בר"מ 8174/20 פלוני נ. משרד הפנים-רשות האוכלוסין וההגירה

1.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ), אזרחית מולדובה ילידת 1974 נכנסה לישראל בשנת 2004 ברישיון עבודה מסוג ב/1 בתחום הסיעוד ויצאה מהארץ בסוף שנת 2009. מספר חודשים לאחר שעזבה את הארץ נישאה במולדובה לאזרח ישראל (להלן: בן הזוג ), וביום 15.7.2010 נכנסה לישראל, תחילה באשרת תייר ולאחר מכן ברישיון א/5 שניתן לה בהתאם לנוהל רשות האוכלוסין וההגירה 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראל" (25.2.2018) (להלן: ההליך המדורג ). בספטמבר 2011 נכנסו ילדי המבקשת לישראל: בתה, שהייתה אז בגיל 15 (להלן: הבת ) ובנה, שהיה אז בגיל 10 (הוא המבקש 2 בענייננו, להלן: הבן או המבקש ). השניים קיבלו בדצמבר 2011 רישיון א/5, כקטינים נלווים במסגרת ההליך המדורג. בחלוף כשנתיים, בחודש ספטמבר 2013 הודיע בן הזוג לרשות האוכלוסין וההגירה (היא המשיבה בענייננו) על רצונו לסיים את ההליך המדורג, וציין כי המבקשת עזבה את דירתם חצי שנה קודם לכן. לאחר שנערך למשיבה ולבן הזוג ראיון, הופסק ההליך המדורג ובוטלו הרישיונות שניתנו למבקשת ולשני ילדיה.

2.

ביום 24.10.2013 הגישה המבקשת בקשה להסדרת מעמדה ומעמד ילדיה מטעמים הומניטריים, מאחר שהבת (שהייתה אז בגירה כבת 18) אובחנה בסרטן ואושפזה לטיפולים רפואיים ממושכים. בעקבות הבקשה, ניתן לבת רישיון א/5; לאם ניתן תחילה רישיון ב/1 ולאחר מכן ב/2; ולבן ניתן רישיון א/2 ולאחר מכן ב/2 – וזאת, כעולה מהחומרים שלפניי, על מנת לאפשר למבקשים לשהות לצד הבת במהלך הטיפולים. הרישיונות שניתנו למבקשים הוארכו מעת לעת. ביום 20.11.2016, ולאחר שהוגשו למשיבה מספר בקשות בנושא, הגישה המבקשת בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים בשמה ובשם המבקש ובו ביום נערך לה ראיון. לימים, ולאחר שהוגש ערר פנימי, הוחלט להעלות את עניינם של המבקשת וילדיה לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים (להלן: הוועדה ). הוועדה דנה בעניינם ביום 30.8.2017 והמליצה על דחיית הבקשה, בהיעדר טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד בישראל. ביום 15.1.2018 אימץ מנכ"ל המשיבה (להלן: המנכ"ל ) את המלצת הוועדה (ההחלטה נשלחה למבקשים ביום 28.1.2018 כשבכותרת מצוין "החלטת הוועדה הבינמשרדית"). בהחלטת המנכ"ל צוין כי השהייה הממושכת בישראל אין בה כשלעצמה טעם המצדיק מעמד בישראל. עוד צוין כי מתן המעמד לאם ולילדיה והארכתו נעשו לפנים משורת הדין, לאור מצבה הרפואי של הבת; כי כיום הבת אינה מקבלת עוד טיפולים רפואיים והיא נמצאת במעקב בלבד; וכי לשלושה אין בני משפחה בישראל אך אמה של המבקשת (סבתם של הבת והבן) נמצאת במולדובה ונמצאת עם המבקשת בקשר. נוכח כל האמור, קבע המנכ"ל כי לא מצא טעמים הומניטריים מיוחדים במקרה דנן ודחה את הבקשה.

3.

