בבית המשפט העליון
בר"מ
8011/15
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופטת ע' ברון
המבקש:
יוסף אברהם
נ
ג
ד
המשיב:
משרד הפנים רשות האוכלסין וההגירה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב מיום 9.11.15 בעמ"נ 51169-08-15
תאריך הישיבה:
ח' בשבט התשע"ו
(18.1.16)
בשם המבקש:
עו"ד אסף וייצן; עו"ד רחל פרידמן
בשם המשיב:
עו"ד יונתן ברמן
פסק דין
המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
א.
המבקש – כנטען אזרח אתיופי – שהה כישראל באורח בלתי חוקי והוחזק למעלה מארבע שנים במשמורת; זאת – בין השאר – בשל חוסר שיתוף פעולה וטענות שהעלה באשר להיותו אזרח של מדינות אחרות. לאחר מכן שוחרר בפסק דינו של בית משפט זה (בר"מ 905/14). הוא מבקש לצאת לאתיופיה וממתין להחלטת שלטונותיה, ולעת הזאת אמור להיקבע לו ראיון בשגרירות מדינה זו. ואולם, ברשיון הישיבה לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל שניתן לו עם שחרורו, נאסר עליו לעבוד בישראל, ונאמר כי יינקטו צעדי אכיפה אם יעבוד. בית הדין לביקורת משמורת ובית המשפט לעניינים מינהליים דחו את השגותיו בעניין התניה זו.
ב.
הבקשה שלפנינו מכוונת להתניה זו, מתוך טענה שעל המבקש להתקיים פשוטו כמשמעו. נתנו דעתנו לכך והמלצנו לפני המשיבה למצוא דרך להסיר את ההתניה ולאפשר לו לעבוד, והכל מתוך התחייבות לשיתוף פעולה לעניין יציאתו מן הארץ. בא כוחו של המבקש הצהיר בפנינו במעמד המבקש, כי הוא מעוניין לעשות כל שביכולתו לצאת לאתיופיה, וימשיך לשתף פעולה לעניין זה, וידוע לו כי אי שיתוף פעולה עלול להיות עילה לפניית המשיבה לבית הדין לביקורת משמורת ולשלילת רשיון השהיה והעבודה.
ג.
בהמלצתנו מודיעה המדינה, כי חרף הסתייגותה הכללית הכרוכה בחשש והשלכות רוחב, הנה בנסיבות המיוחדות, בשים לב לכך שהמבקש שהה למעלה מארבע שנים במשמורת ולפנים משורת הדין, נכונה היא כי רשיון 2(א)(5) יוענק למבקש ללא הסיפה המונעת עבודה, וזאת לתקופת 90 יום כמחוות רצון טוב לקידום שיתוף הפעולה העולה באשר ליציאתו. המשיבה תפעל לקיום הראיון בשגרירות אתיופיה, והמבקש ישתף פעולה, לרבות המצאת מסמכים או כל מידע שיתבקש ושיוכל להמציאו. המבקש יתיצב בנתב"ג אחת לחודש כפי שנקבע מקודם, ולפי הצורך – כנאמר – יישקל המצב בתום תשעים הימים.
ד.
אנו מוסיפים לכך, כי אנו יוצאים מן ההנחה שככל שלא יהיו הסתייגויות משיתוף הפעולה של המבקש או מהתנהגותו, וככל שלא תוסדר היציאה בתוך 90 הימים, תינתן הארכה, והדבר צריך שייקבע כשבועיים טרם סיום 90 הימים.
ה.
אנו רושמים את כל האמור – ובגדרים אלה מתקבלת הבקשה שנדונה כערעור –
ומקוים כי הליכי היציאה יתקדמו כדבעי, אך בינתיים יוכל המבקש להתקיים. בכך תם טיפולנו בתיק זה.
ניתן היום, ח' בשבט התשע"ו (18.1.2016).
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת