בר"מ 8248/17 לילי נמט נ. משרד הפנים, רשות האוכולסין וההגירה

1.

המבקשת 2, אזרחית הודו, נכנסה לישראל ביום 26.11.2009 באשרת עבודה מסוג ב/1 לתחום הסיעוד בהתאם לתקנה 5(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974. ביום 16.11.2014 הסתיימה העסקת המבקשת 2 אצל מעסיקתה החוקית; ובהמשך האריכה הוועדה ההומניטרית המייעצת מכוח סעיף 3א(ב1)(2) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן:

הוועדה ו חוק הכניסה לישראל ) את רישיון הישיבה והעבודה של המבקשת 2 מטעמים הומניטריים מיוחדים לבקשת מעסיקה אחרת (להלן: הרישיון ו הבקשה הראשונה ). העסקה זו הסתיימה ביום 11.2.2016 ומשכך, היה על המבקשת 2 לצאת מן הארץ עד יום 11.4.2016 אך זו נשארה בישראל (להשלמת התמונה יוער כי בחלוף המועד האמור הוגשה בקשה מטעם מעסיקה שלישית להאריך את רישיונה של המבקשת 2 מטעמים כאמור, וזו נדחתה על הסף). בהמשך, החלה המבקשת 2 לעבוד אצל המבקשת 1 וזו האחרונה פנתה לוועדה בבקשה להאריך את רישיון המבקשת 2 מטעמים הומניטריים מיוחדים (להלן: בקשת ההארכה ). ביום 2.2.2017 נדחתה הבקשה האמורה על הסף תוך שנקבע כי זו "אינה עומדת בתנאי הסף הקבוע בסעיף 3א(ב1)(1) לחוק (חוק הכניסה לישראל – ע' פ'), ובנוהל הוועדה (נוהל 5.3.0006 'נוהל הוועדה המייעצת לשר להארכת רישיונות ב\1 בענף הסיעוד מטעמים הומניטריים מיוחדים'; להלן: נוהל הוועדה – ע' פ'), לפיו לא ניתן להאריך את הרישיון של העובד הזר אלא לטיפול במטופל אחד".

2.

ערר שהגישו המבקשות על החלטה אחרונה זו לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (להלן: בית הדין לעררים ) נדחה ביום 6.3.2017. נקבע כי בהתאם לחוק הכניסה לישראל בסמכותו של המשיב להאריך רישיון כאמור לבקשת מטופל אחד בלבד; וכי על פי נוהל הוועדה דינה של בקשת הארכה שהוגשה בעניינו של עובד זר שרישיונו הוארך בעבר לבקשת מטופל אחר – להידחות על הסף. בהמשך לכך, נקבע כי בענייננו רישיונה של המבקשת 2 הוארך על ידי הוועדה לבקשת מעסיקה קודמת עובר להגשת בקשת ההארכה מטעם המבקשת 1; ומשכך, אין בסמכות המשיב לדון בבקשת ההארכה לגופה ודינה להידחות על הסף. עוד נקבע כי אין בקשר הטיפולי בין מטפל לבין מטופל כמו גם בקושי במציאת מטפל חלופי עבור מטופל כדי להתגבר על הוראות החוק בעניין זה; וכמו כן, כי המבקשות נתפסו לכלל טעות משטענו כי בקשת ההארכה נדחתה בנימוק כי המבקשת 2 מועסקת על ידי שני מעסיקים במקביל.

3.