על החלטה זו הוגש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין ). ביום 17.11.2019 דחה בית הדין לעררים בירושלים את הערר בכל הנוגע למבקשים, אך קיבל אותו באופן חלקי בעניינה של הבת. בהחלטה צוין כי עיקר טעמיה של האם לקבלת מעמד מסתמך על המעמד שאותו מבקשים ילדיה לקבל. צוין כי אלמלא מחלתה של הבת, הייתה נדרשת לעזוב את ישראל כבר בשלהי 2013. בית הדין עמד על כך שבקשת המעמד שהגישה המבקשת נגעה למצב הרפואי של בתה ולא להפסקת ההליך המדורג. משכך, גם בטענת המבקשת לאלימות מצד בן הזוג אין כדי להצדיק התערבות בהחלטת המנכ"ל. זאת ועוד, הטענה לאלימות לא נטענה לאחר סיום ההליך המדורג וגם לא במסגרת הבקשות שהגישה לאחר מכן. הטענה הועלתה לראשונה במסגרת הבקשה הנוכחית למתן מעמד, בעוד שהאלימות המוכחת ארעה לאחר הפסקת ההליך המדורג. משכך, אין בנסיבות אלו כדי לשנות מהחלטת המנכ"ל. אשר לבן, נקבע כי טענותיו להתערות בחברה הישראלית אינן שונות מטענותיהם של ילדיהם של זרים אחרים שרישיונם פקע וחיו בארץ שנים רבות. עניינו של הבן, נקבע, אינו מעלה "דבר מה נוסף" המצדיק מתן מעמד בישראל. אשר לבת, ציין בית הדין כי הוועדה והמנכ"ל לא נדרשו בבחינת עניינה להחלטת המוסד לביטוח לאומי להכיר בה כבעלת נכות רפואית צמיתה בשיעור 57% ושיעור דומה של אובדן כושר עבודה. החלטת המנכ"ל, צוין, לא הביאה בחשבון את העובדה כי ללא רישיון, תישלל מהבת קצבת הנכות, ולא נדונו השלכות ההחלטה על יכולתה לקבל קצבה במדינת מוצאה או לקיים עצמה אחרת. בית הדין ציין כי מדובר בטיעון אשר מחייב התייחסות הוועדה ולכן עניינה של הבת יוחזר לדיון נוסף בוועדה.

4.

על החלטת בית הדין לעררים – בכל הנוגע למבקשת ולבן – הוגש ערעור על ידי האחרונים, וביום 20.10.2020 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופטת

ד' כהן-לקח ) את הערעור. בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בבחינת עניינה של המבקשת. נקבע כי לא היה מקום לבחון את עניינה של המבקשת כמי שהפסיקה הליך מדורג או כמי שחוותה אלימות מבן זוגה הישראלי (בהתאם לנהלי המשיבה הרלוונטיים). זאת, בשים לב לכך שתלונות המבקשת על אלימות הוגשו לאחר הפסקת ההליך המדורג ולכך שהמבקשת לא העלתה טענות אלו בראיונות שקיימה עם המשיבה. אשר למבקש, ציין בית המשפט כי אין די בהתערותו המוצלחת בישראל וברצונו להישאר כאן כדי לייחדו מילדים רבים אחרים שהם ילדי אזרחים זרים שרישיונותיהם פקעו. בית המשפט ציין כי מדובר במי שגדל ולמד עד גיל 10 במולדובה, הוא דובר את שפתה, ומכיר את תרבותה. אשר לטענה כי היה לערוך למבקש שימוע, נקבע כי הטענה לא הועלתה לפני בית הדין לעררים, וממילא, כשהגישה המבקשת את הבקשה, היה הבן קטין, ונערך לה ראיון שבו התייחסה גם למבקש, בהיותה האפוטרופא שלו. נפסק כי בעובדה שמאז החלטת המנכ"ל בגר המבקש אין כדי לקבוע כי נפגעה זכות הטיעון שלו. אשר לטענות המופנות לתוצאת החלטתו של בית הדין, שלפיה הבת תישאר בישראל בעוד המבקשים יאלצו לעזוב את הארץ, נקבע כי בהיעדר מסמכים לביסוס הטענה כי גם היום הבת אינה יכולה לחיות חיים עצמאיים, אין הצדקה להשיב גם את עניינם של המבקשים לוועדה ההומניטרית. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענות לפגמים דיוניים בהתנהלות המשיבה בעניינם של המבקשים ובכללם: כותרת החלטת המנכ"ל; חוסרים בפרוטוקול הדיון שניהלה הוועדה; שגיאה עובדתית שנפלה בהמלצת אחד מחברי הוועדה; והנמקת החלטת המנכ"ל.

5.

מכאן הבקשה שלפניי שבגדרה משיגים המבקשים על רבות מקביעותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים. לטענת המבקשים, בעניינם מתקיימים טעמים הומניטריים אשר מצדיקים מתן מעמד ובראשם הצורך בשמירת התא המשפחתי מאוחד. כנטען, משמעות החלטת בית הדין לעררים שהורתה על השבת עניינה של הבת לדיון נוסף בוועדה היא הפרדתה מהמבקשים, וזאת חרף הצורך שלה בעזרה יומיומית בהליך החלמתה. עוד נטען כי בעניין המבקשת, מבחן מירב הזיקות יושם באופן שגוי והיה על המשיבה ליתן משקל לאלימות בן זוגה; וכי בעניין המבקש לא ניתן משקל מספק להתערותו בחברה הישראלית ולכך שהחל ללמוד באוניברסיטה. עוד טוענים המבקשים לפגמים בהליך שנוהל בעניינם ובכלל זאת, בניהול הפרוטוקול בוועדה; בהנמקת המלצות חברי הוועדה והחלטת המנכ"ל; ובכך שלא נערך למבקש שימוע לפני קבלת ההחלטה בעניינו.

