בר"מ 8147/20 מריה יבלונוסקיה נ. משרד הפנים

1.

המבקשת, אזרחית אוקראינה ילידת 1992, נכנסה לישראל בשנת 2005 ברישיון תייר מסוג ב/2, ובהמשך ניתן לה רישיון כקטינה נלווית להליך המדורג של אמה לקבלת מעמד בישראל כבת זוג לאזרח ישראלי. רישיונה של המבקשת הוארך מעת לעת. בשנת 2011 הופסק ההליך המדורג של האם ולאחר הליכים משפטיים שנוהלו בעניין, היא הורחקה מישראל בשנת 2013. כעולה מהמסמכים שלפניי, אותה העת הייתה המבקשת בגירה והיא נותרה בישראל ללא מעמד לתקופה של כשנה. כחודשיים לאחר הרחקת האם, הגישה המבקשת יחד עם בן זוגה דאז בקשה להסדרת מעמדה מכוח חייהם המשותפים, וניתן לה רישיון מסוג ב/1 שהוארך מעת לעת, עד ליום 21.12.2017, שבו הופסק ההליך המדורג "לאור העובדה כי התקבל מידע על ניתוק הקשר" (החלטת רשות האוכלוסין וההגירה מיום 21.12.2017). בחודש אפריל 2018, הגישה המבקשת בקשה להסדרת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. בקשה זו נדחתה תחילה על הסף, אך לימים, ובעקבות השגותיה של המבקשת, הוחלט להעביר את עניינה של המבקשת לוועדה הבינמשרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים (להלן: הוועדה הבינמשרדית ) שתבחן את הבקשה לגופה. ביום 26.6.2019 הועלה עניינה של המבקשת לפני הוועדה הבינמשרדית וביום 11.7.2019 נשלחה למבקשת החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: החלטת המנכ"ל ) – היא ההחלטה נושא הבקשה דנן – שבגדרה דחה את הבקשה מן הטעם שלא נמצאו טעמים הומניטריים מיוחדים בעניינה של המבקשת; והורה על עזיבתה את הארץ.

2.

המבקשת הגישה ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין ). ביום 28.4.2020 דחה בית הדין (כב' הדיין ח' גוגנהיים ) את הערר וקבע כי לא עלה בידי המבקשת להצביע על חוסר סבירות בהחלטת המנכ"ל. בית הדין עמד על נסיבות המקרה ובכלל זאת ציין כי המבקשת שומרת על קשר עם אמה ועם משפחתה באוקראינה; יצאה מישראל לעתים לבקרם; ושהתה בישראל זמן רב מתוקף צווים זמניים בהליכים משפטיים שונים וללא אשרה כדין. לצד האמור, עמד בית הדין גם על התערותה של המבקשת בישראל; על שהותה הממושכת בה; ועל הקושי המובן בעזיבתה את ישראל. צוין כי שהייה ארוכת שנים בישראל אינה, שלעצמה, טעם הומניטרי, וכי מדיניות המשיב במתן מעמד מטעמים הומניטריים היא מצמצמת וניתנת במקרים חריגים בלבד. נקבע כי אין בנסיבות המקרה דנן כדי להצביע על חוסר סבירות החלטת המנכ"ל. לבסוף, הטיל בית הדין על המבקשת הוצאות בסך 6,000 ש"ח.

3.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ולצדו גם בקשה לעיכוב ביצועו. ביום 1.6.2020 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת ד' כהן-לקח ) את הבקשה, והורה כי לא יינקטו הליכי אכיפה נגד המבקשת עד למתן החלטה אחרת בעניינה. ביום 6.11.2020 דחה בית המשפט את הערעור וקבע כי לא הונח טעם המצדיק התערבות בהחלטת המנכ"ל משזו אינה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. בית המשפט עמד על התערותה של המבקשת בישראל וקבע כי מדובר "במקרה גבולי מבחינת מבחן הזיקות" (שם, בסעיף 6), וכי לא ניתן להקל ראש בזיקותיה הממשיות של המבקשת לישראל. לצד זאת, קבע כי למבקשת זיקה בלתי מבוטלת גם למדינת מוצאה וזאת, אף שהקשרים עם משפחתה – כעולה מהחומר שהונח לפניו – הם רופפים. כך, ציין בין היתר כי המבקשת גדלה והתחנכה באוקראינה עד גיל 13; שבה לאוקראינה לפרק זמן של כשנה שבמהלכו התגוררה עם סבתה; דוברת את השפה במדינת מוצאה; ונסעה לביקורים קצרים לאורך השנים. נקבע כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח "דבר מה נוסף" המאפיין את עניינה כמקרה הומניטרי מיוחד. אשר לטענת המבקשת כי יש ליישם בעניינה את ההחלטה 2183 של הממשלה ה-32 "הסדר לשעה למתן מעמד לילדי שוהים שלא כחוק, הוריהם ואחיהם הנמצאים בישראל" (1.8.2010) (להלן: החלטת הממשלה ) , נקבע כי "אין חולק כי החלטת הממשלה האמורה [...] אינה חלה בנסיבותיו של מקרה זה" (סעיף 6 לפסק הדין). נוכח האמור, הורה בית המשפט כי המבקשת תצא מישראל עד ליום 10.1.2021, והטיל עליה הוצאות בסך 5,000 ש"ח.

