בר"מ 8060/20 אריקה שופ נ. רשות האוכלוסין וההגירה

1.

המבקשת 1 היא אזרחית אוקראינה ילידת 1967 (להלן: המבקשת ). המבקשת ובן זוגה נישאו בשנת 1990 ונולדו להם שני ילדים, ילידי 1994 ו-1991 (להלן: הבת ו הבן ; הבת היא המשיבה 2 בהליך דנן) . בשנת 2001 התירו בני הזוג את נישואיהם ובשנת 2003 עלה הבעל לישראל וקיבל אזרחות. יוער כבר עתה כי לפי הנטען הצדדים התירו נישואיהם בעקבות "המלצה" שקיבלו בקונסוליה הישראלית, שלפיה רק בדרך זו יוכל הבעל לעלות לבדו לישראל ולקבל אזרחות. בשנת 2010 שבו ונישאו המבקשת ובעלה, ובשנת 2011 לאחר שנכנסה לארץ ברישיון תייר מסוג ב/2, הגישו השניים בקשה למתן מעמד למבקשת מכוח נוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראל" (10.12.2020 ) . בשנת 2012 שודרג רישיונה של המבקשת לרישיון א/5 אשר הוארך מעת לעת. בשנת 2015 נפטר בעלה של המבקשת באופן פתאומי (להלן: המנוח ) . מספר ימים לאחר פטירתו הגישה המבקשת בקשה להסדרת מעמדה בישראל מטעמים הומניטריים. זאת, בין היתר בשל כך שכיום היא תומכת ומסייעת לאמו של המנוח (היא המבקשת 3 בהליך דנן) – משאין אדם אחר שיכול לעשות כן. למבקשת נערכו ראיונות בשנים 2015, 2017 ו-2018 ועניינה עלה לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים (להלן: הוועדה ) ביום 26.12.2018. הוועדה המליצה לסרב לבקשה משהיא לא מגלה טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל. בחודש אפריל 2019 החליט מנכ"ל המשיבה (להלן: המנכ"ל ) לאמץ את המלצת הוועדה ולדחות את בקשת המבקשת. בהחלטה צוין כי זיקתה של המבקשת למדינת מוצאה חזקה וממשית מזיקתה לישראל (בשים לב לכך שהבן, אמה ואחיה מתגוררים בארץ מוצאה); כי אין בשהייה הממושכת של המבקשת בישראל טעם המצדיק מתן מעמד כמבוקש; וכי ההחלטה התקבלה בשים לב גם לכך שהמנוח קבור בישראל.

2.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין ). ביום 23.10.2019 דחה בית הדין (כב' הדיין ח' גוגנהיים ) את הערר, משלא נמצא פגם בהליך קבלת ההחלטה על ידי המשיבה או בסבירות ההחלטה לגופה. בית הדין ציין כי משנפטר בן זוגה הישראלי, אין למבקשת זכות מוקנית לשהייה בישראל. נקבע כי עיון בהחלטת המנכ"ל מלמד כי כלל השיקולים הרלוונטיים נבחנו וכי המשקל שניתן להם לא חורג ממתחם הסבירות "אם כי ניתן היה להגיע אף לתוצאה אחרת שאף היא הינה סבירה" (סעיף 12 להחלטה). אשר לפרק הזמן שחלף ממועד הגשת הבקשה ועד למתן ההחלטה על ידי המנכ"ל, צוין כי ההחלטה התקבלה על בסיס ראיון עדכני והיא מסתמכת על כלל המידע הרלוונטי ומשכך אין בטענה זו כדי לשנות. כך גם בכל הנוגע לטענות המבקשת בדבר הימצאותה של בתה הבגירה בישראל; ולרצונה של המשיבה 3 כי המבקשת תישאר בישראל – זאת, בשים לב לכך שהן תוכלנה לשמור על קשר בביקורים הדדים.

3.

ביום 20.10.2020 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת ע' אבמן-מולר ) ערעור שהגישה המבקשת. בית המשפט קבע שבהחלטתו נתן המנכ"ל התייחסות לנסיבותיה האישיות של המבקשת ולמכלול השיקולים הרלוונטיים. אשר לטענת המבקשת כי הבן עתיד להינשא לאזרחית ישראלית ולעבור לגור בישראל, נקבע כי אין בשינוי נסיבות פוטנציאלי ועתידי כדי להצדיק את קבלת הערעור. עוד נקבע כי אין ליתן היום משקל רב לטענה שלפיה הגירושין בין בני הזוג היו פיקטיביים (ונועדו, כנטען, לאפשר למבקש לעלות לארץ כזכאי שבות) מכיוון שלא כנות הקשר היא שנבחנה במסגרת הבקשה הנוכחית למתן מעמד. כן קבע בית המשפט שאין להידרש להשוואה שביקשה המבקשת לערוך בין מצבה לבין מצבה של אלמנה של זכאי שבות, שכן במועד עלייתו לארץ של המנוח, לא עלתה עימו המבקשת. משכך, נקבע כי בקשת המבקשת נבחנה בהתאם לנהלים והחלטת המנכ"ל מצויה במתחם הסבירות. לבסוף צוין כי "ראוי שהמשיב ישקול בחיוב וביד רחבה מתן אשרות ביקור" למבקשת, ככל שתבקש לבקר את בני משפחתה ולפקוד את קברו של המנוח.

