרואל משרד עורכי דין נ' גרוסמן, פסקה 5 (13.4.2016)). נפקות דחיית הבקשה בענייננו, היא סגירת הדלת בעד המדינה מהעלאת טענותיה לגבי עיכוב הביצוע לפני ערכאת הערעור, שלה שיקול הדעת ה'נקי' בסוגיה (ראו, עניין הראל, פסקה 18); זאת, משום שעם ביצוע פסק הדין – דהיינו, עם רישום המשיב כאזרח, תתייתר הבקשה לעיכוב ביצוע עד למתן הכרעה בערעור, משום שתהיה 'מעשה עשוי'. חשיבותה של ההחלטה, אפוא, אינה מבוטלת, ולכן אדון בבקשה כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, מכוח סמכותי שלפי תקנות 149(2) ו-138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלות בהליך דנן מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט מינהליים.

14.באשר לסיכויי הערעור, דייני בכך שלא שוכנעתי שהמחלוקת בין הצדדים באשר לאופן בירור מעמדו של המשיב – דהיינו, האם הבירור יֵעשה על ידי הרשות עצמה, או בבית המשפט המחוזי, או שמא יֵעשה בבית המשפט לענייני משפחה, בדרך של הליך להוכחת אבהות – אינה ראויה להתברר.

באשר למאזן הנוחות, אכן, נסיבות חייו החריגות והקשות של המשיב הן מעיקות, גם אין להקל ראש ברצונו להשתלב בחברה הישראלית, ואף להתגייס לצבא; לצד זאת, דחיית הבקשה, משמעותה, כאמור, שלילת זכותה הדיונית של המדינה להשמיע את טענותיה לגבי עיכוב הביצוע לפני ערכאת הערעור; כמו כן, השבת המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל, באמצעות ביטול אזרחות המשיב מהטעם שזו נרכשה על-יסוד פרטים כוזבים, כאמור בסעיף 11(א) לחוק האזרחות, אינה כה פשוטה (השוו: בג"ץ 1884/02 דימיטרוב נ' שר הפנים, פסקאות 21-20 (16.08.2010)). לבסוף, הודעת המדינה בבית המשפט המחוזי על נכונותה להעניק למשיב רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, על כל הזכויות הנלוות לכך, נכונוּת שעומדת בעינה גם בשלב זה, יש בה כדי להניח את דעת. המשיב יהיה זכאי על-פיה להוציא תעודת זהות, ולקבל את מירב הזכויות הסוציאליות, לרבות ביטוח בריאות.

15.לפיכך, אני מורה בזאת על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי; עיכוב הביצוע יעמוד בתוקפו עד המועד האחרון להגשת הערעור. זאת, בשים לב לכך שפסק הדין ניתן בתוך תקופת החירום, כאמור בסעיפים 2 ו-4 לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), תשנ"א-1991, ולפיכך, 60 הימים על-פי סעיף 33(א) לתקנות בתי משפט מינהליים, יחלו להימנות עם תום ההכרזה על מצב החירום.

בצד האמור, יוענק למשיב רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 בהקדם, לא יאוחר מיום 7.12.2023, אשר יעמוד בתוקפו עד להכרעה בערעור.

בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.