בר"מ 8026/18 דוד שטרית שמאות מקרקעין בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 1.11.2018 (עת"ם 32945-10-18, סגן הנשיאה א' ביתן ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים שהוגשה לצד עתירה הנוגעת להליך מכרז.

2.

המשיבה 1, רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ) פרסמה מכרז להתקשרות בחוזי חכירה ביחס לשני מגרשים המיועדים לצורכי תיירות במועצה האזורית חבל אילות (להלן: המכרז ). במסגרת המכרז הוגשו שלוש הצעות – של המבקשים ושל המשיבים 3-2. הצעותיהם של המבקשים ושל המשיב 3 נגעו לשני המגרשים, בעוד הצעתה של המשיבה 2 נגעה רק לאחד מהם. ביום 2.9.2018 הודיעה ועדת המכרזים של רמ"י כי המשיבים 2 ו-3 הם הזוכים במכרז – כל אחד מהם ביחס למגרש אחד.

3.

המבקשים העלו את טענותיהם נגד תוצאות המכרז במכתב ששלחו לרמ"י ביום 17.9.2018, וקיבלו מענה בעניין ביום 7.10.2018. ביום 15.10.2018 הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט המחוזי, ובה טענו כי על-פי תנאי המכרז על ההצעות המוגשות בו להתייחס לשני המגרשים האמורים, והזוכה אמור להיות מי שהגיש את ההצעה הכוללת הגבוהה ביותר לשני המגרשים יחד. נוכח טענותיהם אלו, המבקשים טענו כי יש לפסול את הצעתה של המשיבה 2 ולקבוע כי הם הזוכים במכרז כולו, בהתחשב בכך שהצעתם הכוללת טובה מזו של המשיב 3. לחלופין, ביקשו שייקבע כי הם הזוכים במגרש בו זכתה המשיבה 2. כן עתרו המבקשים לכך שיותר להם לעיין בכל המסמכים הקשורים במכרז. לצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים שלפיו ייאסר על רמ"י לבצע פעולות הנוגעות לשני המגרשים עד להכרעה בעתירה. ההליך שבפני נסב על ההחלטה בבקשה זו בלבד.

4.

ביום 1.11.2018, בהמשך לדיון שהתקיים ביום 23.10.2018, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן צו ביניים וחייב את המבקשים בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקלים למשיבים 1 ו-2 (המשיב 3 לא התייצב לדיון והגיש תגובה קצרה בכתב). בית המשפט המחוזי קבע שטענת המבקשים לפיה המכרז מחייב הגשת הצעה ביחס לשני המגרשים היא "משוללת יסוד". בית המשפט המחוזי ציין, בהקשר זה, כי "המכרז שזור הוראות והסדרים המלמדים על כך שהצעת המחיר לכל אחד מהמגרשים עומדת בפני עצמה". על כן, בית המשפט המחוזי העריך כי סיכויי העתירה הם "קלושים". בית המשפט המחוזי אף הוסיף כי המבקשים ציטטו באופן חלקי את אחד מסעיפי המכרז באופן "שאינו עולה בקנה אחד עם חובות צד להליך משפטי". נוסף על כך, בית המשפט המחוזי קבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה בבירור לכיוון המבקשים, שכן העתירה והבקשה הוגשו למעלה מחודש לאחר הודעת הזכייה, בעת שהמשיבה 2 כבר חתמה על הסכם הפיתוח הנוגע למגרש בו זכתה.

5.

בבקשת רשות הערעור שבפני חוזרים המבקשים על טענותיהם בנוגע לתנאי המכרז, וגורסים כי בית המשפט המחוזי טעה "טעות היורדת לשורשו של העניין" בדחותו אותן. כן טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם מאחר שאי מתן צו הביניים יגרום להם לנזק כבד ובלתי הפיך. בהקשר זה המבקשים מוסיפים כי אין לזקוף לחובתם את ניסיונם למצות הליכים מול רמ"י, וכי יש טעם לפגם בכך שרמ"י חתמה על הסכם הפיתוח עם המשיבה 2 בזמן שטענות המבקשים בנוגע למכרז כבר הובאו בפניה במכתבים ששלחו. עוד מלינים המבקשים על כך שחרף בקשותיהם לא ניתנה להם הזדמנות לחקור את יושב ראש ועדת המכרזים של רמ"י על תצהירו, וכן לעיין בהצעות שזכו במכרז. כמו כן, מעלים המבקשים טענות כנגד ההוצאות שנפסקו לחובתם.

6.

לאחר ששקלתי את הדברים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. בעיקרו של דבר, החלטתו של בית המשפט המחוזי התבססה על בחינה יסודית של סיכויי העתירה ושל שיקולי מאזן הנוחות, ואיני רואה להתערב בה. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים במקרים חריגים בלבד (ראו: בר"ם 3900/17 דאמו הנדסה אזרחית בע"מ נ' מועצה מקומית שיבלי אום אל ג'נם , פסקה 12 (16.5.2017); בר"ם 6029/18 דרך חדשה בתנועה בע"מ נ' מועצה מקומית קריית עקרון , פסקה 9 (19.8.2018)). אינני סבורה כי המקרה שבפני נופל בגדר אותם מקרים. למותר לציין כי טענותיהם של המבקשים שמורות להם להליך העיקרי.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.