6.

התבקשה תשובה. לטענת המשיבה, הבקשה דנן לא עומדת באמת המידה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". אף לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי לא נפל בפסק הדין כל פגם המצדיק את התערבות בית משפט זה. נסיבות המבקשים נשקלו ונבחנו על ידי הוועדה והמנכ"ל ונמצא שזיקתם למדינת מוצאם חזקה מזיקתם לישראל. לעמדת המשיבה, החלטה זו היא החלטה סבירה, והמבקשים לא הצביעו על עילה להתערב בה, וזאת גם בשים לב לטענותיהם בדבר הפסקת ההליך המדורג ולטענות האלימות שהעלתה המבקשת. אשר לטענה כי בהליך בעניינם של המבקשים נפלו פגמים פרוצדוראליים, סומכת המשיבה את ידיה על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, אמת המידה למתן רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטת בית הדין לעררים היא מצומצמת. רשות כאמור תינתן במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או מקום שבו מתעוררות נסיבות מיוחדות שמצדיקות זאת, כמתחייב מאופי המאטריה שבה עסקינן (בר"ם 365/21 יצחק נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 5 (31.1.2021); בר"ם 8060/20 שופ נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 6

(25.1.2021) ). בכפוף לאמור להלן, איני סבור שהבקשה דנן עומדת באמת המידה האמורה. מרבית טענות המבקשים חוזרות על טענותיהם לפני בית המשפט לעניינים מינהליים ולפני בית הדין לעררים – ובכלל זאת טענות המופנות לשיקולים שבחן המנכ"ל בהחלטה בעניינם, ולמשקל שניתן להם. טענות אלו הן טענות ערעוריות אשר מכוונות להחלטה הפרטנית שהתקבלה בעניינם, וככאלו הן לא מקימות עילה למתן רשות לערער (בר"ם 8147/20 יבלונובסקיה נ' משרד הפנים , פסקה 5

(25.11.2020) ). אשר לטענות המבקשים שנוגעות לפגמים פרוצדוראליים בהליך, לא שוכנעתי שאלו מצדיקות בפני עצמן, ובשים לב לנסיבות המקרה דנן, מתן רשות כאמור (ראו והשוו: בר"ם 5189/19 פנחסוב נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 7

(5.8.2019) ).

8.

לצד האמור, יש לתת את הדעת לכך שלאחר שהתקבלה החלטת המנכ"ל נושא הבקשה דנן, הורה בית הדין לעררים על השבת עניינה של הבת לבחינה נוספת לפני הוועדה ולהחלטה חדשה של המנכ"ל. החלטת המנכ"ל שלפניי נסמכה, בין היתר, על הקשר של המבקשת לאמה (סבתם של הילדים) ולכך שלמבקשת ולילדיה אין קרובי משפחה בישראל. מבלי שאביע עמדה לגופם של דברים, להחלטת המנכ"ל החדשה בעניין הבת עשויה להיות השפעה גם על יישום הדין בעניינם של המבקשים כאן. כך גם בכל הנוגע לטענות שהובאו בבקשה בדבר קיומן של נסיבות חדשות – ובהן מצבה הרפואי של הבת או תחילת לימודיו האוניברסיטאיים של הבן – שלא הובאו לפני הוועדה בקבלת ההחלטה נושא הבקשה דנן (וראו בהקשר זה גם סעיפים 11-10 לפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים). ככל שהמבקשים יסברו כי נסיבות אלו, ובהן החלטתו העתידית של המנכ"ל בעניין הבת, מצדיקות הגשת בקשה חדשה, תהיה פתוחה להם הדרך לעשות כן והמשיבה תכריע בה כחוכמתה.

משאלה הם פני הדברים, ובשים לב לכך שהחלטת בית הדין לעררים שהורתה על קבלת החלטה חדשה בעניין הבת ניתנה לפני למעלה משנה, מצאתי להורות כי הצו הארעי שעליו הוריתי בהחלטתי מיום 22.12.2020 יעמוד בעינו עד 30 יום לאחר שתימסר למבקשים החלטת המנכ"ל החדשה בעניין הבת.

בכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.