בר"מ 8090/19 פלוני נ. רשות האוכלוסין וההגירה - משרד הפנים

1.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) היא אזרחית קזחסטאן. בשנת 2008 הגישה המבקשת בקשה להסדרת מעמדה מכוח חייה המשותפים עם בן זוגה הישראלי. למבקשת ולבן זוגה נולדה בשנת 2008 בת קטינה, אזרחית ישראל, היא המשיבה 2 (להלן: הקטינה ). בנובמבר 2009 ניתן למבקשת רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 לשנה, וזה הוארך מעת לעת. בינואר 2012 הוגש נגד בן הזוג כתב אישום בגין אלימות כלפי המבקשת והוא נעצר עד לתום ההליכים נגדו. בעת שהיה במעצר, שם בן הזוג קץ לחייו בבית המעצר (להלן: המנוח ) . לאחר פטירתו, נפסק ההליך המדורג של המבקשת ועניינה הועבר לדיון בוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים (להלן: הוועדה ) . מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: המנכ"ל ) דחה במאי 2014 את בקשתה בהעדר טעמים הומניטאריים מיוחדים. המבקשת הגישה ערר על החלטה זו לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין ), אך הוא נמחק נוכח הודעת המדינה כי עניינה יוחזר לבחינה מחודשת בפני הוועדה. למבקשת נערך ראיון נוסף במסגרתו תיארה, בין היתר, את האלימות שחוותה מהמנוח וכן ציינה כי יש לה בן זוג חדש (אף הוא ישראלי). ביום 18.5.2015 החליט המנכ"ל לאמץ את המלצת הוועדה ולדחות את בקשת המבקשת. ערר שהוגש על החלטת המנכ"ל נדחה אך בגדרי ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת נ' בן-אור ) נקבע כי יש להשיב את עניינה של המבקשת לוועדה, מפני שטענותיה לא נדונו לעומקן. עוד נקבע כי יש לאפשר למבקשת להגיש את מלוא האסמכתאות לביסוס טענותיה ההומניטאריות. בספטמבר 2017 דחה המנכ"ל, בהמלצת הוועדה, את בקשתה. בגדרי ערר שהוגש נגד החלטה זו, התברר כי אסמכתאות המבקשת לא הובאו לעיון הוועדה, ובית הדין הורה על השבת הדיון לוועדה פעם נוספת. במסגרת החלטה זו נקבע גם כי יערך למבקשת ולבן זוגה החדש ראיון משלים וכי הערר יישאר תלוי ועומד. ביום 13.9.2018 החליט המנכ"ל, בהתאם להמלצת הוועדה, לדחות את בקשת המבקשת למעמד מטעמים הומניטאריים (להלן: החלטת המנכ"ל או ההחלטה ).

2.

ביום 11.11.2018 קיבל בית הדין (כב' הדיין מ' דורפמן ) את ערר המבקשת. נקבע כי החלטת המנכ"ל נתנה משקל מכריע למבחן הזיקות של המבקשת וזאת למרות שזיקתה לישראל אינה נופלת מזיקתה למדינת מוצאה. זאת, בין היתר נוכח השתלבותה בחברה הישראלית, הקשר הזוגי החדש שלה והריונה המתקדם. עוד נקבע כי היה על המנכ"ל ליתן משקל מספק לאלימות שחוו המבקשת והקטינה כמו גם לטובת הקטינה בנסיבות העניין. בית הדין קבע כי במקרה דנן מתקיימים טעמים הומניטריים המצדיקים קבלת הבקשה. לפיכך, קיבל בית הדין את הערר, ביטל את החלטת המנכ"ל וקבע כי:

"[למבקשת] יינתן רישיון שהייה בישראל מסוג א/5 (תושב ארעי) למשך שנתיים – שנה בכל פעם. לאחר שנתיים, ובהעדר מניעה פלילית וביטחונית, יינתן לה רישיון של תושבת קבע. העוררת תפנה תוך 14 יום מהיום לל שכת המשיב ותגיש בקשה מתאימה לצורך קבלת רישיון מסוג א/5 לשנה בהתאם לאמור בפסק דין זה."

3.

על פסק הדין הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים. בהסכמת המשיבה, נדחה ערעורה בכל הנוגע להתערבות בית הדין בהחלטת המנכ"ל. לצד זאת,

קבע בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ד' כהן-לקח ) כי ימחק מפסק הדין של בית הדין המשפט "לאחר שנתיים, ובהעדר מניעה פלילית וביטחונית, יינתן [למבקשת] רישיון של תושבת קבע". נקבע כי בהתאם לנהלי המשיבה, לצורך שדרוג מעמדה ממעמד ארעי למעמד קבע יהיה על המבקשת להגיש בקשה. אין מקום שבית הדין יכבול את שיקול דעתו העתידי של הגורם המוסמך לדון בבקשתה ולכן בבוא העת, "יהיה על [המשיבה] להכריע בבקשה על-יסוד כלל הנתונים העדכניים שיעמדו לפניה אותה שעה, אשר אינם מוגבלים לשיקולי ביטחון ומעורבות בפלילים גרידא".

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים כשהתערב בפסק הדין של בית הדין. לדבריה, בית הדין היה מוסמך להעניק לה תושבות קבע ומשכך מקל וחומר שיכול היה לקבוע את שקבע. לטענתה, פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים פוגע באופן בלתי מידתי בזכותם של זרים נפגעי אלימות במשפחה לקבל מעמד ועומד בניגוד לפסיקה שקובעת שלא ניתן להשאיר אדם במעמד ארעי "לנצח". עוד נטען כי שיקולי טובת הקטינה כמו גם התמשכות ההליכים בעניינה של המבקשת מצדיקים קבלת בקשתה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים שדן בערעור על פסק דין של בית הדין לעררים תינתן בצמצום, מקום שמתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או מקום שמתעוררות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת – כמתחייב מאופי המאטריה שבה עסקינן (בר"ם 6084/19 בילצקיה נ' משרד הפנים – מנהלת תחום אשרות וזרים , פסקה 6 (23.12.2019) ). כל שנקבע למעשה בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הוא שעל המשיבה יהיה לבחון את הבקשה שתגיש המבקשת לשדרוג מעמדה בהתאם לכל הנתונים שיעמדו בפניה. קביעה זו לבדה אינה מגלה שאלה רחבה או מצדיקה מתן רשות לערער. בהקשר זה, ומבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים, חזקה על המשיבה שתביא בחשבון, בבוא היום, את ההשתלשלות העובדתית עליה הצביעה המבקשת כאשר תבחן את בקשתה. יתר טענות המבקשת מופנות נגד התנהלות המשיבה בעניינה. טענות אלה, חרף הניסיון לשוות להן נופך עקרוני, לא מקימות עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (בר"ם 5189/19 פנחסוב נ' רשות האוכלוסין והגירה , פסקה 7 (5.8.2019)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.