ביום 25.9.2017 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' דראל ) ערעור שהגישו המבקשות על פסק הדין של בית הדין לעררים בקבעו כי זה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק הכניסה לישראל. כך, נקבע כי לאחר חלוף תקופת ההעסקה המותרת על פי חוק הכניסה לישראל ניתן להאריך את רישיונו של עובד זר לשם העסקתו לצורך מתן טיפול סיעודי מטעמים הומניטריים מיוחדים – פעם אחת בלבד ולשם טיפול במטופל אחד בלבד. משכך, ובנתון לקבלת הבקשה הראשונה להארכת רישיונה של המבקשת 2 מטעמים הומניטריים, אין בסמכות המשיב להאריך את רישיונה של זו לשם העסקתה על ידי מטופלת נוספת אחרת – המבקשת 1 – על אף מצוקותיה וקשייה המתוארים.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשות שגה בית הדין לעררים בקביעתו כי חל בעניינה של המבקשת 2 הסייג הקבוע בסיפת סעיף 3א(ב1)(1) לחוק הכניסה לישראל שלפיו רשאי המשיב להאריך את רישיונו של עובד זר לשם המשך העסקתו במתן טיפול סיעודי למטופל מטעמים הומניטריים מיוחדים "ובלבד שלא יוארך לעובד זר מסוים רישיון כאמור אלא לטיפול

במטופל אחד (ההדגשה הוספה – ע' פ')". כך, לטענתן, במועד הגשת בקשת ההארכה מטעם המבקשת 1, המבקשת 2 לא טיפלה במטופל אחר זולת זו הראשונה; ומשכך, רשאי המשיב להיעתר לפנייתה, זאת בשים לב להתקיימותם של טעמים הומניטריים מיוחדים בעניינה. הוסף כי תוצאת פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים טומנת בחובה פגיעה חמורה בחייה ובזכויותיה של המבקשת 1, נכה בשיעור 100 אחוזים המרותקת לכסא גלגלים וזקוקה לטיפול סיעודי צמוד במשך כל שעות היממה, בין היתר, נוכח הקושי במציאת מטפלת חלופית שיש ביכולתה לסעוד את צרכיה כמו גם יחסיה הטובים עם המבקשת 2 וטיפולה המסור. לבסוף טוענות המבקשות כי היה על בית המשפט לעניינים מינהליים להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובגדרו להאריך את רישיונה של המבקשת 2 לצורך טיפול במבקשת 1 נוכח מצבה הרפואי הקשה של זו והשלכות סיום ההעסקה האמורה בעניינה, כך הטענה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, בקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" שעניינה בפסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים שדן בערעור על פסק דין של בית הדין לעררים תיבחן על פי אמת מידה מצמצמת ותינתן, ככלל, מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (בר"ם 6070/17 זסלבסקי נ' משרד הפנים , פסקה 6 ( 17.9.2017 ); בר"ם 6779/17 קרזן נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 6 (6.9.2017)). בצד האמור, בשים לב לאופי המאטריה המשפטית, ייתכנו מקרים חריגים שבהם תינתן רשות לערער אף כשלא מתעוררת בנסיבות המקרה שאלה משפטית כאמור (בר"ם 9408/16 חאתר נ' משרד הפנים , פסקה 5 (9.2.2017); בר"ם 3253/16

פיאלקו נ' משרד הפנים , פסקה 4 (5.5.2016)). הבקשה שלפניי אינה באה בקהלם של המקרים האמורים משזו אינה מעוררת שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות לערער על פי אמת המידה הנהוגה, והמבקשות אף אינן טוענות כך. טענות המבקשות מופנות לנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן – ומבלי להקל ראש בקשייה המתוארים של המבקשת 1 ובמצבה – אין הן מצדיקות את בירור הבקשה ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה. כמו כן, לא מצאתי כי קביעתו המנומקת של בית הדין לעררים, שאומצה על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים, שלפיה בהתאם לסעיף 3א(ב1)(1) לחוק הכניסה לישראל ולנוהל הוועדה שנקבעה מכוח חוק זה, אין המשיב רשאי להיעתר לבקשת ההארכה שהוגשה מטעם המבקשת 1 משרישיונה של המבקשת 2 הוארך בעבר מטעמים הומניטריים לבקשת מעסיקה קודמת, מצדיקה מתן רשות לערער על פי אמת המידה האמורה (בר"ם 7006/16 סלע נ' רשות האוכלוסין וההגירה , פסקה 4 (8.9.2016)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.