4.

מכאן הבקשה שלפניי שלצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וההוצאות שנפסקו בו. לטענת המבקשת, המקרה דנן מעלה שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים ונסובה על היעדר מדיניות ייחודית המבחינה בין אוכלוסיית מבקשי המעמד מטעמים הומניטריים שהגיעו לארץ בהיותם קטינים והתערו בה באופן משמעותי, לבין אוכלוסיית מבקשי המעמד שהגיעו לארץ מבחירה עצמאית כבגירים. כמו כן, נטען כי בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי למבקשת זיקה משמעותית לישראל וכי מדובר ב"מקרה גבולי" שניתן היה להגיע בו אף לתוצאה אחרת, לפיכך – כך הטענה – מוצדק לקבוע כי מתקיים בעניינה של המבקשת גם הרכיב של "דבר מה נוסף". זאת, גם בשים לב להתערותה בישראל במישור החברתי, תרבותי ופסיכולוגי; לקשרים שיצרה; לעברית הרהוטה אותה היא דוברת; לזוגיות הכנה שניהלה בעבר; לעובדה שלמעט שנה אחת, שהתה המבקשת בישראל שהות ארוכה וממושכת כדין; ולציפייתה כי לא תיאלץ לעזוב את ישראל לארץ מוצאה שאליה, לפי הנטען, זיקותיה "רופפות ביותר" (סעיף 42(ז) לבקשה). המבקשת טוענת כי התכליות העומדות ביסוד החלטת הממשלה רלוונטיות אף לעניינה ומשכך, וכן נוכח נסיבותיה האישיות, מתקיים בעניינה "דבר מה נוסף" המצדיק אפוא היעתרות לבקשתה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים שדן בערעור על פסק דין של בית הדין לעררים היא מצמצמת, נוכח מקצועיותו ומומחיותו של בית הדין. רשות כאמור תינתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או מקום שבו מתעוררות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, כמתחייב מאופי המאטריה שבה עסקינן (בר"ם 5108/18 פלוני נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 9 (16.8.2018); בר"ם 6084/19 בילצקיה נ' משרד הפנים – מנהלת תחום אשרות וזרים , פסקה 6 (23.12.2019)). מבלי להקל ראש במורכבות האנושית שמתעוררת בעניינה של המבקשת, איני סבור שהמקרה דנן בא בקהלי המקרים האמורים. טענות המבקשת מכוונות למעשה לסבירות החלטת המנכ"ל בעניינה, ליישום מבחן מרבית הזיקות ולבחינת התקיימות "דבר מה נוסף" בעניינה. טענות אלו נבחנו על ידי בית הדין לעררים ועל ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, שהגיעו למסקנה שאין מקום – במכלול הנסיבות הפרטניות של המקרה דנן – להתערב בהחלטת המנכ"ל משלא נמצא כי היא חורגת ממתחם הסבירות. בכלל זאת, נדרש בית המשפט לעניינים מינהליים לשהותה הממושכת של המבקשת בארץ ולהתערותה בחברה הישראלית, וקבע כי אף שמדובר במקרה גבולי, אין בטענות המבקשת כדי להקים עילה להתערבות בהחלטת המנכ"ל. קביעות אלו, נטועות אפוא בדל"ת אמותיו של המקרה, וטענות המבקשת – חרף הניסיון לשוות להן נופך עקרוני – הן טענות "ערעוריות" המופנות ליישום הדין במקרה הפרטני. משכך, ועל אף רצונה המובן של המבקשת להישאר בישראל, אין בטענותיה כדי להצדיק מתן רשות לערער לפי אמת המידה שתוארה (בר"ם 6542/19 מקסימובה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 6

(20.10.2019); בר"ם 6115/18 Bilokon

נ' שר הפנים , פסקה 6 (22.8.2018)).

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.