4.

מכאן הבקשה שלפניי שלצדה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים להארכת תוקפה של אשרת א/5 שבה החזיקה. בגדרי בקשת הרשות לערער, טוענת המבקשת שהיה על בית המשפט לעניינים מינהליים ליתן משקל למשך נישואיהם ולטענתה שהתרת הנישואין התבססה על המלצה שגויה של הקונסול. כמו כן, טוענת המבקשת כי החלטת המנכ"ל לא מאזנת כראוי את עובדת היותה אלמנה ואת המורכבות הגלומה בכך. כן נטען כי החלטת המנכ"ל ניתנה בשיהוי ניכר, 4 שנים לאחר שהוגשה הבקשה. לטענת המבקשת, הוכיחה כי זיקתה לישראל ממשית בהשוואה לזיקתה למדינת מוצאה וזאת בפרט בשים לב לכך שלה ולמנוח ילדים משותפים. כן טוענת המבקשת בהקשר זה כי הבן החל בהליך לקבלת מעמד בישראל מכוח קשר זוגי, וכי יש ליתן גם לכך משקל בקבלת ההחלטה בעניינה. נוכח כל האמור טוענת המבקשת שיש להורות למשיבה להעניק לה מעמד או לחלופין להורות על השבת עניינה לבדיקה מחודשת של הוועדה.

ביום 30.11.2020 הוריתי למשיבה להשיב לבקשה וקבעתי כי "עד למתן החלטה אחרת, המצב הקיים יוקפא, במובן זה שמעמדה של המבקשת יוותר על כנו".

5.

המשיבה טוענת שדין הבקשה להידחות על הסף משהיא לא מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי החלטתה סבירה ולא מקימה עילה להתערבות ב"גלגול שלישי". הוועדה והחלטת המנכ"ל בחנו את מכלול הראיות והנסיבות – ובהן גם גיל המבקשת, משך שהייתה בישראל, מקום קבורתו של המנוח, מידת התערותה בישראל, הקשר בינה לבין חמותה ועוד. במכלול, נמצא כי לא מתקיימים בעניינה של המבקשת טעמים הומניטריים המצדיקים מתן מעמד. כנטען, אין מקום להתערב בקביעה זו. אשר לטענת השיהוי, טוענת המשיבה כי לאורך השנים נערכו למבקשת ראיונות ולפני הוועדה נפרסה התשתית העובדתית הרלוונטית והעדכנית. ממילא, נטען, שיהוי במתן ההחלטה לא מצדיק עילה לביטולה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אמת המידה למתן רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטת בית הדין לעררים היא מצומצמת, בשים לב למומחיותו ולמקצועיותו של בית הדין. לפי אמת מידה זו, רשות לערער תינתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או מקום שבו מתעוררות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת – כמתחייב מאופי המאטריה שבה עסקינן (בר"ם 5811/20 Grigorenko נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 5 (10.12.2020); בר"ם 4500/20 דז'נקה נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 5 (10.8.2020)). הבקשה דנן אינה באה בקהלם של המקרים האמורים. טענות המבקשת חוזרות בעיקרן על טענותיה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, והן מכוונות לשיקולים שבחן המנכ"ל ולמשקל שהיה עליו לתת להן. בכלל זאת, מפנה המבקשת לזיקותיה לישראל ולנסיבות הקשורות לפטירת המנוח. בית המשפט לעניינים מינהליים ובית הדין לעררים בחנו טענות אלו, אך לא מצאו עילה להתערב בהחלטת המנכ"ל. משכך, וחרף ניסיון המבקשת לשוות לטענותיה נופך עקרוני, הן מכוונות ליישום הדין בנסיבות המקרה וככאלו הן לא מקימות עילה למתן רשות לערער (בר"ם 7106/20 ליטבין נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 5 (20.10.2020) ). כך גם בכל הנוגע לטענת השיהוי, וזאת גם בשים לב לכך שבסופו של יום בקשתה של המבקשת נבחנה על בסיס התשתית העובדתית העדכנית ועל בסיס ראיון שנערך לה מספר חודשים לפני הדיון בוועדה (ראו: בר"ם 6084/19 בילצקיה נ' משרד הפנים – מנהלת תחום אשרות וזרים , פסקה 6 (23.12.2019); בר"ם 6779/17 קרזן נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 6 (6.9.2017) ). בכל הנוגע לטענת המבקשת שלפיה חל שינוי נסיבות בגין הליך התאזרחותו של הבן, הרי שכפי שציינה המשיבה בתשובה, נתון זה לא עמד לפני הוועדה בעת בחינת עניינה של המבקשת. משכך, פתוחה לפני המבקשת הדרך להגיש בקשה חדשה, שבגדרה תוכל להציג את התשתית העובדתית העדכנית. מובן כי איני מביע כל עמדה לגופה של בקשה כאמור, ככל שתוגש.

על מנת לאפשר למבקשת שהות להתארגנות, ובשים לב להשפעת נגיף הקורונה, הצו הארעי שנתתי בהחלטתי מיום 30.11.2020 יעמוד בתוקפו עד ליום 15.3.2021.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.